החיוך של דיויד פדרמן גרם לי לקנא. התבוננתי בו ממרחק קצר, אולי מטר וחצי. מכבי שלו בדיוק הפסידה בבית לירושלים. הובסה. הושפלה. הוצגה במערומיה, רגע אחרי שהתקלחה במים קפואים. זה היה מביך. דיויד ממשיך לחייך, ואני מקנא.

מקנא כי אני לא יכול לחייך אחרי משחק כזה. יכולים לחייך אוהדי הפועל ירושלים, וגם שאר שונאי מכבי שמסתובבים להם בארץ עם צבא רועש ומעורר רחמים. ויכול לחייך גם דיויד פדרמן, כי הוא יודע משהו שמכביסט ממוצע כמוני מתקשה להאמין בו, וזה שיש דבר כזה "הפסד טוב". וההפסד אמש לירושלים, התבוסה, ההשפלה, זה ההפסד הכי טוב שיש, בזמן הכי טוב שיש.

בלאט המום:
בלאט המום: "בד"כ לא עושים שינויים" (יוסי ציפקיס)|צילום: מערכת ONE

אחרי שני ניצחונות בהם לא הגיעה ל-70 נקודות, והצליחה לנצח בעיקר בזכות ניהול משחק מצוין של דיויד בלאט, הגיע סוף סוף ההפסד שיכריז בבירור שיש בעיה במכבי. וזאת עדיין התקופה בה ניתן לתקן את הטעויות כדי לא להפסיד את העונה כולה.

האדריאטית היא הבעיה? הצחקתם את אבנר קופל

ביציע יש רבים שמאשימים את דיויד פדרמן המחייך בכך שסחב את מכבי להרפתקה מיותרת בליגה האדריאטית, אבל ההפסד לירושלים לא הגיע בגלל העייפות בליגה – אם כבר יש ליגה שאשמה בצורה שמכבי נראית, זאת הליגה הישראלית, על שלל החוקים המציקים שלה, שאין להם שום הצדקה זולת הפגיעה המיוחלת במכבי.

מכבי תל אביב בונה את עצמה כדי להתמודד בכבוד ביורוליג, ובשל כך צירפה שבעה זרים לקבוצה כדי להתמודד עם אריות היבשת. ככה זה, עולם גלובלי. כמה אנגלים משחקים ב-11 של ארסנל? בדיוק שניים. בליגת הכדורסל בישראל החליטו שמותר לשתף רק ארבעה זרים בכל משחק. תנחשו באיזו קבוצה זה הכי פוגע?

במקביל לזרים, למכבי יש גם שבעה ישראלים בסגל, והיא הקבוצה שמשתפת את הכי הרבה ישראלים בליגה המקומית, בהפרש די ניכר. ובכל זאת, מכיוון שבכל משחק ליגה בלאט צריך "לפטר" שלושה שחקנים, אין לקבוצה שום דרך להתחבר, ואין למאמן אפשרות להשתמש בשחקנים שלו כפי שהוא רוצה – תוסיפו לזה את תכיפות המשחקים (שני משחקים תוך יממה, חמישה משחקים תוך עשרה ימים), ואת הפיינל פור המטופש של סיום העונה - ותגלו שאולי הליגה המיותרת היא לא האדריאטית, שרדפה אחרי מכבי כדי שתצטרף – אלא הליגה שעושה הכל כדי לגרום למכבי להרגיש לא רצויה.

שפל של עשר שנים

כל ההשגות על מנהלת הליגה, וכל המחמאות לעודד קטש והפועל ירושלים, לא משנות את העובדה שמכבי הפסידה את המשחק הרבה יותר מאשר ירושלים ניצחה אותו. מכבי שברה המון שיאים שליליים במשחק אחד. 64 הנקודות שקלעה מהוות שפל של עשר שנים, גם האחוזים מהשדה (35%). אך כאמור, מדובר בהפסד טוב.

למה טוב? קודם כל, בהתאם לחוקי הליגה ההזויים, ההפסד לא קובע דבר מלבד האנג-אובר לחבורת האוהדים האדומים שעשו את הדרך הארוכה לתל אביב מירושלים. הישגי הקבוצות נמחקים אחרי הפלייאוף, ובסופו של דבר העונה כולה מוכרעת במשחק אחד.

ושנית, ההפסד טוב מכיוון שהוא ייאלץ חלק מהגורמים בקבוצה להתעורר. יוגב אוחיון מפתיע לטובה בעמדת הרכז (את המכות שהוא חטף מהירושלמים, וניכרו בבירור על גופו אחרי המשחק, השופטים העדיפו לא לראות), אבל צריך להשתפשף עוד מספר שנים לפני שיוכל להיות מנהיג של ממש. לאור העובדה שפרמאר על תקן תייר שיכול לעזוב בכל רגע, ופאפאלוקאס ובורשטיין יכולים להביא את הניסיון, אבל לא את הרגליים בהגנה – למכבי חסר עושה משחק שיכול גם לקלוע – וכמו שזה נראה, לא קוראים לו קית' לנגפורד.

בלאט ואוחיון (יוסי ציפקיס) (צילום: מערכת ONE)
אוחיון ובלאט: &" (יוסי ציפקיס)|צילום: מערכת ONE

לא צריך להיות מומחה כדורסל בשביל לראות שהפיק אנד רול של אוחיון ואליהו הוא אחד העצובים שיש באירופה. קשה שלא לשים לב שהקרדיט שקיבל סמית' על חשבון פניני מכה בקבוצה כבומרנג, הראשון לא מוכיח את עצמו, השני נעלם לחלוטין, אחרי שבמשך שנתיים סיפק את הסחורה

ועכשיו חידה: מי זה מספר 99 במכבי?

אחרי ההחתמה של פאפאלוקאס בקיץ, נראה היה שלמכבי יש את קו החוץ הטוב באירופה – ג'רמי פארגו, ג'ורדן פרמאר, ג'ון שאייר, תיאו פאפאלוקאס, טל בורשטיין ויוגב אוחיון. מי יכול היה לצפות אז שפארגו יפר את החוזה שלו ויעזוב, שג'ון שאייר יתגלה כצל של כוכב המכללות שהיה ושיוגב אוחיון הוא זה שיהפוך להיות הגו-טו-גאי בשני ערבים ברציפות ביד אליהו?

בלילה נכנסתי לאתר האינטרנט הרשמי של מכבי, ונתתי הצצה בסגל השחקנים של הקבוצה. הפתיע אותי לראות שלמכבי יש גארד נוסף שלא שיחק נגד ירושלים, מספר 99, ג'רמי פארגו. ליד שמו מצויין שמדובר בעונתו השניה בקבוצה. המספר המוזר, כמו גם העובדה שהעמוד עודכן לאחרונה עם שמו של קית' לנגפורד מצביעה על העובדה שלא מדובר בטעות אנוש אלא בהחלטה אסטרטגית להזכיר שפארגו עדיין נמצא תחת חוזה עם הצהובים.

האם יכול להיות שיש משהו שאנחנו לא יודעים? יכול להיות שמדובר רק באקט משפטי גרידא, אבל אולי הדיבורים על ביטול עונת ה-NBA  הביאה את שני הצדדים לגבור על המחלוקות ביניהם? אולי "ההפסד הטוב" לירושלים כבר מתחיל להראות סימנים חיוביים? ואולי בגלל זה דיויד פדרמן יכול לחייך?