אין לנו טיפת תרבות ספורט, אבל יש לנו ערסים בשפע

והאמת שזה נכון. העם היושב בציון סבל מספיק במגרשי הספורט, והוא ממשיך לסבול. 

אז כן, בנו כאן דווקא כמה מתקנים נחמדים בשנים האחרונות כמו האצטדיונים בנתניה ופתח תקווה, ואצטדיון טדי נראה כמו בונבוניירה מטופחת גם בהשוואה לאירופה. אבל זה הכל פלסטיק. בכאילו. זה מצטלם יפה בטלוויזיה, אבל בשביל להגיע לאצטדיון בנתניה צריך לעמוד שעה בפקק כדי להיכנס לחניה ועוד שעה בשביל לצאת ממנה. בשביל להיכנס לטדי כל ילד צריך לעבור בדיקה בטחונית משפילה כאילו הוא מינימום אוסאמה בן לאדן – וכל זה בשביל הזכות לראות את משחקי הכדורגל המשעממים של הלוזון-ליג. מדי שנה פחות ופחות אנשים מגיעים למגרשי הספורט בישראל ואי אפשר להאשים אותם. אחוז הערסים שמגיע למגרשים, אגב, רק ממשיך לעלות.

בהתחלה עוד הייתה תקווה שירון זריף יידחה את הדברים על הסף. אולי הוא יגיד שלא היו דברים מעולם, ותוך כך נגלה שהשוטר ברק סטון הוא בעצם אוהד שרוף של הפועל חולון שרק ניצל את ההזדמנות לנקום בשופט שפגע בקבוצתו. אבל תגובתו של זריף ("אני עומד מאחורי הדברים") רק הבהירה שלשוטר סטון מגיע פרס ישראל.

בין טנצר המניאק לדיסקו מנאייק

המהלך שגרם לכל הבלגן במשחק הכדורסל הגיע לאחר שהשופט ירון זריף הרחיק מהמגרש את דובר הפועל חולון – המוכר לנו מהסדרה "שמש" בדמותו של "טנצר המניאק". כמה אירוני שבעקבות ההרחקה של "המניאק" הוא היה צריך ליווי של דיסקו מנאייק. זו אגב הזדמנות טובה להזכיר שנגד ירון זריף מתנהל משפט בגין עבירות מס חמורות – דבר שלא הפריע לו להיות מועמד לתפקיד יו"ר איגוד השופטים. סתם, פרט טריוויה קטן ולא חשוב אלא אם אתם חיים במדינה עם קצת תרבות ספורט.

המצב בספורט הישראלי מזכיר קצת את הבדיחה על היהודי שהציע לחבר שלו לשחק שש-בש, והחבר השיב: "בשביל מה לשחק? בוא ישר נלך מכות". אז בשביל מה לבזבז את כל הזמן על המשחק הזה עם הכדור? ממילא הרבה יותר אנשים יתעניינו בסיפור על השופט שביקש משוטר לפתוח באש נגד אוהדי כדורסל. שוב הבדיחה היא על חשבוננו.