זה היה אחד מהמשחקים הכי גרועים שההיכל ראה מזה הרבה זמן, האווירה הזכירה בית קברות צבאי ביום הזיכרון וכל זה קרה דווקא אחרי הצגת שחקנים מרגשת, שכללה הקרנה של השלשה של שארפ ומחיאות כפיים סוערות לשאראס, שניסה לשמור על פני פוקר בהתחלה אבל בסוף לא הצליח להסתיר את ההתרגשות. אבל כאן בערך נגמר העניין במשחק, שהפך לתחרות של שתי קבוצות שנראו כאילו הם רוצים להוכיח מי קבוצת ההתקפה היותר מוגבלת ביניהן. ז'לגיריס ניצחה את התחרות הזאת.
איי לאב יו טינה, עשר שנים אחרי
ספק אם יש נושא שכתבתי עליו יותר אי פעם מאשר "נס ז'לגיריס". אני לא מדבר רק על כתיבה עיתונאית, אלא בכלל. לא פעם מצאתי את עצמי סתם משרבט "2.2" על מפיות בבתי קפה, מעטר פתקי ממו בעבודה עם המילים "איי לאב יו טינה" או מאייר דמויות שחורות עם הספרה "6" על הגב. בנוסף, אין לי ברירה אלא להודות שלא פעם קולו של אלי סהר התגנב לחלומותיי באישון לילה, וזעק בראשי: "לא ייאמן".
פחות מעשרת אלפים איש חזו בזמן אמת בשלשה ההיא של שארפ בהיכל הספורט ביד אליהו. רבים כבר עשו את דרכם למגרש החניה, ובכל זאת ישנם לדעתי כמה עשרות אלפים שמוכנים להישבע שהם היום שם, למרות שהם רק צפו בזה בטלוויזיה – מכיוון שזה היה אחד מהרגעים הטלוויזיוניים הגדולים בתולדות ישראל. ולא, אני לא מגזים.
זה לא משנה אם אתה אוהד מכבי תל אביב או לא, ברבע האחרון של המשחק ההוא היה את כל מה שצריך בטלוויזיה טובה – דרמה, מתח, אושר, טרגדיה, שמחה, אורגזמה, ניצחון, הפסד, גיבור, דמעות, התקף לב ורמי וייץ. ואל תטעו, הנס הזה הוא הרבה יותר מרק השלשה של דריק. זה המשחק הענק של שאראס לפני, זה המשחק הענק של סבוניס לפני (בדיעבד משחק הפרידה שלו מהיורוליג), זה החיבוק של שאראס למאמן ז'לגיריס לפני הסוף וזו גם ההתפוצצות בהארכה.
המשחק הזה הוא גם הקללה של מכבי תל אביב במובן מסוים. מכיוון שכל מי שהיה במשחק הזה, ואני אחד מהם (לעד יראו אותי בהילוכים החוזרים קופץ כלא מאמין בשניות שאחרי הסל), לעולם לא יוכל לשחזר את הרגע הזה. זה היה רגע הספורט האולטימטיבי, שגרם אפילו לזכייה בגביע אירופה כמה שבועות אחרי עם הניצחון הכי גדול אי פעם של קבוצה בגמר גביע אירופה להיראות משני. בדיוק כפי שבזיכרון של הדור של 77' הניצחון בוירטון על צסק"א יותר גדול מאשר הניצחון בגמר על וארזה בבלגרד.
אני לא רוצה להיכנס יותר מדי לרגשנות, אבל אם יום אחד, חס וחלילה, אחלה באלצהיימר – אני די בטוח שהזיכרון האחרון שיימחק לי מהראש יהיה נס ז'לגיריס. את המשחק שנערך אתמול, כבר כמעט הספקתי לשכוח. בחיי שאני מנסה.
החלק הזה בו אני מתמרמר על השעה של הדרבי
ספק אם יש נושא שכתבתי עליו בעונת המשחקים האחרונה יותר מאשר על שעות המשחקים ההזויות והבזויות של המשחק המרכזי בכדורסל. זה התחיל עם משחקים בשעה הלא נוחה לאנשים עובדים של 18:45, ואז, כאילו בלי שנשים לב – התחילו להקדים את המשחקים. משחק העונה בין מכבי תל אביב להפועל ירושלים נערך ב-18:35, הדרבי התל אביבי הקודם בנוקיה נערך ב-18:25 והדרבי ביום שני הקרוב ייערך ב-18:15. ככה זה כשלאנשים שדואגים לעסק יש הרבה אינטרסים, אבל אף אחד לא שומר על האינטרסים של האנשים שבשבילם משחקים את המשחק הזה – האוהדים.
למה? הרי לפניכם הודעת מנהלת הליגה הרשמית שהתפרסמה אמש בעמוד הפייסבוק הרשמי (יש להודעה עשרות תגובות, ונכון לשעה זו כולן שליליות): "ערוץ 1 החליט להענות לבקשת מנהלת ליגת העל בכדורסל להקדים את משחק הדרבי התל-אביבי ביום ב' הקרוב לשעה 18:15 וזאת מתוך התחשבות באוהדים של שתי הקבוצות ועל מנת לאפשר לאוהדים לצפות בשני המשחקים. המנהלת מודה למנכ״ל רשות השידור על הסכמתו ואנו בטוחים כי שידור שני המשחקים ביום ב' בזה אחר זה יעורר עניין רב ויביא לנתוני צפייה מרשימים בערב הספורט של ישראל".
שמתם לב למשהו מעניין? לטענת המנהלת, ביום שלישי ערוץ 1 ביקש להקדים את המשחק – והמנהלת הסכימה. וביום חמישי המנהלת ביקשה להקדים את המשחק – ובערוץ 1 הסכימו. איזה עולם הרמוני נהדר.
איזה בולשיט.
בואו נדבר רגע על אינטרסים, על ביצה ועל תרנגולת. קודם כל, של מי היה הרעיון מלכתחילה שהמשחק המרכזי בכדורסל יהיה המנה הראשונה של המשחק המרכזי של הכדורגל? התשובה המפתיעה היא: של מנהלת הליגה. בראיון פתיחת העונה שנתן יו"ר המנהלת שמואל פרנקל לאוהד גרינוולד בוואלה הוא מספר לו על ההצעה של המנהלת לרשות השידור לשדר את "ערב הספורט של ישראל" כדי שכך יוכלו אוהדי הספורט "להסתגר בבית עם הבירה והגרעינים" ולצפות בשני המשחקים המרכזיים של הספורט הישראלי. הרעיון אפילו נחמד על הנייר, אלא שהמציאות הוכיחה שמדובר בכישלון.
האם ערוץ 1 מרוויח רייטינג מהקדמת המשחקים? ההפך הוא הנכון. הדרבי הראשון של העונה התחיל בשעה 20:45 ושודר בערוץ 1 עם רייטינג של 6.7% ופיק של 11%. הדרבי השני שהתחיל ב-18:25 השיג רייטינג עלוב של 3.3 אחוז, עם פיק של 5.5% בסיום המשחק (כנראה של אוהדי כדורגל שהצטרפו לקראת משחק העונה בכדורגל ששודר מיד אחרי). חצי גמר הגביע המוקדם הביא 2 אחוזי רייטינג, בעוד הגמר ששודר בתשע הביא 12%. פי שש.
האם אוהדי הכדורסל הרוויחו מההקדמה? מספרים שהשעה המוקדמת תעזור להביא ילדים למגרשים, אלא שאנשים כנראה שוכחים שבשביל להגיע למגרשים גם הילדים צריכים את אבא ואמא – ובשעות האלה, אבא ואמא עוד בעבודה. העובדות בשטח ברורות – בדרבי המוקדם ביד אליהו, כמו במשחק העונה בין מכבי לירושלים – היציעים היו ריקים ברובם בפתיחת המשחק, והתמלאו ככל שהמשחק התקדם. ככה זה כשאנשים צריכים לצאת מהעבודה, לקחת את הילדים מהבית, לעמוד בפקקים, לחפש חניה – וכל זה בשעות השיא של התנועה העירונית. ומה יעשו הירושלמים שירצו להגיע לנוקיה או חיפה באמצע היום? ואיך התל אביבים יגיעו לאשדוד או לנס ציונה? אין בעיה, קחו יום חופש מהעבודה פעם בשבועיים.
ובכלל, אלה השעות האופציונאליות היחידות? ברור לא. האפשרויות היחידות שקיימות הן לא משחק כדורסל בשש ורבע או משחק כדורסל בתשע וחצי – אפשר לשחק כדורסל גם בשבע וחצי או בשמונה וכך גם הילדים יוכלו להגיע וגם המבוגרים. ועכשיו יגיע הנודניק שיזכיר שבספרד משחקים כדורסל בצהריים, לבחורצ'יק הזה נצטרך להזכיר שהוא צודק. בנוסף, נצטרך להזכיר לו שמשחקי הצהריים בליגה הטובה באירופה נערכים ביום ראשון שהוא יום מנוחה.
בסופו של דבר, בערב יום חמישי הזיזו שוב את המשחק המרכזי של המחזור הקרוב, ואלפי האנשים שכבר מחזיקים בכרטיס למשחק יצטרכו שוב לשנות את התוכניות שלהם – ומי יודע, יש עוד שלושה ימים עד המשחק, אולי ימצאו עוד סיבה להזיז את המשחק. אולי במקום שש ורבע בערב יערכו את המשחק בשש ורבע בבוקר, וכך עדיין נוכל ללכת לעבודה אחרי המשחק? אני מקווה שבמנהלת הליגה ישקלו את ההצעה שלי בחיוב, אלוהים יודע שהם כבר עשו כל טעות אחרת.
ובשבוע אחרי זה? אוהדים רבים כבר עשו את החישוב – שיטת המשחקים בליגת הכדורגל עלולה להציב שוב את הדרבי התל אביבי מול המשחק המרכזי בכדורסל, אז הפועל ירושלים צריכה להגיע ליד אליהו. ירושלמים, לכו מעכשיו לבוס לבקש לצאת מוקדם. מאוד, מאוד מוקדם.