ארבעה ימים אחרי הזכייה הגדולה בגביע אירופה, מכבי תל אביב אירחה אמש את הפועל אילת למשחק הראשון של סדרת חצי גמר הפלייאוף של הליגה הישראלית. כ-8,000 צהובים הגיעו למגרש, שזה ממש לא מעט למשחק מקומי – מצד שני, זו עדיין כמות קטנה יותר מהנוסעים לפיינל פור במילאנו (שלא לדבר על החגיגות בכיכר רבין). כדי להנציח את האנטי-קליימקס, אפילו הבעלים החדש והנרגש של הצהובים, בן אשכנזי, יצא בתחילת הרבע השני של המשחק מההיכל והלך לאכול פלאפל מול שער 9.
בכניסה להיכל הספורט פגשתי אוהד צעיר של מכבי תל אביב. הוא סיפר לי שהטור שכתבתי אחרי הפיינל פור גרם לו להתרגש עד דמעות. הוחמאתי מאוד. לחצתי את ידו ונכנסתי למגרש. לקח לי בערך שתי דקות להיזכר שבכלל לא כתבתי טור על הפיינל פור, לכן אין לי מושג מה קרא אותו בחור מרוגש – אבל זה בכלל לא משנה, אני מבין אותו – בשבוע הזה, כל דבר יכול לרגש את אוהדי מכבי תל אביב, אפילו טור דמיוני שלא נכתב. ככה זה כשהכל נראה כמו חלום מתוק שאף אחד לא רוצה להתעורר ממנו.
ובצדק. בפעם המי-יודע-כמה המועדון הזה הוכיח שמדובר בקבוצת הכדורסל הכי ווינרית בעולם.
חושבים שאני מגזים? בואו נשחק בתרגיל מחשבתי קטן. קחו את סגל השחקנים של מכבי תל אביב כמו שהוא - כולל האבא המרגש בעולם טייריס רייס, סופו הנפיל, פניני הדינמו, טיוס הקפיץ ובלו התותחן – שימו אותם בגמר גביע אירופה מול ריאל מדריד, ורק תחליפו את שם הקבוצה ממכבי תל אביב לשם אחר. כל שם אחר. לא משנה אם תקראו לקבוצה הזאת הפועל אוסישקין, ברצלונה או לוס אנג'לס לייקרס – סגל השחקנים הזה יפסיד לריאל מדריד. אין לקבוצה כזאת את הכלים להתמודד איתה. יש לה נחיתות מול הספרדים בכל עמדה במגרש.
אז איך זה שמכבי תל אביב בכל זאת זכתה בגביע אירופה וגרמה לעשרות אלפים לחגוג את הזכייה בכיכר מלכי העירייה? בגלל האמונה נשרק'ה. בגלל האמונה בשם "מכבי תל אביב". זו לא קלישאה. השחקנים האמינו בעצמם. השחקנים האמינו בצוות המקצועי שלהם שהאמין בהנהלה שלו שהאמין בקהל שלו שהאמין בשחקנים שלו והאמין שחשבון הבנק שלו יעמוד בהוצאה פתאומי של כמה אלפי שקלים של נסיעה בלת"מית לאירופה. אמונה. 37 שנים עברו מאז הניצחון בוירטון ששם אותנו על המפה ודבר לא השתנה.
אגב, אם אתם רוצים להבין כמה האמינו במכבי בקבוצה המושמצת הזאת - אתם צריכים לשאול את חברת הביטוח שהסכימה לבטח את הזכייה של מכבי בגביע אירופה בתחילת העונה - וכעת תצטרך לשלם לשחקנים את מענקי האליפות.
לא חייבים לאהוב את מכבי, אבל כדאי לכם לתת לה כבוד
אחרי שהאקסטזה ירדה אפשר כבר להגיד את האמת - זה לא היה ניצחון של כדורסל גדול, זה לא היה ניצחון של מאמן, זה לא היה ניצחון של שחקן כזה או אחר – זה היה ניצחון של מועדון. זה לא אומר שלא מגיע קרדיט לשחקנים, זה לא אומר שלא צריך להוריד את הכובע בפני המאמן – אבל זה כן משהו שצריך להפנים. קבוצת הכדורסל של מכבי תל אביב היא ככל הנראה אחד מפלאי תבל. לא כולם בישראל אוהבים אותה - וטוב שכך, אין טעם לספורט בלי יריבות – אבל מי שיסרב היום להכיר בגדולתו של המועדון הזה צפוי לטעום עוד ועוד מפחי נפש ממנו. מי שלא יבין שבשביל לנצח את המועדון הזה צריך יותר מתקציב גדול ושמות נוצצים, יצטרף לרשימה שכוללת בתוכה כבר את ארמאני מילאנו, צסק"א מוסקבה וריאל מדריד.
זה לא אומר כמובן שלא צריך לעשות שינויים ולהשקיע בקבוצה לקראת העונה הבאה, להפך. הדבר הנורא ביותר שיכול לקרות למכבי תל אביב והאוהדים שלה יקרה אם האופוריה של גביע אירופה תשכיח את הרגעים הרעים שהיו השנה ביד אליהו (והיו הרבה יותר מדי כאלה העונה). צריך לעשות הרבה שינויים, חלקם אולי ייראו מאוד קשים על הנייר – אבל הם יהיו בלתי נמנעים. וזה בסדר, שינויים זה חלק מהמשחק בדיוק כמו הפסדים. שוכחים אותם ברגע שהניצחונות וההישגים מתחילים לזרום.
שירת הברבור של דיוויד בלאט?
ועכשיו זה הזמן של דיוויד בלאט. במידה ויעשה את הדבר שצפוי מכל מאמן במכבי תל אביב והוא יזכה באליפות המדינה – הוא ישלים עונה מדהימה עם זכייה בגביע הליגה, גביע המדינה, אליפות המדינה וגביע אירופה, וכל זה עם אחת הקבוצות המושמצות ביותר שהיו אי פעם למכבי תל אביב. הוא יעשה את זה עם קבוצה שאיבדה את הכוכב והקפטן שלה לפציעה כבר בתחילת העונה, הוא יעשה את זה עם קבוצה שזכתה לביקורת עצומה (כולל שריקות בוז מהאוהדים שלה במהלך משחקים) – והוא בעיקר יעשה את זה עם קבוצה שלטוב ולרע נוצרה בצלמו.
לא מן הנמנע שלבינתיים, זו גם תהיה העונה האחרונה של דיוויד בלאט במכבי תל אביב. וגם זה בסדר. הוא לא יהיה המאמן הראשון שזוכה בכל התארים עם מכבי, מביא את גביע אירופה לתל אביב ואז עוזב – עשו את זה כבר רודי דאמיקו ופיני גרשון לפניו.
האם דיוויד בלאט הוא המאמן הגדול באירופה? נכון לרגעים אלה – בטוח. סביר להניח שהוא גם יזכה בפרס "מאמן העונה באירופה" על שם סשה גומלסקי בשביל לקבל את החותמת הסופית של זה. נותר רק לקוות בשבילו שיגשים את החלום שלו ויגיע ל-NBA, אבל גם אם זה יהיה "רק" לכסף הגדול שיכולים להציע לו אריות היבשת, נותר רק לפרגן ולאחל לו בהצלחה. מכבי לא יכולה ולא צריכה להתחרות בסכומים האלה, הרי כבר למדנו מהעונה הזאת שלא הכסף הגדול מנצח. כדורסל משחקים 45 דקות, ובסוף מכבי מנצחת.
אוהדי הפועל, מה ישראלי בעיניכם?
וכמה מילים אחרונות על ישראליות. אני לא יודע מה מגדיר ישראליות. אני לא יודע מה אמור להיות ישראלי בעיני. יאיר לפיד? נשיא המדינה? הרב הספרדי הראשי? בשבוע האחרון יותר מדי אנשים מנסים להקטין את ההישג העצום של מכבי תל אביב על ידי כך שהם מציינים שהוא לא נעשה על ידי ישראלים, אלא על ידי "עובדים זרים" (צמד מילים שחוזר על עצמו, כאילו מנסים להשוות את ריקי היקמן למהגר לא חוקי שעובד כשוטף כלים במסעדת פועלים).
מדובר בשטות כמובן, ולא פלא שהאנשים היחידים שמציינים את העניין הזה הם אותם אנשים שמראש רצו שמכבי תל אביב תפסיד את הגביע. אני קורא לאנשים האלה "שונאי מכבי" אבל אתם יכולים לקרוא להם איך שאתם רוצים. האמת? עדיף פשוט לא לקרוא להם ולא לקרוא אותם. שנאה מעוורת עיני צדיקים.
האם השנאה הזאת לשחקנים זרים אמורה להוכיח שאתה ישראלי יותר? שיותר אכפת לך מהמדינה? איך בדיוק הרצון לראות 10,000 ישראלים מפסידים על אדמת אירופה המגואלת בדם יהודי הופכת אותך בדיוק לפטריוט? איך בדיוק הרצון לראות קבוצה ספרדית מנצחת קבוצה שמשחקת עם מגן דוד על החזה ודגל ישראל על הגב הופכת אותך לאוהב ישראל?
אוהדי הפועל תל אביב (או כל קבוצה אחרת שאינה מכבי תל אביב) לא חייבים לפרגן להישגים של מכבי תל אביב, וזה יהיה מגוחך לדרוש מהם לעשות את זה. מי שמצפה שאוהד הפועל תל אביב ישמח כשגיא פניני מניף את גביע אירופה פשוט לא מבין בספורט. מאידך, אין שום צורך למצוא תירוצים על סף הגזעניים לאיבה הזאת. אגב, זה גם בסדר להודות שאתם פשוט מקנאים.