רגע לפני שנתחיל לדבר על כדורסל, קבלו מתכון מהיר: חצי כוס יין לבן יבש, חצי כוס שמן זית, חצי כפית מיץ לימון, כפית מלח, בצל שלם מגורד וקצת טבסקו לפי הטעם. מכניסים את המרכיבים לכלי ומערבבים היטב, מוסיפים כובע ומשרים למשך הלילה. בבוקר אפשר יהיה לאכול את הכובע וליהנות מטעמי המרינדה.

למה כובע? כי קשה לי לחשוב על מישהו מעולם הכדורסל המקומי – לרבות תקשורת הספורט – שלא צריך לאכול את הכובע שלו. למעשה, צדק פואטי ייעשה רק אם דיויד בלאט בעצמו יגיע ויאכיל את כולנו בכובעים שלנו.

לא מוכשרים, ווינרים

ונחזור, ברשותכם, לכדורסל. נתחיל מהשורה התחתונה, או בעצם זו השורה הראשונה – מכבי תל אביב של עונת 2012/13 היא לא קבוצת כדורסל טובה. למעשה, מדובר בחבורה של שחקנים בינוניים שהתחברה יחד על ידי מאמן ענק אחד. תמיד ידענו שאי אפשר להמעיט בחשיבות של מאמן כדורסל לקבוצה שלו, והעונה הזאת של הצהובים מוכיחה את זה – בדיוק כפי שהוכיחו שתי העונות הקודמות, אגב.

אני כבר יכול לדמיין מה יכתבו הפרשנים שלא מסוגלים להסביר את הקאמבק האדיר של חבורת יד אליהו מהקבר ועד למרחק נגיעה מרבע גמר היורוליג (לבינתיים) – הכדורסל באירופה חלש, המסורת של מכבי ניצחה, הטורקים נתנו למכבי את המשחק בגלל ההתנצלות של ביבי ועוד תירוצים. ככה זה כשקשה לפרגן.

אז בואו נפרגן – לא לרוח המועדון ולא לאווירה (המדהימה לכשעצמה) בנוקיה – אלא לכדורסל של דיויד בלאט. כדורסל עקבי, כדורסל לא מתפשר – כדורסל של ווינרים. 

צפו בתגובות מחדר ההלבשה (אלן שיבר) (צילום: ספורט 5)
צריך להגיע אישית לכל הפרשנים ולהאכיל אותם בכובעים שלהם. בלאט|צילום: ספורט 5
בלאט עצמו התייחס לעניין הווינריות במסיבת העיתונאים לפני המשחק. "הראנו לכולם את ההבדל בין ווינריות ללוזריות. רוב הביקורת שאני שומע היא סוג של לוזריות, לבוא ולכתוש", אמר בלאט לפרשנים, שחלקם כבר הספיקו להספיד את הקבוצה שלו לפני יותר מחודש, "אם אתה במצב לא טוב, ואתה אוסף את עצמך, לומד מהטעויות, משקיע מאמצים פיזיים ומנטאליים ומראה שאפשר להתגבר, זה סוג של ווינריות, זו התשובה שלי להכל. אנשים שמוותרים הם לוזרים, מי שמנסה הוא ווינר מבחינתי גם אם הוא לא מצליח".

אז הקבוצה של בלאט היא בהחלט לא הכי מוכשרת באירופה (ממש כמו שהייתה זו של השנה שעברה, וזו שלפניה) – אבל היא הכי ווינרית. בעצם, תנו לי לנסח את המשפט הזה שוב. הקבוצה הנוכחית של דיויד בלאט היא אחת מהקבוצות הפחות מוכשרות שהיו בתולדות מכבי תל אביב, ממש ככה – אלא שנראה שהמאמן מצא את התלכיד הנכון, ומצליח להוציא מהקבוצה שלו יש מאין.

בדרך ללונדון עוצרים בברצלונה

אבל לא הכל "בגלל הרוח" או בגלל הווינריות. דיוויד לוגאן למשל, זכאי להרבה קרדיט על ההתאוששות של מכבי בסיבוב השני של הטופ 16. הידית האוטומטית, השקט שהוא נותן מהספסל (גם כשהוא יורד אחרי חילוף) והמנהיגות השקטה בצוותא עם דווין סמית' שסחפה את הקבוצה לקאמבק הכי גדול של הקבוצה מאז שנייט האפמן תפר 19 מ-19 מהקו בבולוניה. עם כזאת יכולת, אף אחד לא מתגעגע לדיויד בלו.

אז אילו ניצחו את אלופת טורקיה בבית ולא עשו בהם שפטים – דיינו; ואילו עשו בהם שפטים, אבל לא ניצחו שישה משחקים ברציפות – דיינו; ואילו ניצחו שישה משחקים ברציפות ולא עלו להצלבה – דיינו.

ועכשיו נותר לצהובים רק להחזיק אצבעות לברצלונה בתקווה שתנצח הערב את סיינה ותעלה סופית את מכבי ל-8 הגדולות של אירופה. האוהדים בהיכל כבר התחילו להתעניין אתמול במחירי הדילים לפיינל פור בלונדון. כי ככה זה ווינרים, תמיד חושבים על הצעד הבא.