אבי כהן במדי ריינג'רס (צילום: SNS)
תמיד עם חיוך על הפנים|צילום: SNS

פספסתי את אבי כהן כשחקן כדורגל, אבל זכיתי להכיר אותו כאדם. ייתכן שזאת הסיבה שמעולם לא ראיתי אותו בלי חיוך על הפנים. אף פעם לא ראיתי על פניו את הבעת הכדורגלן העצבני שמוכרת כל כך אצל ספורטאינו. יצא לי לראות אותו משחק קט-רגל בימי שישי בקאנטרי, יצא לי לראות אותו בבלומפילד צופה בבנו משחק. תמיד עם חיוך על הפנים.

סביר להניח שכותרות העיתונים בישראל בסוף ספטמבר 1980 מחקו לאביל'ה (כך קראו לו כולם) את החיוך מהפרצוף. ביום שבת ה-20 בספטמבר הגיעה ליברפול למשחק חוץ מול סאות'המפטון. באירוע נדיר באותם ימים, החליט המאמן לשבץ את הישראלי בהרכב למשחק. לרוע מזלו של כהן, המשחק נפל על יום הכיפורים.

אדם טוב ויהודי טוב

הביקורות בארץ היו קטלניות. "איך יהודי יכול לשחק ביום כיפור?", זעקו הכותרות. חלק מהנשמות הטובות טענו שהוא יקבל עונש מלמעלה על החטא הזה. בסופו של דבר עונש אכן הגיע, בדמותו האלוהית של קווין קיגן ששיחק באותם ימים בקבוצה הדרומית שכפתה תיקו 2:2 על המרסיסיידס. אם זה לא מספיק, כהן גם נפצע במשחק, לאחר תאקל עם החלוץ האלוהי.

30 שנים עברו מאז אותו אירוע, והיום כבר ניתן להגיד בוודאות שאבי כהן הוא לא רק אדם טוב וחייכן, אלא גם יהודי טוב. יהודי טוב שהבין את קדושת החיים וחתם על כרטיס אדי לתרומת איברים. את הפרנסה שלו הוא אמנם עשה בימי שבת, אבל בחתימה על כרטיס אדי הוא ביקש להציל חיים – ואין מצווה גדולה מכך.

סביר להניח שאבי כהן החליט לחתום על כרטיס אדי עם חיוך על הפנים. אדם לא עושה כזאת החלטה בעצב, אלא בשמחה גדולה על האפשרות לתת חיים בזכות מילוי טופס פשוט. אמש החליטו כמה רבנים שהם מבינים יותר טוב, ושכנעו את משפחתו של כהן לא לאשר את תרומת האיברים.

בחיים אין ניסים

בשביל לשפוט יותר טוב את עמדת הרבנים צריך להבין מה עומד מאחורי הכותרות שאומרות שאבי כהן "נמצא במצב של מוות מוחי". המונח הרפואי הזה אומר למעשה שגזע המוח של כהן מת. המוח לא יכול לחזור לתפקד ולא יכול להשתקם. הגוף לא יכול לחיות בלי המוח, כך שלמעשה כל הגוף מת. אין לאף אדם אפשרות לחזור לחיים מהמצב הזה, לא חשוב אם הוא היה ראש ממשלה או ספורטאי למופת.

כשמכונת ההנשמה המלאכותית מפסיקה לעשות את מלאכתה, הגוף מפסיק לנשום והלב חדל לפעום. בכל פעם שקורה מקרה כזה, כל מיני טוקבקים קוראים להשאיר את מכונות ההנשמה, בתקווה שיקרה נס והאדם יתעורר. הבעיה היא שזה לא קרה אף פעם, כי זה לא יכול לקרות. ברגע שגזע המוח מת, המוח עצמו מתחיל בתהליך ריקבון ומערכות הגוף קורסות זו אחר זו – מדובר בתהליך טבעי ובלתי הפיך.

אל תאמינו לסיפורי ניסים שמספרים לכם טוקבקיסטים או סתם בורים פנאטיים - אף אחד אף פעם לא התעורר לחיים לאחר שגזע המוח שלו מת. להבדיל ממצבים של מוות קליני או תרדמת, בהם גזע המוח עדיין מתפקד, מדובר בהליך ביורוקרטי בלבד עד שהאדם מוכרז רשמית כמת.

3 אנשים לפחות ימותו בעקבות התערבות הרבנים

משפחת כהן (צילום: חדשות 2)
אי אפשר לשפוט את המשפחה|צילום: חדשות 2

אי אפשר לשפוט את משפחתו של כהן שסירבה לנתקו מהמכשירים בהמלצת רבנים. כן צריך לבקר ולהציב בפני אותם רבנים את העובדות היבשות – בהחלטתם למנוע תרומת האיברים מאדם שמצוי במוות מוחי, הם הורגים אנשים שמצויים בתור להשתלות. במובן זה, אבי כהן היה הרבה יותר יהודי מכל אחד מאותם רבנים.

יותר מ-800 חולים ממתינים כיום בישראל להשתלת כליה. 640 מהם, לפחות, ימותו עקב חוסר בתורמים. יותר מ-100 חולים ממתינים להשתלת כבד. 80 מהם, לפחות, ימותו. יותר מ-120 חולים ממתינים היום להשתלת לב. פחות מ-24 יזכו לתרומה, השאר ימותו – מחציתם בשנה הקרובה. איבריו של אבי כהן יכלו להציל לפחות שלושה מהם. הרבנים החליטו להתערב בצוואתו – ומנעו הצלת חיים בבורותם.

אף אחד לא מת משיר של יהודה עמיחי

אחרי יום קשה בו נאלצתי לסקר את מותו הטראגי של אליל ילדותי, נזכרתי פתאום בשיר ישן של המשורר יהודה עמיחי ז"ל, "מות אבי":

אבי פתאום
מכל החדרים
יצא למרחקיו המוזרים

הלוך הלך
לקרוא לאלוהיו
שהוא יבוא לעזור לנו עכשיו

ואלוהים כבר בא
כמו אורח
תלה את מעילו
על וו ירח

אך את אבינו
שיצא להובילו
יחזיק האלוהים
לעד אצלו

אולי כדאי שיותר ישראלים ילמדו את כתביו של יהודה עמיחי, ופחות ילמדו את כתבי התנ"ך. הרי ממילא הם לא יודעים לפרש אותו בעצמם. עובדה, מיליונים של אנשים מתים בגלל כתבי הקודש מדי שנה. לא שמעתי על אף אחד שמת בגלל שיר של יהודה עמיחי.

>> לפוסט הקודם שלי: החבר של אלין הוא לוזר
>> ניצן הורוביץ זועם על הדתיים שמסרבים לתרום איברים