כידוע, יש בעיה עם אנשים שיודעים להתבטא יפה – לפעמים הם עלולים לגרום לאחרים להאמין בשטויות שהם פולטים.
אני באמת לא אוהב לכתוב אישית נגד אנשים, בטח אם הם אנשים נחמדים שלא עשו לי כלום כמו אריה מליניאק – אלא שהשבוע יצא לי לשמוע ולקרוא בהגיגיו של מליניאק כל כך הרבה עיוותי עובדות (וכשמישהו מבין עניין כמו מליניאק מעוות עובדות, הוא יודע בעצמו שהוא משקר) שלא יכולתי להתעלם.
כל מי שקרא את הטור של מליניאק בידיעות אחרונות השבוע או צפה בו אמש בתוכנית "יציע העיתונות" בערוץ הספורט, שמע את מליניאק מהלל את ההחלטה להעביר את משחק הגמר של ליגת העל בכדורסל מהיכל נוקיה בתל אביב לאולם הכדורסל המחודש ברוממה. המילה שנאנסה שוב ושוב על ידי אריה מליניאק היא - "ספורטיביות".
כבר 40 שנה שמשחקי האליפות בנוקיה. וואלה?
עוד נחזור רגע למילה "ספורטיביות" שהלכה בינתיים להתקלח כדי לנקות את עצמה, אבל בינתיים בואו נדבר רגע על הוויכוח העקרוני בין אלי אוחנה לאריה מליניאק ביציע העיתונות אמש. אוחנה, חלוץ מטרה טיפוסי, התעקש להתעסק בעובדות: בהיכל הספורט ברוממה יכולים להצטופף 5,000 צופים, בעוד בנוקיה בתל אביב יכולים להיכנס 11,700 בני אדם. יותר מפי 2 צופים, יותר מפי 2 הכנסות.
מסכת השקרים התחילה בהמצאת העובדה שכבר 40 שנה משחקי האליפות משוחקים ביד אליהו. יכול להיות שאריה מליניאק שכח, אבל את השיטה המגונה של הפיינל פור המציאו סך הכל לפני שבע שנים. כלומר – לא יכול להיות שכבר 40 שנה משחקי האליפות משוחקים בנוקיה, אלא מקסימום שבע. אגב, עובדה שנוח למליניאק לשכוח היא, שבשבע השנים האלה, המשחקים אכן נערכו ביד אליהו – ומכבי הפסידה 2 אליפויות.
ואם כבר נגענו בשיטת הפיינל-פור (שקוצרה השנה לפיינל-טו), כדאי שנחזור לאונס הברוטאלי של המילה "ספורטיביות" בהקשר של בחירת האולם שיארח את המשחק המכריע של העונה. העובדה היא פשוטה, כלל לא משנה איפה המשחק ייערך – כי בכל מקרה השיטה לא ספורטיבית. האם ביטול הישגים של עונה שלמה היא ההגדרה של ספורטיביות על ידי אריה מליניאק?
ניב רסקין נורא רוצה לפרגן
מליניאק ושאר הפרשנים ששנאת מכבי העבירה אותם על דעתם, טועים כשהם מנסים לשכנע את הציבור שהשיטה הלא ספורטיבית באה לתקן איזה עוול היסטורי. "40 פעמים זה היה בנוקיה, אז פעם אחת שזה יהיה בחיפה זה לא פייר?", זעק מליניאק בצדקנות חסרת פשר על אוחנה כאילו הם מתווכחים על עניינים שברומו של עולם ולא על משחק כדורסל שלא קובע כלום. אבי נמני שנכח באולפן ושתק ברוב הדיון נחלץ לעזרתו של אוחנה וסינן: "אבל מליניאק לא ענה על השאלה מה יקרה אם מכבי חיפה גם תגיע לגמר". ומליניאק חזר על המנטרה בפעם השלישית: "אז פעם אחת להם יהיה יתרון אחרי שלא היה להם יתרון שלושים שנה" (שימו לב שמליניאק הצליח לגלח עשור מהטיעון הקודם שלו בתוך פחות מדקה).
ניב רסקין החליט שהוא לוקח את הצד של שונאי מכבי, והוסיף לדיון טיעון ביזארי לחלוטין: "למה לא לפרגן לקבוצה שבנתה אולם חדש?". צודק רסקין. אבל למה בכלל לערוך את משחק הגמר? למה לא לתת ישר את האליפות לכל קבוצה שבונה אולם חדש? למה בכלל לטרוח ולשחק את המשחק הזה עם הכדור הכתום?
זכרונות מהפועל רמת גן
לסיומו של הדיון, החליט מליניאק להשוות את הטיעונים של שמעון מזרחי על הפסדי הרווחים כניסיון לקניית משחק. זה כבר לא סתם שקר (מכיוון שהקבוצות בהחלט יפסידו רווחים בעקבות המעבר לחיפה), אלא הוצאת דיבה.
אגב, הנה עוד כמה עובדות שאריה מליניאק בטוח יודע, ופשוט נוח לו להדחיק אותן:
1) להגיד שמכבי תל אביב זכתה בהרבה אליפויות בגלל שהאליפויות הוכרעו ביד אליהו, זה כמו להגיד שהלייקרס זכו בהרבה אליפויות כי המשחקים נערכו בלוס אנג'לס או שמיאמי זכתה באליפות ה-NBA האחרונה כי משחק האליפות הוכרע במיאמי, וברצלונה זכתה באליפות ספרד האחרונה כי האליפות הוכרעה בברצלונה. זה כמובן שקר. בכל ליגה נורמלית שנגמרת בסדרות פלייאוף (כלומר – כל הליגות בעולם, להוציא את ישראל וצרפת), יש יתרון ביתיות לקבוצה שסיימה עם רקורד טוב יותר בליגה הסדירה.
2) מאז הקמת הליגה בעונת 1954 ועד עונת 1982, להוציא עונה אחת, האלופה נקבעה לפי מי שהובילה את הליגה בסיום הליגה הסדירה (כמו בליגת הכדורגל, לדוגמה). רוצה לומר – באותן שנים בכלל לא היה "משחק אליפות".
3) מכבי תל אביב זכתה לחגוג אליפויות גם במגרשי חוץ, ולא רק ביד אליהו. בראשון לציון ב-1991, וברעננה בשנת 2000. ככה זה כשיש סדרות פלייאוף, שתי הקבוצות זוכות לארח.
4) הפועל רמת גן באמת הפסידה שתי אליפויות במשחקים מכריעים ביד אליהו. רק שמליניאק כנראה הספיק לשכוח שיד אליהו היה גם המגרש הביתי של קבוצתו האהודה.
אגב, בנושא מיקומו של גמר גביע המדינה בכדורסל אני מסכים עם מליניאק. אסור שהמשחק ייערך במגרש הביתי של אחת משתי הקבוצות שהעפילו למעמד. כלומר, אם מכבי תל אביב מגיעה לגמר – המשחק צריך להיערך מחוץ לתל אביב, זאת מכיוון שמדובר במפעל נייטרלי שאף אחת מהקבוצות לא אמורה ליהנות בו מיתרון ביתיות.
אלא שגם כאן, לפני שכל שונאי מכבי נזעקים, כדאי להיזכר שכבר נעשה ניסיון להוציא את גמר הגביע מיד אליהו – ובמשך שלוש שנים נדדו אוהדי מכבי תל אביב והפועל ירושלים לחיפה, אשקלון ונהריה בתחילת העשור הקודם – וזה נגמר בשלושה גביעים צהובים ובהחלטה להחזיר את המשחקים ליד אליהו בשם החגיגיות הטקסית שמוסיף היכל הכדורסל היחיד (נכון לכרגע) במדינת ישראל.