מעטים הרגעים שבהם אפשר להתאהב בנבחרת ישראלית עד הסוף. תמיד הן שם, מורכבות, מכילות בתוכן את הפנצ'ר הקטן שלא יאפשר לך ליפול מרגליך באהבה. אבל הערב? הערב (שבת) זה היה שונה: נבחרת העתודה של ישראל, יפה כ(כחולה)לבנה, העפילה לגמר אליפות אירופה עד גיל 20 בפעם השלישית ברציפות, לאחר שניצחה את צרפת 70:81.
לישראל: דני אבדיה סיים כקלע הבולט עם 26 נקודות, 11 ריבאונדים, 5 חטיפות ו-3 חסימות (!), עידן אלבר הוסיף 20, ים מדר קלע 13, רז אדם עם 12, יותם חנוכי עם 7 ויאיר קרביץ עם 3 נקודות.
אצל הצרפתים לודוביק בייהורסט בלט עם 16 נקודות, 11 לאיוון פברייר ואדי קאלויוד, דילן אפו-מאמא עם 9, טימותי באזיל הוסיף 8, 5 ליוהאן שופאס, קוונטין רואל ואיב פונס.
זה לא היה קונצרט כמו בפעמים הקודמות. המשחק לא נגמר בהפרש גדול כמו נגד מונטנגרו או ליטא, בהרבה רגעים המשחק התפתח למשהו שהיה הרבה יותר קרוב ל"פייט" מאשר למשחק כדורסל ראוי לשמו. אבל בדקות האחרונות היה שם איש אחד: דני אבדיה, שהפגין עליונות בדיוק במקום שבו היה צריך את זה. 26 נקודות רשם הסופרסטאר הישראלי, הוסיף עוד 11 כדורים חוזרים ולקח את הנבחרת (כמעט מילולית) על הגב, עד משחק הגמר מחר בערב מול ספרד. הנבחרת הראתה המון אופי וחזרה מפיגור מוקדם של 11 נקודות כל הדרך לניצחון המיוחל.
אבל גם אם כולם ידברו על אבדיה, חייבים לדבר גם על הצוות המסייע שלו: על עידן אלבר שקלע 20 נקודות, על יותם חנוכי שהצליח להשיג נקודות חשובות בדקות האחרונות והמתוחות, וגם על ים מדר, שאולי לא הגיע לממוצעים הגבוהים שהרגיל אותנו אליהם, אבל היה שם עם שלשה גדולה בדקות מכריעות ועזר לנבחרת הגדולה הזאת להגיע, שוב, אל משחק הגמר.
ואולי הדבר המדהים ביותר בנבחרת הזאת, היא שבניגוד לתדמית ה"אנדרדוג", למורשת הדוד נגד גוליית שעליה גדלנו, היא שזו לא היתה הפתעה: זו פשוט היתה נבחרת כדורסל מצוינת, שממשיכה מורשת של שלוש שנים שבהם היא בכל שנה מגיעה לגמר, וגם הפעם. הדבר המפתיע ביותר היא שזו לא היתה הפתעה. זו היתה פשוט נבחרת טובה, חזקה, עם עצבים של ברזל, שמחר בערב בהיכל קבוצת שלמה בת"א, תוכל לזכות בגביע שני ברציפות. מי היה מאמין?
מהלך המשחק
אריאל בית הלחמי פתח, כרגיל, עם יאיר קרביץ, ים מדר, דני אבדיה, עמית זוס ונועם אביבי. הפתיחה היתה של האורחים: שתי דקות בתוך המשחק, הטריקולור רצו 0:11 והיממו את הקהל הביתי בתחילת המשחק. רק אחרי שתי דקות וחצי, דני אבדיה קלע מהקו את שתי הנקודות הראשונות של הנבחרת הערב.
הקהל התעורר בפעם הראשונה אחרי שלשה גדולה של אבדיה שהוריד את ההפרש לשש בלבד, 13:7. אבדיה היה איש המפתח בדקות הראשונות, כשקלע 8 נק' מתוך ה-10 של הנבחרת אחרי שש וחצי דקות של משחק. המהפך הושלם לקראת סוף הרבע: 01:18 לסיום, עידן אלבר כבר השווה ל-15:15, חטיפה של תומר לוינסון ושלשה שלו העלו את הישראלים ליתרון ראשון, 15:18. בסיום הרבע הראשון, 15:20 לישראל.
הצרפתים פתחו את הרבע השני באטרף נוסח הרבע הראשון, ואחרי שתי דקות וחצי לודוביק בייהורסט העלה את האורחת שוב ליתרון של נקודה, 22:23. אלא שמהצד השני עמד אבדיה שצלף שלשה והפכה פיגור ליתרון קטן 23:25.
הישראלים שמרו על היתרון, אבל צרפת נשארה צמודה וקליעת עונשין של דילן אפו מאמא הורידה את הפער לנקודה, 28:29. בייהורסט במהלך מצוין הצליח להשוות על 31:31 ואדי קאיולוד החזיר את היתרון לאורחת. 4.2 שניות לסיום הרבע, הצרפתים איבדו כדור, ים מדר קיבל הזדמנות לקליעה חופשית אבל המחצית הסתיימה בשוויון, 35:35.
המשחק קיבל כיוון של מאבק קשה ביותר: ברבע השלישי כמעט ולא היו נקודות, אלא הרבה יותר התמקד במאבקים פיזיים ויתרון קטן לאחת משתי הקבוצות. סל ועבירה של קאיולוד העלה את האורחים ליתרון 48:50, רק כדי ששלשה של מדר מהפינה בצד השני החזיר את הישראלים ליתרון נקודה, ועידן אלבר עם שלשה נוספת פתח פער של ארבע נקודות עשר דקות לסיום, 50:54 לישראל בסוף הרבע השלישי.
היכולת הבינונית המשיכה גם ברבע האחרון, וסלים של קוונטין רואל וטימותי באזיל עם דאנק מחקו כליל את היתרון הישראלי וקבעו שוויון 57. כניסה של אבדיה לסל, 6 וחצי דקות לבאזר, החזירה את הישראלים ליתרון שתיים. אחרי המון דקות לא מדויקות משני הצדדים, סלים של ים מדר ועידן אלבר פתחו פער של תשע, 57:66.
אבדיה במהלך גדול חדר לסל והגיע לפער שיא של 11, 57:68. ככל שהבאזר התקרב, הפער הלך וגדל, אבדיה המשיך בדומיננטיות אדירה בדקות האחרונות ושתי זריקות עונשין של יותם חנוכי הרימו את ההפרש ל-13, 62:75, שתי דקות לסיום. אחרי כמה מהלכים שהורידו את ההפרש לחד ספרתי, חנוכי שוב הגדיל את ההפרש לעשר נקודות, והמשחק מעשית נגמר. 70:81, ישראל בגמר אליפות אירופה!
