עונה קשה מאוד עברה על מכבי חיפה. זרים באו והלכו, המאמן עזב והקבוצה, שרק שנה לפי כן היתה במרחק של ניצחון אחד מאליפות, התרסקה וירדה ליגה. כל השחקנים הבכירים עזבו את המועדון הירוק מהכרמל, פרט לאחד - ווילי וורקמן, שהעדיף להישאר ולנסות להחזיר את המועדון למקומו הטבעי בליגה הראשונה. אם תרצו, המתאזרח הפך לסוג של שחקן בית.
היו לך מספר הצעות מליגת העל, למה נשארת במכבי חיפה?
"החלטתי להישאר למרות שירדנו בגלל שרציתי להישאר נאמן, למועדון ולעיר. נשארתי גם כי הייתי נאמן לעצמי, אני חושב שזו הייתה ההחלטה הטובה ביותר. אני מאמין שאנחנו הולכים לעשות משהו מיוחד בעונה הזו ולכן החלטתי להמשיך. זה מקום מיוחד, זו עיר מיוחדת ואני בטוח שתהיה עונה מיוחדת".
אתם מועמדים מובילים לעלות ליגה העונה, זה מלחיץ במידה מסוימת?
"כמובן שאנחנו מועמדים מובילים לעלות ליגה העונה. זו אחת הסיבות שבגללן אני נרגש לקראת העונה הזו, כי זה הולך להיות אתגר מסוג אחר. בעונה שעברה היינו קבוצת תחתית בליגה הראשונה ועכשיו אנחנו נהיה מוכשרים יותר מרוב היריבות שנתמודד מולן. אנחנו לא ננסה להיות משהו שאנחנו לא. אנחנו נצטרך לשמור על המעמד שלנו".
זו תהיה העונה השלישית שלך במכבי חיפה, אתה מרגיש כאחד המנהיגים של הקבוצה?
"כן, אני מרגיש כמו מנהיג הקבוצה. כנראה שאהיה הקפטן ואני מלא בגאווה מהכבוד הזה, אבל זה חשוב שלקבוצת כדורסל יהיו כמה מנהיגים שונים, כי אחד לא מספיק. אתה לא יכול להיות חלק מארגון מצליח בצורה הזו. החברים שלי לקבוצה צריכים לבטוח בי ולהרגיש בנוח איתי כאחד המנהיגים ואם אני לא עושה מה שאני אמור לעשות, אז אחרים צריכים לעלות את הרמה. כדי להיות ברמה גבוהה, אתה חייב שיהיו לך בקבוצה כמה מנהיגים".
באופן אישי, אתה מוכן מנטלית לליגה עם פחות קהל ופחות מתוקשרת?
"כן, ברור שהדברים יהיו שונים, אבל עכשיו אני מתראיין, אז אני לא יודע כמה פחותה תהיה המעורבות של התקשורת".
בגלל שהיית במכבי חיפה גם בעונה שעברה, אתה מרגיש שיש לך איזשהו "חוב" לקהל?
"אני מרגיש חייב לעיר ולמועדון. הם נתנו לי את ההזדמנות לפני שלוש שנים אחרי עונה פחות טובה באשדוד. עופר רחימי הביא אותי לקבוצה והם עזרו לי להיות השחקן שאני היום ועזרו לי להגיע למעמד שלי. אני מרגיש שיש לי חוב, אבל יותר מזה. אני מאמין בלעבור דרך יחד ובלהמשיך בדרך שלך גם כשלא תמיד הולך בצורה שהיית רוצה. אני חושב שזה בונה את האופי שלך, אבל זה גם משהו שמלמד עליו. אני רואה הרבה ישראלים צעירים שעוברים קבוצות מדי עונה, אפילו תוך כדי העונה אם דברים לא מסתדרים להם כפי שהיו רוצים. הם עוזבים ומנסים למצוא משהו יותר טוב. אבל זו לא הדרך שלי. הדרך שלי היא להמשיך במה שאני מאמין בו ולעבור תקופות קשות. אני מעולם לא עזבתי קבוצה תוך כדי העונה, אז אני לא עוזב את חיפה עכשיו".
כמה חשובה העובדה שברק פלג ותומר שטיינהאוור נשארו?
"ברק ותומר זה מפתח חשוב עבורי. הם נותנים לי להרגיש נוח איפה שאני נמצא. ברק הוא לוחם, הוא מאמן מעולה, יש לו עתיד ורוד. תומר הוא "האיש שלי", אני לא יכול לומר זאת אחרת. הוא שחקן בלבו ובנשמתו. הוא מרגיש בנוח ליד ואני בטוח שנעבוד מצוין ביחד".
מה לא עבד לכם בעונה שעברה?
"כלום לא עבד בשנה שעברה. ככה אתה יורד ליגה, ככה אתה מסיים במקום האחרון. אם כולם היו עושים את העבודה הכי טובה שהיכולת שלהם איפשרה להם, אני מאמין שהיינו נשארים. כולנו עשינו עבודה פחות טובה, גם אני, וזו אחת הסיבות שחוזר למדים הירוקים בעונה הבאה".
מה דעתך על כל הוויכוח סביב המתאזרחים בעונה האחרונה? כאחד שמשחק פה כבר חמש שנים, זה העליב אותך?
"אני לא בטוח שנעלב זו המילה הנכונה, אבל זה היה די פוגע. אני מבין את האנשים שהסתכלו על האינטרס שלהם, אבל להתייחס למתאזרחים, כמוני, כישראלים סוג ב' ולא באמת אזרחים - זה ממש לא ישראלי. זה נוגד את הדרך של ישראל, זה נגד הציונות. אני אוהב את ישראל, אוהב להיות כאן, אבל באותו זמן אני גם אוהב את המשפחה שלי, את ההורים, את הסבים והסבתות. הם חיים באמריקה, אז אל תתבלבלו, אני אוהב את ישראל אבל זה קשה להיות מרוחק מכולם. אנחנו חצינו את את האוקיינוס, שינינו את החיים שלנו כדי להיות בישראל. זה לא כזה קל כמו שזה נראה, זה קשה מאוד לפעמים".
נבחרת ישראל זה משהו שנמצא לך בראש?
"הייתי שמח להיות בנבחרת ולייצג את ישראל. אני אוהב את הכחול-לבן. אני חושב שעודד יודע את זה, אני מכיר אותו כבר זמן רב. אני מקווה שפיני גרשון וכל מי שמעורב בנבחרת ידברו איתי אם הם יצטרכו אותי מתישהו. הם יכולים לדבר איתי תמיד. אבל למען האמת, כשמותר רק למתאזרח אחד לשחק בנבחרת, בכל השנים האחרונות, זה היה סנטר, זה מה שהנבחרת צריכה. האוול, טיוס, פישר, זה מה שהנבחרת צריכה. ככה שאני לא ממש רואה את זה קורה כי אני לא מתאים מבחינת העמדה. אבל אם הם אי פעם יצטרכו אותי, יש להם את המספר שלי".
