בקיץ האחרון נפגשתי עם מאמן אליצור רמלה, עדן ענבר, במרינה בהרצליה. באותה פגישה עדן סיפר לי איזה סגל הוא רוצה לבנות ברמלה. כאשר שמעתי את השמות, אמרתי לעדן שזה סגל שמספיק לא רק לאליפות ולגביע בארץ, אלא גם לזכות בגביע אירופה.
בדיעבד, כאשר אני מסתכלת על זה, אני מבינה שיש פה בנות מדהימות שכל אחת מהן נטולת אגו. ראו את זה לאורך כל העונה ובטח היום שבכל התקפה כולנו מחפשות את המסירה הנוספת.
אם אני מסתכלת על כל העונה, אפשר בוודאות להגיד שבכל משחק מישהי אחרת בלטה וזוהי הסיבה שהיינו בלתי ניתנות לעצירה העונה. בכל פעם שעצרו מישהי אחת, מישהי אחרת לקחה את המושכות ושיחקה מדהים. אנחנו קבוצה במלוא מובן המילה ובגלל זה, אי אפשר היה לעצור אותנו בכל מהסגרות.
כשחזרתי לארץ וחתמתי ברמלה, בדיוק ככה חלמתי שתיגמר העונה. אי אפשר להשיג יותר מאשר השגנו העונה. זאת עונה שבחלומות הכי מתוקים שלי רציתי שתקרה, האמנתי מהשנייה הראשונה.
הרבה פעמים שאלו אותי איך אפשר להסביר את זה שבקבוצה יש כל כך הרבה "כוכבות" ואין ריבים. התשובה היא שאנחנו שחקניות בלי אגו. זה שילוב של השחקניות יחד עם המאמן, הצוות המקצועי והמערכת כולה. ברגע שהמערכת בריאה ויש לך שחקניות כאלה לידך, אני יכולה להגיד בלב שלם שהיה לי כיף לבוא לכל אימון, מפגש ומשחק.
מה הסוד שלנו? לא לוקחים תארים כאלה אם לא משחקים כקבוצה וכל אחת יודעת את זה, כל אחת מאיתנו שמה בצד את התארים האישיים שלה וככה עושים היסטוריה. אני מסתכלת על כל האהבה שאני מקבלת מהאוהדים וזה מדהים, זה אחד הרגעים הכי מרגשים, אני מקווה שזה ימשיך, צריך לשמור על המסורת הזאת של האוהדים ברמלה. אני מקווה שהאנשים ברמלה ימשיכו להביא את הילדים שלהם למגרשים כי האוהדים האלה הם באמת מספר אחד.
עכשיו, אחרי שכל העונה הארוכה, הקשה ומלאת המשחקים והטיסות הזאת הסתיימה, אני יכולה להגיד שהדבר שאני הכי רוצה עכשיו בעולם, זה לשבת רגל על רגל באילת עם כוס משקה קר וקרח ופשוט לחייך.
