העונה הקודמת של הפועל ירושלים הסתיימה במפח נפש בפיינל פור, עם הדחה מול מכבי חיפה, שהתלוותה להדחה מול אותה קבוצה בחצי גמר גביע המדינה ולנשירה המוקדמת מהמפעל האירופי השלישי בטיבו.
הקיץ עצמו היה לא פחות קשה ומתיש עבור קברניטי הקבוצה, שנאלצו להתמודד עם מציאות כלכלית חדשה ולחפש תמיכה בכל מקום אפשרי. לאחר משא ומתן ארוך הצליחו לרתום למשימה את גומא אגייאר, שנתן לקבוצה קצת אוויר לנשימה ואפשר לה להחתים מספר שחקנים ברמה גבוהה ביותר.
חשוב לזכור שאגייאר החל לתמוך במועדון רק בסוף חודש אוגוסט, כך שאת מרבית הקיץ העביר המועדון בתוך סבך של חוסר-ודאות, שהגביל מאוד את המאמן, גיא גודס, ואת עוזרו, מתן חרוש, בתכנון ובבניית הסגל.
ובתוך כל הבלגאן הכלכלי וההחתמות המסקרנות, הספקנו כמעט לשכוח שבתחילת הקיץ גודס היה כבר מחוץ למערכת, כאשר נעשה ניסיון להחתים את עודד קטש. האמת? נראה שבתוך כל האידיליה של פתיחת עונה וההתרגשות ההכרחית, גם בקבוצה כבר הספיקו לשכוח.
הזכייה בגביע ווינר, זניח ככל שיהיה, העלתה את רף הציפיות במלחה. יחד עם נוכחותו של אגיאר במשחקים, ניתן לומר לבטח - חורף חם, סוער ובעיקר מעניין צפוי לנו בגזרה הירושלמית.
היו שלום ותודה על הדגים (בסוגריים: קבוצתו החדשה של השחקן): טראוויס ווטסון (ז'לגיריס קובנה), עומאר סניד (עירוני אשקלון), מורן רוט (עירוני אשקלון), טורין פרנסיס (אא"ק אתונה), רוג'ר פאוול (מורסיה), אדם הלסקה (פרש מכדורסל), טימי באוורס (קאזרטה), ארז מרקוביץ' (מכבי ראשון לציון), ג'ורדן פליגל ונדב הרוש.
השורדים
שרון ששון - השחקן הוותיק בקבוצה (פותח את עונתו השלישית). פתיחת עונה מהוססת לאו דווקא מצביעה על תרומתו בהמשך. מדובר בשחקן שיודע את תפקידו במגרש (לקלוע שלשות, והרבה), ואם יתכננו עבורו תרגילים, דברים בהחלט עשויים להשתנות לטובה עבורו.
יובל נעימי - נראה שנעימי מבין את מעמדו החדש, ומוכן לקחת עליו כל מה שצריך. אם רק ישכיל לא לקחת על עצמו יותר מדי ולעשות רק את מה שהוא יודע (קליעה מצוינת מרחוק, יכולת חדירה טובה ולחץ מועיל על הגארדים של היריבה), ההתקדמות שלו רק תימשך. כמו שזה נראה כרגע, יש לו עוד הרבה לאן להשתפר.
בן לזר - ממשיך לעונה נוספת על הספסל האדום. התקדם מעט בהיררכיה, אבל חייב להמשיך ולעבוד קשה בשביל לקבל צ'אנס אמיתי בליגה.
ברוכים הבאים
קווין פינקני - היה מועמד לירושלים גם בקיץ הקודם, אך הגיע לבסוף לביילה האיטלקית. משחק בעמדות הפנים. לא יציב בעליל, לא בגזרת הריבאונדים ולא בגזרת הקליעה. גם ההגנה היא לא הצד החזק שלו. אבל כשהכל מתחבר, בהחלט מדובר בשחקן שמהווה יתרון על פני מרבית קבוצות הליגה.
ברנדון האנטר - הרכש הטרי ביותר של האדומים, שהיה מועמד אף הוא בקיץ שעבר, לפני שחתם במונטגרנארו האיטלקית במקום שון קמפ. אמור לתת את המאסה בצבע ותשובה לקו הקדמי החיפאי. ניחן במשחק טוב עם הגב לסל, מה שפותח אפשרות התקפית נוספת לקבוצה.
אורי קוקיה - זכה בעונה שעברה בגביע המדינה עם חולון. שיחק בכל רחבי הארץ ובגיל 28 הגיע סוף סוף למועדון אותו אהד מילדותו. בצד ההגנתי מדובר בשחקן שמזכיר במשהו את נדב הנפלד.
יוגב אוחיון - עבר עונה קשה בנהריה, שם היה אמור להוביל קבוצה בתקציב שיא. לבסוף, מצא עצמו בקבוצת מרכז טבלה, אולי אף למטה מכך. אמור להיות גורם מאזן לנעימי, כאשר ניהול המשחק ויכולת המסירה שלו יגרמו לכך שיחזיק את הכדור ביד לא מעט.
דיז'ון תומפסון - שחקן רב-גוני במיוחד. מגיע אחרי עונה טובה באזובמאש מאריופול האוקראינית, ומביא עימו יכולות גבוהות בשני צידי המגרש. קלעי טוב, חותך קווי מסירה בהגנה ובעיקר לא כופה את עצמו על המשחק. קשה להצביע במה בדיוק מדובר, אך משהו בו מזכיר את קלי מקארתי, השוואה שאוהדי ירושלים יחתמו עליה בעיניים עצומות.
דניאל תמיר - האח של עמית. עלה מהנוער אחרי כמה עונות מוצלחות למדי. חבר בנבחרות ישראל השונות. פוטנציאל. חייב להוסיף מאסה ולשפר את הקליעה בקרבת הסל. אם יעשה זאת, בהחלט ייתכן שבעונה הבאה נראה אותו כשחקן רוטציה משמעותי בליגת העל.
גיא דותן - הרכז הנמוך (1.78) עלה אף הוא מקבוצת הנוער של המועדון. שחקן זריז ובעל ראיית משחק טובה. אם ישפר את הפיזיות שלו, האופי הטוב שלו עוד עשוי לאפשר לו למצוא את הנישה שלו, בה יוכל לתרום בכדורסל המקצועני.
העוגן
טרה סימונס - כוכב האליפות של חולון ירצה לשכוח את העונה שעברה. ייבוש מתמשך על הספסל הצהוב הוא ממש לא מה שתכנן כשהצטרף למכבי ת"א. בגביע ווינר הראה חלק מן היכולות שלו, וקיבל הזדמנות ראשונה (ולא אחרונה) לנקום באקסית. הקליעה הקטלנית והווינריות שלו עתידים ליצור הרבה רגעים דרמטיים במשחקי הקבוצה השנה.
בא מהדלת האחורית
ליאו ליונס - סיים זה עתה ארבע שנים במכללת מיזורי. קשה לתהות על קנקנו. מצד אחד, אין ספק שמדובר בשחקן מוכשר, עם יכולות אתלטיות מצוינות והמון מוטיבציה. מצד שני, עדיין צעיר ונוטה לקחת על עצמו מעט יותר מדי.
אם גודס יצליח להשתלט עליו וללמד אותו כמה דברים שקצת חסרים לו, כמו סגירה לריבאונד, מדובר בשדרוג רציני לקבוצה, שלא נחלה עד כה הצלחה עם יוצאי קולג' טריים (ראשון קלארק בעבר הקרוב וריקי פולדינג, גם הוא בוגר מיזורי, בעבר הרחוק יותר).
על הקווים
גיא גודס - ממשיך לעונה שנייה בירושלים. היה מאוד קרוב לעזוב בקיץ, אבל קיבל לבסוף את המנדט להמשיך. בעונה שעברה היה חסר את הגרוש ללירה כדי להביא את הקבוצה להתמודדות על תארים. העונה בנה קבוצה קצת שונה, ובהחלט ייתכן שמדובר בשינוי חיובי.
התחזית להיום: מקום 2.
מלה בסלע / ערן סלע
ירושלים התרגלה להיות הקבוצה מספר 2 בישראל אחרי מכבי ת"א, אבל דווקא כאשר מכבי נפלה ב-2008 היא לא היתה שם כדי לעקוץ, אלא הפועל חולון. ודווקא כאשר גמגמה והחליפה 12 זרים בעונה אחת, היא לא היתה שם אלא מכבי חיפה.
כך שהמטרה מספר אחת של הפועל ירושלים בעונה הזו היא לאו דווקא זכייה באליפות, אלא קודם כל לחזור ולהיות המתנגדת הראשית של מכבי ת"א בדרכה לעוד צלחת. אחר כך, אם וכאשר אכן תגיע לגמר הפיינל פור, יהיו להם כמה ימים מרוכזים של התכוננות ומחשבות לגבי זכייה עצמה.
גיא גודס צריך להיזהר. לפני מספר חודשים חשבו להביא במקומו את עודד קטש. עכשיו הוא צריך לצלוח את סינדרום העונה השנייה. שרון דרוקר היה האחרון שעשה את זה בשלום, לפני שיצא לקריירה אירופית. יכול להיות שזה יהיה גם עתידו של גודס.
הסגל מרשים ומסודר יפה מבחינת הזרים בכל העמדות למעט זו של הרכז. שם, אני מאמין, עומד יובל נעימי להציג את העונה הטובה ביותר שלו בקריירה עד עכשיו.
כתבות נוספות בסדרה:
מכבי ראשל"צ
אליצור מכבי נתניה
עירוני ר"ג
הפועל עפולה
