במדינות כדורסל מצליחות אנחנו מגלים מערכות סקאוטינג מפותחות מאוד, שמביאות את הקבוצות המקומיות להצלחה רבה בבחירת הזרים וכן בבחירה של שחקנים מקומיים. מה הסיבה לכך שבישראל לא משקיעים את המשאבים הנדרשים כדי לפתח את מערכות הסקאוטינג ולעלות על הגל הנכון בכל הקשור להרכבת הקבוצה והחתמת שחקנים בה?
לא ברור אם הסיבה לכך היא המניעים הכלכלים של הקבוצות בישראל, אשר אינן מסוגלות לעמוד בתשלום ולהחזיק אנשי ומחלקות סקאוטינג, אך דבר אחד ברור - בישראל 2011 אנחנו רק הולכים אחורה, שוגים רבות בבחירת השחקנים, ממחזרים וכמעט שלא מתפתחים לגזרות חדשות, אך בעיקר לא מאמצים את האופנה האירופאית והבינלאומית כפי שצריך.
כאשר מדברים על הכדורסל הישראלי באירופה, מיד עולה כי הכוונה היא לסגנית האלופה הישראלית, מכבי תל אביב, שכבר נחשבה בעבר לקבוצה החזקה ביותר ביבשת כאשר זכתה בשתי אליפויות אירופה באמצע העשור, אך בכל הנוגע לענייני הסקאוטינג, הצהובים הם לא הקבוצה היחידה בישראל שנכשלה רבות במערך שלה, אלא גם קבוצות נוספות שמבכות על רכש לא מוצלח עד היום.
כדי להבין את החיסרון הגדול במערכות הסקאוטינג ולאמוד את גודל ההפסדים הכספיים, שוחחנו עם מספר אנשים מבינים בתחום, אשר שניים מהם ביקשו להשאר בעילום שם כדי שלא לפגוע בפרנסתם בהמשך.
השאלה הראשונה והמתבקשת, שעולה מיד על הפרק במהלך השיחה עם הסקאוטים המקומיים היא מדוע קבוצות שכן החזיקו במערכות סקאוטינג עד היום נכשלו?
הסקאוט הוותיק ביותר מבין השלושה, שעבד עם לא מעט קבוצות עד כה, מנסה להסביר: "הקבוצות לא מבינות באיזה מערך מדובר וכיצד לנהל אותו, הן לא מכירות אנשי מקצוע רבים העוסקים בתחום ולכן נמשכות הרבה יותר לתיווכים של סוכנים חיצוניים, עימם הן מנהלות יחסים לאורך שנים. קבוצות מסתמכות על ידע בסיסי אודות שחקנים ואודות הרקע שלהם, ופעמים רבות אנו עדים לשחזור שחקנים בין קבוצות שונות בליגה הישראלית".
איך הסקאוטינג עובד?
אז מה למעשה כולל מערך סקאוטינג וכיצד הוא יכול לעזור לקבוצות להגיע ל"בול פגיעה" בבחירת השחקנים שלהן? הסקאוטים מנסים להסביר.
הסקאוט הצעיר, אסף מתוק, שמנסה לפלס את דרכו בעולם הכדורסל בישראל ועבד עם הסקאוטים הבכירים בארץ, למד מקרוב כיצד עובדות מערכות הסקאוטינג ומנסה להסביר לנו כיצד הן יכולות לתרום לקבוצות: "מערך סקאוטינג לא עובד לפי תוכנית מוגדרת, אלא נבנה לפי צורכיה של כל קבוצה והמאשבים אשר היא מוכנה להשקיע בבניית המערך".
"הסקאוטינג לא מועד בהכרח כדי לפגוע בול בבחירת השחקן, אלא למקסם את הבחירה הנכונה. למשל, אם קבוצה כדוגמת מכבי תל אביב בכדורסל מחליפה מאמן בסיום העונה, זה לא ישפיע על בחירת השחקנים ועל הידע של הקבוצה אודות השחקנים בהם היא מעוניינת", הוסיף מתוק.
הסקאוט הוותיק מפרט קצת יותר לעומק, כיצד בדיוק מתנהלת מחלקת סקאוטינג תקינה ומה המשאבים שלה: "מערך הסקאוטינג עומל לאורך כל העונה אחר איתור שחקנים פוטנציאלים, שיכולים להתאים לקבוצה מבחינה תקציבית ומקצועית, כאשר מידע רב נאסף אודות כל שחקן וכן מתבצע מחקר מקיף סביב ההתנהלות האישית שלו, ההיסטוריה, בעיות בריאותיות, בעיות משפחתיות, התאמה וכן הלאה".
"כלל הפרוצדורות הללו מאפשרות לקבוצה לקבל את המידע המקסימלי אודות השחקנים בהם היא מעוניינת ודרך כך לבצע את הבחירה הנכונה יותר לקראת עתיד טוב יותר. עם זאת, יש לציין כי גם מערך סקאוטינג לא מבטיח בחירה מושלמת אלא מיטיב את כישורי הבחירה של הקבוצה ומעשיר אותה במידע רלוונטי", הוסיף הסקאוט הוותיק.
"מערך סקאוטינג צריך להיות מורכב ממספר אנשי מקצוע בעלי קשרים וניסיון בתחום הכדורסל העולמי. צריך לבנות ולהקים את המחלקה כך שתתאים לקבוצה בה היא נבנית, מבחינת רמת השחקנים. אם קבוצות בארץ חושבות שהן ייאלצו להשקיע סכומים רבים כדי לבנות מערך סקאוטינג, הן טועות. גם אם היה עליהן להשקיע בבנייה שכזו, הדבר ישתלם בבחירת השחקנים", הוסיף.
לסיכום, הסקאוט נתן גם דוגמא: "לדוגמא, ההחלטה הלא נכונה של מכבי להחתים את מאצ'יי לאמפה, שחקן שהשאיר חור כלכלי כבד בקבוצה או שחקנים אשר משוחררים במהלך העונה והקבוצות צריכות לשלם להם פיצויים. מערך סקאוטינג מקטין משמעותית את תחלופת הזרים תוך כדי העונה וגם בסיומה".
מתוק הוסיף: "היתרונות של מערכת סקאוטינג הן כאשר קבוצה רגילה שמעוניינת בשחקן מבצעת דו"חות מסוימים ושיגרתיים אודותיו, אך מערך סקאוטינג נותן את הערך המוסף שהוא בדיקה מעמיקה של עברו של השחקן, אם הוא מלומד, אם היו לו בעיות משמעת בעבר, או תלונות במשטרה, מצבו המשפחתי, בעיות כלכליות. מערך הסקאוטינג מדבר עם מאמני עבר של השחקן וכן אוספת חוות דעת רבות אודותיו. כל זה יוצר תמונה כוללת אודות השחקן, אשר בעזרתה תוכל הקבוצה לבצע בחירה נכונה ולדעת בדיוק איזה שחקן היא מחתימה".
הכישלונות הגדולים של הכדורסל - בעבר הלא רחוק
אם היינו מנסים לבדוק מה קרה פה בעשור או בעשורים האחרונים, ככל הנראה היינו צריכים להקדיש לכתיבת שורות אלו זמן רב מדי. כדי למקסם לכם את גודל התופעה והכישלונות של הקבוצות הישראליות בשנים האחרונות, אספנו לכם לקט קצר של שחקנים אשר בבחירתם נכשלו הקבוצות המקומיות וחלקן אף שילמו על כך מחיר יקר, בין אם מקצועי או כלכלי. להלן רק שלוש דוגמאות בלבד לתופעות מוכרות שימחישו מיד את גודל הטעויות.
מיקייל טורנס - מכבי תל אביב החתימה שחקן שעל פניו נחשב לפוטנציאל ענק, לאחר שנבחר בסיבוב הראשון בדראפט, בעיקר בגלל המבנה הפיזי שלו והטכניקה שהוא מציג. מכבי קיבלה פידבקים טובים עליו מהמאמנים שלו במכללת אלבמה, הוא ביצע שידרוג במשחק שלו משנה לשנה ונחשב לבעל כישרון ענק שיכול להשתלב ב-NBA. עם זאת הבעיה העיקרית ממנה סבל השחקן היתה בעיה המכונה "לב אתלטי", אשר במובנים מסויימים עשויה להוביל למצבים בריאותיים לא תקינים של השחקן ומה שנודע לאחר מכן, גם לסכנת מוות של ממש.
טורנס קיבל במהלך הקריירה שלו חוות דעת שונות על ידי מטפלים שונים, חלקן טענו כי מדובר בבעיה מסוכנת וחלקם טענו כי מדובר בבעיה קלה שלא אמורה להוות מכשול בקריירת המשחק שלו, אך קבוצה כמו מכבי תל אביב שנאבקת על מקומה באירופה לא יכולה לאפשר לעצמה את הסיכון הגדול. מספר שבועות לאחר ההחתמה וסמוך לפתיחת האימונים הרשמיים, היא גם גילתה מדוע שגתה ולמה אסור היה לה לקחת את הסיכון.
במהלך אימון שערך השחקן בארצות הברית הוא קרס בחמש הדקות הראשונות, התמוטט על הקרקע ואובחן כמי שעבר אירוע לב. במשך מספר ימים נאלץ השחקן להיאבק על חייו בבית החולים ורק לאחר מלחמה לא פשוטה, שב לנשום בכוחות עצמו והתעורר לחיים.
מכבי לא בחנה לעומק את מצבו של השחקן, אחרת הכיצד ניתן להסביר החתמה מאין זו? כמובן שאיש לא יכול היה לצפות כי יקרוס ויהיה על סף איבוד חייו, מכבי לא בדקה בדקדקנות בעייתו הרפואית של השחקן ואם היתה מחזיקה מערכת סקאוטינג כיאה לקבוצות בכירות בכדורסל האירופי והעולמי, סיכוי גבוה מאוד שלא היתה לוקחת סיכון עם טורנס, כפי שקבוצות NBA רבות לא היו מוכנות לקחת את הסיכון, על אף שהכירו בכישרון הרב של השחקן. אבל אנחנו שואלים ומה היה קורה אם הדבר היה מתרחש בישראל?
בפועל, מצאה עצמה מכבי שבוע וחצי לפני פתיחת האימונים ללא שחקן חשוב וכשהיא זקוקה לרכז, אך הפעם המזל האיר לה פנים עם החתמתו של ג'רמי פארגו. במידה ולא היו שחקנים טובים וחופשיים בשוק, היא היתה מוצאת עצמה בבעיה גדולה ולא בהרכח סוגרת את הפינה עם מועמד שמתאים לה.
ג'ף פוט - ממש עם תחילת הקיץ החתימה מכבי תל אביב את הסנטר האמריקני הצעיר, בלי לאמוד היטב את מידת יכולתו להפוך לניקולה ווצ'יץ הבא. החתמתו של השחקן התגלתה כפלופ גדול מאוד ומכבי נתקעה בסגל עם שחקן שלא רואה דקות וקבוצות אחרות מסרבות לקלוט. בסופו של דבר ורק לפני מספר ימים, הצליחה הקבוצה למצוא לו מועדון בליגת המשנה בספרד, אך גם זה לאחר חודשים ארוכים של תסכול, כשבצד לשחקן יש חוזה לעוד שנתיים נוספות למעט העונה שלהלן.
איך בכלל ניתן להסביר את הכישלון הגדול שבהחתמתו של פוט? לנו אין את התשובות, אבל למומחים שלנו דווקא כן: "החתמה שכזו היא נטו רשלנות של מכבי. לא יכול להיות שמחתימים שחקן על חוזה כל כך גדול, בלי לאמוד היטב את היכולות שלו ולדעת מה הוא מסוגל לעשות. כולנו מבינים שמדובר בשחקן שלא מתאים לרמות של מכבי, אבל החוזה כבר נחתם, הכסף ישולם וההפסד כבר נרשם. בדיקה לעומק ומעקב נכון אחר השחקן היתה מעלה מיד, כי הוא אינו מתאים לרמות האלו ובמיליון השקלים שהיו נחסכים, היתה מביאה מכבי שחקן חיזוק הרבה יותר משמעותי".
ג'רמי טיילר - בשנה שעברה החתימה מכבי חיפה את השחקן הצעיר, שרק סיים את עונת התיכונים והביאה אותו לישראל כהבטחה גדולה. מהר מאוד הבינה הקבוצה כי בעיות ההתנהגות של השחקן הצעיר לא יאפשרו לו להמשיך את קריירת המשחק שלו בארץ ולאחר תקופה לא ארוכה הוא שוחרר מהקבוצה והירוקים נאלצו למצוא פתרונות יצירתיים אחרים.
אמנם גילו הצעיר של השחקן יכול להוות למעשה את הסיבה לכך שלקה בבעיות משמעת ולא הצליח להשתלב, ונכון שהוא נחשב לאחד מהכישרונות הבולטים בתיכונים, אבל הבדיקות של הירוקים לא היו מקיפות מספיק והם נכשלו כישלון חרוץ עם השחקן.
אלה הן רק שלוש דוגמאות לכישלונות גדולים וחרוצים מהשנה האחרונה, אבל באותה יישורת ניתן היה להכניס גם שמות נוספים כגון מייקל דוניגאן של הפועל ירושלים, ממאדו אנדג'איי, אלוסיוס אנגוניה, רונלד רוס, קן טוט, ג'ונתן ג'ונס, ציין גאדסון, אד קוטה, נואל פיליקס, וויל בליילוק, טאנוקה בירד, וונטיגו קאמינגס, ג'סי פלוט רוסה ועוד רבים אחרים.
אז מי כן עושה זאת נכון?
דווקא במקרה הזה אין צורך להכביר יותר מדי במילים מיותרות וגם אין צורך לאסוף דוגמאות רבות מדי מסביב לעולם, מספיק בהחלט לשמוע מה חושבים הסקאוטים על מועדון הפאר הספרדי, קאחה לבוראל ויטוריה, שבשנים האחרונות הפך למלפצת של ממש בזירה האירופית וגם בזירה המקומית בספרד.
מתוק מספר מעט על ההתרשמות שלו מהתנהלות הספרדים, בכל הנוגע למערך הסקאוטינג שלהם: "קאחה לבוראל ויטוריה, אלופת ספרד ואחת הקבוצות הטובות באירופה, מחזיקה במערך סקאוטינג נרחב ומשובח ביותר. אחד הכישרונות הגדולים ביותר שנחתו בוויטוריה הוא ללא ספק טיאגו ספליטר, שערך השנה קפיצת מדרגה גדולה ביותר בקריירה שלו כאשר חתם בסן אנטוניו ספרס מה-NBA".
"עוד לפני שהגיע לוויטרויה כפוטנציאל ענק, עקבה אחריו הקבוצה כמעט חמש שנים, לפני שהחליטה להחתים אותו על חוזה ארוך טווח. בסופו של דבר המידע הרבה שנאסף הוביל את הקבוצה לאחת מההחלטות הטובות ביותר שלה בשנים האחרונות ולהשיגים אירופים ומקומיים רבים", הוסיף אסף מתוק.
הדיבורים על הצלחתה של ויטוריה וגם יתר הקבוצות באירופה, מחזירות את הסקאוטים שלנו לזירה המקומית, כאשר הוותיק שבחבורה מצר על מצב הענף ומסביר במה דברי אמורים: "למעט מספר אנשי מקצוע, שעוסקים בסקאוטינג מקצועני בישראל, התחום מדשדש ולא מצליח לפרוח, בעיקר בשל חוסר ההיענות של קבוצות למערך".
"היום נשענים בעיקר על דברי סוכנים והמלצות חיצוניות, בלי להיכנס לעובי הקורה ולנסות להביא מידע רלוונטי יותר עבור שחקנים. לפעמים לא רק קלטות וידאו ומשחקים שבהם מופיע שחקן מעידות על היכולת שלו להשתלב. שחקן שיגיע לקבוצה בישראל, אך יתגלה, סתם לצורך הדוגמא, כשחקן הסובל מבעיות התנהגות רבות אשר אינו יכול להשתלב, הוא למעשה סקאוטינג גרוע של קבוצה, שלא ביצעה מחקר מקיף סביב השחקן והביאה אותו אך ורק לפי יכולותיו על המגרש, מה שלא תמיד עולה בקנה מידה אחד עם צורכי הקבוצה", אמר הסקאוט.
"כאשר השחקן מתחיל לחלוק על הוראות משמעת ומפר הנחיות ברורות אשר פוגעות, בסופו של דבר גם ביכולת המקצועית שלו, לדוגמא ג'רמי טיילר, אלן אנדרסון, צ'ארלס גיינס, אלו הם רק מעט שמות בהן נכשלו הקבוצות בענק", הסביר.
מיחזור הוא שם המשחק בישראל
בישראל בעיקר מתחלפים את הזרים, בשל מערכות הסקאוטינג הלא קיימות והלא מפותחות הקבוצות הישראליות, הן רוצות ללכת על בטוח ומחליפות ביניהם את הרכש הזר משנה לשנה. עם נפתח יומנים ונתחיל לסמן וי על התחנות שעבר כל שחקן זר בישראל, זה כנראה לא ייגמר כל כך מהר. מדי שנה אנחנו רואים שהזרים פשוט משנים את צבע החולצה המקומית, בהתאם למועדון אליו הם עוברים.
"תחלופת הזרים בארץ גדולה מאוד יחסית לליגות מקצועניות אחרות, כל קבוצה בממוצע מחליפה בעונה לפחות חמישה מתוך מצבת הזרים שלה. אם קבוצות היו מבצעות סקאוטינג נכון, בסיום עונה הן היו צריכות להשלים פערים בלבד ולא לברוא סגל מחדש ולעמול קשות על חיפוש זרים, שברמת ליגת העל שלנו קשה למצוא ולבצע את ההתאמות הנכונות. רוב קבוצות ליגת העל מגיעות לשלבי סוף העונה כשלידיהן פנקסי שמות ריקים ומסתבכות במהלך הקיץ בחיפוש ממושך, מה שמוביל בסופו של דבר למחזור הזרים".
הקבוצות בישראל משחררות מדי שנה יותר מדי שחקנים, הרי לכם דוגמא רק מארבע קבוצות מקומיות בלבד: מכבי שיחררה שחקנים שלא התאימו לה כגון אלן אנדרסון, סטפון לאזמה, מאצ'י לאמפה, ד'אור פישר ואנדרו ויזנייבסקי, מכבי חיפה שיחררה את דבון ג'פרסון לטובת וילרבאן מצרפת, גייסון ריץ', ג'סי פלוט רוסה, בן סטרונג, מאמדו אנג'אי, ריצ'ארד רובי וג'רמי טיילר. הפועל ירושלים שיחררה את דיז'ון תומפסון, טריי סימונס, קווין פינקני, ברנדון האנטר, פו ג'טר וליו ליונס, וגם בני השרון שיחררה בין היתר את קוקי בלצ'ר, פי.ג'יי. טאקר וסם קלנסי.
בשורה התחתונה, הכדורסל בישראל חוסך את הכסף במקומות הלא נכונים ומשלם על כך בסופו של דבר, אם בבחירה קלוקלת של שחקנים ואם בהתמוטטות חצי צפויה של כישרונות צעירים. מערך סקאוט יותר מושקע יכול לחסוך הרבה בזבוז של כספים על שחקנים זרים שלא מתאימים.
