בזמן שהכדורסל הישראלי מדשדש ועומד במקום, הכדורסל הספרדי נמצא כיום בתקופה הטובה ביותר שלו בכל הזמנים. הנבחרת הלאומית זכתה בשתי אליפויות אירופה האחרונות כאשר באליפות העולם ובאולימפיאדה היא שניה רק למעצמה האמריקנית. הליגה הספרדית נחשבת לאיכותית ביותר ביבשת הישנה ונראה שבשנים האחרונות הפער בינה לבין שאר אירופה רק הולך וגדל.
מי שלא נשאר אדיש לכך הוא אליאב מושיאשווילי הצעיר. הנער הכשרוני בן ה-17 מחולון, שגדל במחלקת הנוער של מכבי ת"א, החליט בשנה שעברה לעשות מעשה תקדימי כשעזב את האגודה החזקה בישראל לטובת אקדמיית הכדורסל של גראן קנאריה בספרד.
מושיאשווילי, שיכול לשחק בעמדות השוטינג גארד והסמול פורוורד, מתנשא לגובה של 2.00 מ', והוא הכדורסלן הישראלי הראשון שבחר לעזוב את ישראל בעודו בגיל נוער לטובת אקדמיה פרטית בחו"ל.
לא מזמן הוא התחיל את עונתו השניה באקדמיה היוקרתית ביחד עם אחיו התאום, מיקי, אשר מתאמן איתו ועוזר לו להתמודד עם המרחק הגדול מהבית והמשפחה. הקיץ היה מושיאשווילי השחקן הצעיר ביותר שהשתתף בליגת הקיץ והראה שהוא מוכן כבר עכשיו להתמודד עם שחקנים מקצוענים שגדולים ממנו במספר שנים.
אז מה גרם למושיאשווילי לעזוב יום אחד את כל מה שהוא מכיר ולעבור לספרד? ומה מבדיל בין גראן קנאריה לבין השיטה המקובלת ברוב מחלקות הנוער באירופה? השחקן הסביר: "השיטה שונה מאוד מהשיטה של המועדונים האחרים כי אנחנו לא מחשיבים את עצמנו לקבוצה אלא יותר כארגון של אימוני כדורסל ומקום שבו אתה יכול להתפתח בצורה הטובה ביותר ולהפוך לשחקן הטוב ביותר שתוכל להיות".
עד כה ההצלחה של מייסד האקדמיה, רוב אוריאנה, והאקדמיה עצמה היא בלתי מבוטלת וב-4 שנים יצאו ממנה כ-22 שחקנים למכללות מהדרג הראשון ושני שחקנים נבחרו בדראפט ה-NBA, הבריטים ג'ואל פרילנד וראיין ריצ'ארדס. לא כל נער ישראלי היה יכול להשתלב במקום שכזה אבל מושיאשווילי קורץ כנראה מחומר אחר והסביבה שבה גדל תמיד תמכה בו וידעה לחזק אותו כפי שהוא עצמו העיד: "אני חייב להודות להורים שלי שתמיד תמכו בי, ואני רוצות להודות למאמנים שלי, ליורם מנחם שבלעדיו לא הייתי קיים, ללירון פנאן ומתן סימנטוב שמייצגים אותי ולכל האנשים שעזרו לי".
לא סתם סיפר הנער על יורם מנחם איתו עבד, כפי שיורם עצמו מסביר: "אליאב ואחיו, מיקי, עובדים איתי בערך חמש שנים. התכונה הכי חשובה אצל אליאב היא שהוא מאוד חרוץ ומאוד קשוח. הייתי מגדיר אותו כאחד שעבר חינוך אירופי קשוח ולא צברי ישראלי. ילד שמאוד מכבד את העבודה והתשוקה שלו לכדורסל תביא אותו בסוף לאיפשהו, אני לא יודע לאן אבל למקומות הגבוהים, זה בטוח.
"ילד שמאוד אוהב לעבוד ויש לו יכולות אתלטיות טובות. מתקדם כל הזמן וכל הזמן הוא מסמן מטרות ולא מפחד מעבודה קשה. יש סביבו משפחה מאוד עוטפת. אימא ואבא שמלווים, אח תאום שלא פחות טוב ממנו. ההחלטה שלהם ללכת לאקדמיה היא מאוד אמיצה. הם החלוצים שעושים את זה והילד שידרג את עצמו שם מאוד וראינו את זה בליגת קיץ ואני ראיתי את השיפור הגופני שם".
גם אוריאנה מרגיש בשיפור הגדול שחל במשחקו של הנער הישראלי. "אליאב עשה התקדמות אדירה בשנה שהוא איתנו. הוא הגיע אלינו כילד צעיר ועכשיו הוא הפך לגבר צעיר שמבין היטב איך מקצוען מתאמן. אנחנו מצפים שתהיה לאליאב שנה גדולה ואני חושב שיש לו הזדמנות להיות שחקן מצוין. לנו יש את הזמן לפתח את היכולות האישיות של כל שחקן ושחקן.
"אנחנו עובדים איתו בצורה הכי יסודית ומנסים להפוך את אליאב לשחקן הכי טוב שהוא יוכל להפוך וזאת המטרה שלנו וגם ההתחייבות שיש לי אליו ולמשפחה שלו, שהוא יהיה שחקן בעמדות 2-3 ובתקווה שהוא יהיה קלע ברמה גבוהה. אני חושב שהג'אמפ-שוט שלו השתפר במאה אחוזים מאז שהוא הגיע לכאן וכך גם השליטה שלו בכדור, כך שכמו שאמרתי אני מצפה ממנו לדברים גדולים בעתיד".
הרמה יורדת, הכשרונות עוזבים
על ההבדלים בין המעצמה הגדולה באירופה למדינתנו מספר אליאב: "מה שלמדתי על ההבדל בין ישראל לספרד זה שאצלם יש הרבה יותר מתקנים. זאת אומרת שיש לנו חדר כושר צמוד ברמה גבוהה, יש לנו צוות אימון של 15 מאמנים, כולל פיזיוטרפיסטים, מאמני כושר ואפילו תזונאי. בנוסף למדתי שההבדל הוא שבספרד עובדים יותר קשה כבר מגיל צעיר. אם זה בחדר כושר או בבריכה, עבודה מאוד קשה. אני משחק בעמדות 2-3, יותר בעמדת השוטינג גארד (עמדה 2). אנו זורקים בין 2,000 ל-3,000 אלפים זריקות. אז הכדור והסל הם החברים הכי טובים שלי".
כמו שאפשר להבין, יש סיבה לכך שהנבחרות הצעירות שלנו כבר לא משחקות בדרג א' של אירופה. הרגלי העבודה של הנוער שלנו פשוט לא מספיק טובים ושאר מדינות אירופה, אלה שפעם היו מאחורינו, עוקפות אותנו. דבר זה גורם לעוד ילדים ללכת בעקבות מושיאשווילי.
הקיץ הצטרף אליו שחקן נבחרת הנוער תום מעיין, שגדל במחלקת הנוער של גליל עליון. מעיין בן ה-18 סיים גיל נוער וחתם בתחילה באליצור רמלה מהלאומית, אך לבסוף הוא החליט לטוס לאיים הקנאריים וכיום גם הוא חלק מהאקדמיה של אוריאנה. מעיין לא היה היחיד שעזב הקיץ את ישראל לטובת אקדמיה בחו"ל. גם נאור שרון, כוכב נבחרת הקדטים, שגדל גם הוא במכבי ת"א, החליט לעזוב לטובת אקדמית הכדורסל של פו אורטז בצרפת. אז מה גורם לכישרונות המובילים של מדינתנו לעזוב עוד לפני שסיימו גיל נוער והאם האקדמיה שהוקמה בוינגייט ע"י איגוד הכדורסל תמנע מהתופעה הזאת להתפשט?
יורם מנחם מנסה להסביר: "הוא עזב את מחלקת הנוער הכי טובה בארץ אבל הילדים מאוד רוצים להגשים את החלום. הכדורסל הישראלי לא נמצא כרגע בתקופה טובה וההורים מחפשים פתרונות של אקדמיות. העולם היום בורח לנו. העולם מתקדם ועובד קשה. מאז שנעלם לנו הרחוב והעבודה הקשה, ההורים מחפשים כל מיני פתרונות ואנחנו מחקים את הספורט האינדיבידואלי, כמו טניס וענפים אחרים, שם עובדים היום במסגרות של אקדמיות פרטיות.
"כבר אפשר לראות אצלנו את האקדמיה בוינגייט שמתחילה לתת כיוונים וכבר רואים אגודות שמשדרגות את עצמן. זה שקמה אקדמיה זה אולי הדבר הכי טוב שיכל לקרות לנו בכדורסל. היא יוצרת תחרותיות בריאה. אנחנו מנסים לחקות את האקדמיה שיש בצרפת (אורטז), בסרביה (בלגרד) ובארה"ב (לאס וגאס) ומנסים לחקות את התהליכים שגידלו ומגדלים שחקנים ברמות הגבוהות ביותר. האקדמיה בצרפת גידלה שבעה שחקני NBA אז אנחנו מנסים לחקות את זה.
"המאמנים הבכירים בישראל מדברים כל הזמן על ירידה ברמה, אז אנחנו מנסים לתת לזה מענה. יש פה הורים שחושבים קדימה, זה לא פשוט לשלוח ילד לספרד ולקחת החלטה כזו, אבל ההורים רוצים ללכת בעקבות החלום. לדעתי, נכון לנקודת הזמן הנוכחית, אליאב וההורים שלו לקחו החלטה נכונה. אל תשכחו שהוא נחשף בספרד לטורנירים ברמה גבוהה נגד אגודות כמו ברצלונה וריאל מדריד ולעולם יותר גדול שאפשרויות החיכוך שלו, האפשרויות שייראו אותו ויידלקו עליו, יותר גדולות.
"אנחנו צריכים לחכות, אבל בתור מאמן שליווה אותו גם בתחום הגופני וגם בתחום המנטאלי קיבלתי אותו הקיץ ילד אחר ורק נותר לנו ללמוד מהדברים האלה. אני לא אוהב להגיד שאנחנו במקום לא טוב כי אנחנו בתהליכים כמו כל אירופה וכולם מחפשים לעשות דברים חדשים. אנחנו צריכים לקחת את האקדמיות האלה בצורה חיובית וללמוד מזה".
אז לאן מועדות פניו של מושיאשווילי והיכן הוא ישתמש בכלים שרכש באקדמיה הספרדית? הכל עוד פתוח כנראה: "אני לא חושב כרגע על חזרה לארץ למרות שיש התעניינות מקבוצות ישראליות. לדעתי, עוד שנה אחת כאן מאוד תשפר אותי ותעזור לי להגיע לאיפה שאני רוצה. אני מרגיש שעשיתי החלטה נכונה ואני בטוח שעוד שחקנים מישראל יילכו בדרכי בעתיד". הכדורסלן הצעיר סיפר על ההבדלים בינו לבין נער ישראלי ממוצע: "התחלתי לשחק במכבי ת"א בגיל 12 ושיחקתי שם ארבע שנים, מהילדים ועד הנוער. המאמן עודד קורן קידם אותי מאוד, אבל בתחילת י"א רציתי לעזוב את הארץ ולשחק בספרד כי הרגשתי שאני לא ממצה את כל הפוטנציאל שלי, אז טסתי להיבחן בגראן קנאריה.
בהתחלה מכבי לא רצו לשחרר אותי אבל בסופו של דבר פירגנו לי והכל הסתדר לטובה. בגראן קנאריה מאוד התלהבו כששמעו שהגעתי ממכבי ת"א כי יש שם שחקנים מכל מקום באירופה, אבל אני הייתי הישראלי הראשון וכולם יודעים כאן מי זאת מכבי ת"א אז מאוד שמחו. אחרי מספר חודשים אחי התאום הגיע גם לאקדמיה וזה מאוד עזר לי, גם כי הייתי צריך לדבר עברית עם מישהו לפני שאני שוכח וגם כי זה מאוד עזר לי להתגבר על קשיי ההסתגלות".
מושיאשווילי עצמו לא פוסל חזרה לישראל ולמכבי ת"א אך בד בבד מכוון גם למקומות אחרים. "כרטיס השחקן שלי נמצא אצל אבא שלי ואני אוכל לשחק איפה שארצה בעתיד. השאיפה שלי היא לשחק במכללה גדולה, אבל אני מעדיף לשחק באירופה כשספרד היא ההעדפה הראשונה שלי. בכל תקופה מסויימת מגיעים לאימונים שלנו סקאוטים ממכללות בארה"ב ומקבוצות גדולות באירופה".
השיטה של אוריאנה: אימונים כמו בצבא
אקדמיית הכדורסל בגראן קנאריה היא למעשה האקדמיה הראשונה שהוקמה בספרד ואחת מהבודדות שקיימות כיום באירופה. מייסדה של האקדמיה ו"המוח" מאחורי הרעיון הוא הספרדי רוב אוריאנה, שעבד שנים רבות במכללות מהדרג הראשון בארה"ב, דוגמת UNLV, פיירלי דיקינסון וקאל סטייט-פולרטון ולפני חמש שנים החליט לחזור למולדתו כדי ליישם את שיטות האימון שלמד במכללות.
"יש לנו שמונה מאמני כדורסל באקדמיה. אנחנו עובדים בתנאים של צבא. שיטת האימונים שלנו מאוד קשה וקשוחה כמו בצבא. אנחנו מתאמנים בבוקר, באמצע היום וגם בסופו", מספר אוריאנה וממשיך: "האקדמיה הזאת נועדה בשביל כל ילד שרוצה להיות כוכב כדורסל, לשפר את יכולות המשחק שלו מבלי לדאוג לנצח משחקים או לקלוע נקודות במשחקים".
על אליאב עצמו אמר אוריאנה: "זה עדיין שלב מוקדם ואנחנו עדיין ב"מעבדה", אבל לאליאב יש הרבה מאוד פוטנציאל ותוך מספר חודשים הוא יוכל לבחור איפה הוא רוצה לשחק. המפתח להצלחה בעתיד עבור אליאב יהיה הבחירה שלו, אם זה בקולג' או בקבוצה אירופית". אוריאנה בחן בעצמו את מושיאשווילי והחליט שהוא מתאים לרמה באקדמיה. כשנשאל על הסיבות להחלטתו אמר המאמן הספרדי: "חשבתי שיש לו גודל מצויין ושהוא מאוד שאפתן ורוצה להיות טוב יותר ושלא היה לו את הזמן כדי לפתח את היכולות שלו שיהפכו אותו לשחקן טוב מבחוץ. בישראל הוא שיחק יותר מדי בעמדות הפנים".
אז מה היא שיטת הקסם של אוריאנה? מושיאשווילי מספר שאין קיצורי דרך ויש הרבה עבודה. "יש קבוצת ג'וניור שכוללת ילדים בגיל 17-18 ויש את קבוצת הסיניור שהיא עד גיל 21, אבל כולם מתאמנים ביחד. אנחנו 40 ילדים בסך-הכל, שמתאמנים באותו מקום. זו אוניברסיטה ענקית עם קומפלקס גדול וכולם מתאמנים ביחד. הסיבה לכך היא שהם רוצים להכין את הקטנים לרמה של הגדולים וזה מאוד משפר.
"המקום הזה מדהים, גם מבחינת היופי שלו וגם מבחינת המקצועיות וצורת העבודה באקדמית הכדורסל. אנחנו מתאמנים בין 6 ל-8 שעות ביום ובאינטנסיביות מאוד גבוהה. אם אתה לא בא ב-200 אחוז לכל אימון, אין לך מה לחפש שם. יש לנו מאמן קשוח שמצפה מאיתנו להוציא 200 אחוז בכל אימון ועל כל טעות קטנה אנחנו משלמים בקילומטרים של ריצה. מה שכן, כיף לשחק תחתיו כי הוא מבין כדורסל".
ומה סדר היום של נער באקדמיה? "הלו"ז היומי שלי: קמים בחמש וחצי בבוקר ובשש כבר מתחיל האימון הראשון, שאורכו הוא שעתיים ורבע. אחרי האימון חלק מהילדים הולכים לבית הספר עד ארבע אחר הצהריים וחלק לא. אני הלכתי כדי לשפר את האנגלית שלי ומי שלא הולך עורך אימון נוסף של שלוש שעות בצהריים, שזה או אימון זריקות או אימון יכולות אישיות. אני מסיים בית-ספר בשעה ארבע ואחרי מנוחה של שעה וחצי יש ארוחת ערב בשש. לאחר מכן יש לנו אימון כוח במגרש אתלטיקה שאורכו כשעה ובו עושים הרבה שכיבות שמיכה וכפיפות בטן ועובדים על יכולות אתלטיות. משמונה וחצי בערב עד לרבע ל-12 בלילה יש לנו אימון נוסף".
"זה מאוד קשה ואני יכול להעיד על עצמי שבחודשיים הראשונים שלי שם פשוט התפרקתי מבחינה גופנית ומנטאלית. עד כדי כך שהייתי קרוב לשבירה. מה שהחזיק אותי היה הטורניר בחג המולד, במהלכו שיחקנו נגד קבוצות הנוער הטובות באירופה כמו ריאל מדריד וחובנטוד בדאלונה. זה מה שהחזיק אותי, שידעתי שאנחנו הולכים לשחק נגד קבוצות כאלה ולהגשים את החלום שלי, שתמיד היה לשחק נגד שחקנים וקבוצות ברמות האלה.
"מאוד קשה להצליח בארץ לדעתי ועובדה שבספרד כן נתנו לי את הצ'אנס לשחק ברמות האלה. מאז אותו משחק נגד ריאל מדריד אני פרחתי. בהתחלה עליתי מהספסל אבל הראיתי שאני לא פחות טוב מהשחקן שעלה בחמישיה בעמדה שלי וקלעתי שמונה נקודות. באימון הראשון שלי הרגשתי שאני על סף מוות. זה היה כל-כך קשה. צריך לראות כדי להבין. זה אימון שכל הזמן רצים ואין שניה מנוחה. זה כמו אימונים בצבא".
