קצת אחרי הניצחון של ברק נתניה על מכבי ת"א וזה של עירוני ר"ג על הפועל חולון, ניצחונות שעוררו את הליגה לחיים, הגיע הזמן לגשת אל הבחירות והסיכומים החצי-עונתיים.
ONE מביא לכם את הבחירות המסורתיות והקבועות, וגם את אלה שקצת פחות. הנה הן לפניכם לאחר 11 מחזורים גדושים ומסקרנים.
מאמן הסיבוב – עודד קטש
במחשבה ראשונה זה מוכרח להיות אריק אלפסי מנתניה, ודאי אחרי הניצחון על מכבי ת"א, אבל מאמן הסיבוב שלי הוא עודד קטש. הקבוצה שלו משחקת רוב הזמן את הכדורסל הכי יפה בליגה, מבליטה שחקנים ישראלים כמו דגן יבזורי, גל מקל ואלישי כדיר, ופשוט תענוג לראות אותה. בסך הכל, ישנם בגלבוע/גליל חמישה ישראלים שמשחקים מינימום 10 דקות למשחק בממוצע.
המאמן המפתיע – אריק אלפסי
ולו רק כדי לא להשאיר את אלפסי בחוץ, ובאמת שלא מגיע לו להישאר בלי כלום, הנה גם הוא מקבל קטגוריה משלו. אם לא קטש והכדורסל של גלבוע/גליל, אלפסי היה לוקח גם את תואר מאמן הסיבוב. הוא צמח מלמטה, עבר את כל השלבים ועכשיו הוא רוצה להיות פיני גרשון. לא שזה קל, אבל כדי להיות פיני גרשון יום אחד, צריך לעבור דרך גרשון. אלפסי יכול לסמן וי גם על זה.
שחקן הסיבוב – דבון ג'פרסון
יכול להיות שבהשראת ההצלחה של נתניה בגביע המדינה והניצחון על מכבי ת"א, יהיו רבים שיבחרו באחד משחקני נתניה, כנראה מרקו קילינגסוורת', אבל אני הולך עם הזר של חיפה. נכון, בדקה האחרונה נגד הפועל ירושלים, הוא ביצע צעדים בהתקפה ואיפשר לאורי קוקיה להקדים אותו בריבאונד התקפה ולנצח במשחק, אבל תוציאו את ג'פרסון מחיפה והקבוצה הזו מנצחת חצי מהמשחקים שניצחה עד עכשיו. אולי.
אתלט-על, סקורר ברמה גבוהה, ריבאונדר מצויין. היה דומיננטי מאוד בריצת ה-0:7 של חיפה אחרי פתיחה לא טובה של הקבוצה. שחקן צעיר שכל עתידו לפניו. וזה הולך להיות, כנראה, עתיד-עתיד. עם זאת, יהיר מדי על המגרש, או ככה לפחות זה נראה.
הישראלי המצטיין 1 – שמוליק ברנר
בתחילת העונה הוא כמעט נשאר מחוץ לעסק ולא מצא קבוצה, ואז החליט גוני יזרעאלי לבטל את המעבר לנתניה. הדרך נפתחה בפני ברנר, ואריק אלפסי, שלא הכיר אותו באופן אישי, הימר עליו. השילוב עובד ערב אחר ערב. ברנר מוסר 6 אסיסטים במשחק, מאבד רק 1.2 כדורים ומחבר את הזרים של נתניה, כשהוא דואג שאף מהם לא יישאר בלתי מרוצה.
אחוזי הקליעה שלו נמוכים מכל הטווחים, למעשה, אבל דומיננטיות כזו מבלי לקלוע הרבה נקודות לא נראתה כאן מזה זמן רב. ברנר הוא גם מלך החטיפות של הליגה ומוכיח שכדי להיות השחקן הישראלי הכי מדובר בליגה כיום, לא צריך בהכרח לקלוע הכי הרבה נקודות.
הישראלי המצטיין 2 – אלישי כדיר
קפיצה משמעותית מאוד של הפורוורד מגלבוע/גליל, תורגמה ל-14.9 נקודות ב-72 אחוזים מהשדה וכמעט 7 ריבאונדים במשחק עד כה. יש לו המון: טאץ' והתמצאות בצבע, קלילות ותנועה בלי כדור, ריצה של גארד. מחזיק בשיא עונה מהשדה (9 מ-9 נגד רמת גן) ומדד הפלוס-מינוס שלו, המצביע על השפעתו לטובה על הקבוצה, הוא הטוב ביותר בליגה. אומה שלמה מחכה עדיין לשיפור דרמטי באחוזי העונשין. לשנה הבאה במכבי ת"א? עושה רושם שכן.
הורג ברכות – מרקו קילינגסוורת'
נתניה מציגה שלושה סקוררים ברמה גבוהה: מרקו קילינגסוורת', טוני וושהאם ודנילו פינוק קולעים בערב 55.6 נקודות למשחק. כל אחד מהם שחקן מצויין שיודע את העבודה. מבין השלושה, קילינגסוורת' הכי מוצא חן בעיניי. הוא פחות מבריק ומרשים במבט ראשון ואולי גם שני, אבל עושה את העבודה בעקביות וכמעט שאינו נוטה לפיזור דעת או החטאות רבות ואיבודים, כמו שקורה לוושהאם ופינוק לא פעם.
כבר היו כאן בעבר דייויד ת'רדקיל שעצר אנשים בהגנה והרולד קילינג שמסר מצוין ועבד קשה על המגרש, אבל הקילינגסוורת' הזה הורג אותם מדי מחזור בלי ערב חלש ועם חמישה דאבל-דאבל על החגורה.
טיפת מזל – גיא גודס
נכון, הפועל ירושלים הובסה נגד מכבי ת"א ב-25 הפרש, אבל הקבוצה הזו ניצחה ארבעה משחקים בשלוש נקודות הפרש ומטה. פעם זה בא בזכות טיפ של אורי קוקיה, פעם בעקבות פוקס של יובל נעימי בשיתוף פעולה עם אוגונה אוניקווה, פעם ככה נגד חולון ופעם אחרת נגד אשקלון.
אגב, לדן שמיר ובני השרון היו שלושה ניצחונות של עד שלוש הפרש, אבל גם שלושה הפסדים בפערים כאלה.
המאכזבים – אלן אנדרסון וד'אור פישר
מאכזבים נבחרים בדרך כלל ביחס לציפיות מהם. מאלן אנדרסון היו המון כאלה, מד'אור פישר אפשר היה לבקש המשכיות. אנדרסון, גם בגלל פציעות, הפך להיות לפחות במסגרת הליגה עוד שחקן מן השורה במכבי ת"א. לא סוחף, לא מוביל, לא מלהיב ולא עקבי. פישר ירד כמעט בכל נתון אפשרי לעומת העונה שעברה, מבלי שנרשמה במאזנו ירידה קיצונית בדקות המשחק.
אפשר לומר ששניהם לא מוצאים את מקומם. פישר לא מתרגל לפיחות במעמדו, אנדרסון לא מייצר רצף של הופעות טובות. מכבי ת"א אמנם מדורגת ראשונה, אבל על המיקום הזה חתומים בעיקר שחקנים אחרים ולאו דווקא הם.
המאכזב הישראלי – שרון ששון
איבד את מעמדו כשחקן חמישייה קבוע. אחוזי הקליעה שלו לשלוש נקודות הם הנמוכים ביותר כרגע מאז 2003 (38.5%). אחרי שקלע קצת יותר מ-10 נקודות למשחק בממוצע בשתי העונות האחרונות בירושלים, הנתון קוצץ כמעט ב-50 אחוזים. עדיין מקבל בערך 20 דקות למשחק, אבל פחות דומיננטי ופחות מאיים משהיה, אם כי לא מומלץ לעזוב אותו חופשי גם היום. יותר מכל, קופצת ביתר שאת ההכרה שבגיל 32 (בקרוב) שרון ששון כבר לא יהפוך לשחקן הגדול שפעם חשבנו שיוכל להיות.
השחקן המשתפר – גיא פניני
אין כאן הפתעה מבחינת רמתו או יכולתו. את האיכויות של פניני כשחקן מכירים כולם. ובכל זאת, בכל הקשור לסיבוב הליגה הראשון פניני הפך לשחקן מרכזי במכבי ת"א לא רק בין הישראלים, אלא גם כזה שמציג את המספרים והנתונים הטובים ביותר בקבוצה. ספק אם היה מישהו שהעריך בתחילת העונה, במיוחד לאחר עונת הטלאים בסרביה וקפריסין שעברה עליו, שפניני יוביל את מכבי ת"א בדקות משחק, בנקודות, באחוזים לשלוש ובמדד משוקלל.
הבלאגן חוגג – הפועל חולון
19 שחקנים כבר עברו בקבוצה הזו מפתיחת העונה ועד עכשיו. שחקנים באו והלכו, בחירות תמוהות צצו וצפו, נולדו אסיפות אוהדים וגיוסים להתרמת כספים. וגם: חולון היא הקבוצה היחידה, בינתיים, שהחליפה מאמן. אגב, סיבוב עונה שלם בליגה עם מאמן אחד מפוטר בלבד? נדיר.
הזקן – מאיר טפירו
מוזר לדבר עליו במונחים של שחקן מבוגר, אבל טפירו יהיה בעוד פחות מחודשיים בן 35. כבר היו לו אחוזי קליעה טובים יותר וגם ממוצע נקודות עדיף (למעשה, הוא יורד לראשונה מזה שנים מממוצע דו-ספרתי), אבל בכל הקשור לאסיסטים טפירו נהנה מסיבוב גדול במיוחד: מקום ראשון בליגה עם 6.8 למשחק. מאז עונת 2003/04, אז שיחק בבני השרון וסיים עונה עם 7.3 אסיסטים, זהו הנתון הטוב ביותר שקבע בשנים האחרונות.
