מעמד חצי גמר הגביע משכיח נתונים בסיסיים דוגמת אלה שמציגות בני השרון ועירוני אשקלון (19:00, היכל נוקיה). צריך כנראה ללכת הרבה שנים אחורה כדי לגלות מתי לאחרונה שיחקו באירוע כזה שתי יריבות בעלות מאזן שלילי בליגה (ששה ניצחונות ושבעה הפסדים לכל אחת משתיהן).
בני השרון שוחה טוב יותר בחומר במעמדים האלה בדרך כלל והופיעה בהם לא מעט בעבר, בעוד עבור אשקלון מדובר בהופעה ראשונה בחצי גמר גביע המדינה. הקבוצות נפגשו העונה פעם אחת ובני השרון ניצחה בביתה 63:65 משתי קליעות עונשין של אורי יצחקי בסיום.
הקבוצה של דן שמיר, שבפני עצמו הפסיד לאורך הקריירה רק פעם אחת בגביע, מתקשה לחבר שני ניצחונות רצופים. אשקלון, לעומתה, יותר "יציבה" אבל ממש לא בכיוונים החיוביים: הקבוצה הזו רשמה ריצה של חמישה הפסדים רצופים בליגה, לפני שעלתה על מסלול של שני ניצחונות בזה אחר זה. על המסלול הזה היא מגיעה לחצי הגמר. במשפט אחד - קשה לבטוח בשתיהן ולעיתים אפילו המאמנים שלהן לא יודעים מה יקבלו בערב נתון.
הקבוצות מציגות שניים מהשחקנים המצטיינים בליגה: הפורוורד עומאר סניד מאשקלון מול הסנטר שון ג'יימס מבני השרון. סניד הוא אולאראונד פורוורד אולטימטיבי כמעט, שהמגרעת העיקרית שלו היא משחק הגנה חלש לעומת שאר תכונותיו. יש לו לב גדול ואף שאיכזב בעונה שעברה ברגעים המכריעים כשחקן הפועל ירושלים, הוא שחקן שעדיף לצאת איתו לקרב מאשר להיות נגדו.
שון ג'יימס הוא שחקן צעיר בקו עלייה, ה-MVP של הליגה על פי מדד משוקלל וגם אחד השחקנים האטרקטיביים ביותר לצפייה (מלך ההטבעות והחסימות). מועמד קלאסי מבחינת מכבי ת"א לעתיד לבוא, ובטח עבור נבחרת ישראל אם שאיפותיו להתאזרח כאן ימומשו יום אחד. השנה הוא יצא מצילו של עוסמאן סיסה והתגבר על פציעות שהפריעו לו בעונה שעברה, כדי להיות האיש הבולט בקו קדמי שכולל גם את סם קלאנסי ואוגונה אוניקווה.
בני השרון שאחרי עזיבתו של מאיר טפירו תלויה מאוד ברון סטיל וקוקי בלצ'ר, כיוון שהישראלים הוותיקים שלה, אורי יצחקי וארז כץ, מאכזבים לעיתים קרובות מדי העונה. גם סטיל הוא לא אי של יציבות. נשאר בלצ'ר, סוג של אנתוני פארקר לעניים במונחי הליגה שלנו, שיחד עם אוניקווה, שמי יודע על איזה צד יתעורר הערב, יכול להוביל את בני השרון בסיוע ג'יימס, כמובן.
טולברט רוצה לשחזר את הגביע מהעונה שעברה
באשקלון, כמובן, איש לא יזלזל או ימעיט מערכו של בריאן טולברט. אחרי ההקרבה העצומה והיכולת הטובה שהראה בהפועל חולון בעונה שעברה, ובכלל בתקופתו הממושכת בישראל, טולברט בגילו המבוגר הוא שחקן קלאסי למשימות התעלות. כבר לא צעיר, אבל עדיין מושך אש.
כשהכדור אצלו הוא מסוכן מכל מצב, גם כשהוא מכדרר בתמימות עשרה מטרים מהסל. את סל הניצחון שלו בגמר הגביע בשנה שעברה לא ישכחו עוד הרבה שנים.
אשקלון מציגה בין שחקני החוץ גם את מורן רוט, שסחף בשבוע שעבר את כולם להצגה פנטסטית ברבע הראשון במשחק הליגה בחולון, עם שורה של חטיפות כדור מהסרטים. יחד עם קורי קאר, שמתנדנד ביכולת שלו משבוע לשבוע וג'ימי באקסטר בעמדה מספר שלוש, אשקלון מספיק מגובה ובטח מנוסה מאוד מול קבוצה מסדר הגודל של בני השרון.
לאשקלון יש בפוטנציה קו קדמי שיכול להתמודד היטב עם זה של בני השרון. ברוקס סיילס ואוויס ווייאט, שעשוי לשחק יותר מהרגיל, הם שני תרנים בתוך הצבע, ועומאר סניד יהיה חייב להילחם ולשמור טוב יותר מהרגיל במשחק שאין ממנו חזרה. כל אחד מהמאמנים ינסה לכוון את השחקנים שלו לערב שיא. שמיר הוא ודאי מאלה שמאמינים כי השחקנים מבינים בעצמם את חשיבות המשחק. בית הלחמי לא יוותר על עוד שיחת דרבון ועוד אחת.
בסופו של דבר, איך שלא מסתכלים על זה, מדובר במשחק פתוח לגמרי בין שתי קבוצות שוות כמעט לגמרי, ולא רק במאזן הטבלאי. בין אם בני השרון תעלה לגמר ובין אם תהיה זו אשקלון, הפתעה גדולה לא תירשם הערב. רק קבוצה אחת מאושרת, ואחת מאוכזבת עד עמקי נשמתה.
