חצאי הגמר הם כבר היסטוריה ואפשר להתרכז בגמר ביום חמישי. בני השרון הכי הרשימה אותי בערב חצאי הגמר בעיקר בכל מה שקשור להכתבת משמעת טקטית, כי מי שמחפש כדורסל התקפי ואטרקטיבי יתקשה למצוא אותו בקבוצה הזו.
הכדורסל שלה לא יפה במיוחד, חלק מהשחקנים שם מוגבל מאוד מבחינה התקפית, והקבוצה מוכרחה ליהנות מהתעלות של שחקנים בודדים (רון סטיל במחצית הראשונה למשל או ארז כץ לקראת הסיום) כדי לעמוד שווה בשווה מול יריבות מסדר גודל בינוני. פשוט ככה: דן שמיר, גם בגלל סגל ישראלי דל יחסית, זקוק להרבה מזל לצד ההכנה היסודית שלו כדי לנצח משחקים.
אני לא מקנא בו, בכל משחק הוא עובר שבעה מדורי גיהינום עד שהקבוצה שלו מצליחה לרדת עם ניצחון ולא לחינם מרבית המשחקים של בני השרון, גם ההפסדים, מסתיימים בהפרשים קטנים. בגלל כל אלה, זו קבוצה שבנויה יותר על הצלחה במשחק אחד מאשר לאורך עונה שלמה.
מי שעוקב מקרוב אחריה רואה עד כמה קשה לה לחבר ניצחון אחד לשני, ולא משנה מי היריבה. זו פשוט קבוצה שהבסיס ההתקפי שלה לא מספיק טוב כדי לנצח עוד ועוד, או אפילו לשמור על הפרש גדול לאורך משחק אחד, אבל החלק ההגנתי שלה מרשים בהחלט. הגנה היא לא רק משמעת ויכולת היא גם ובעיקר רצון עז לעמוד במשימה. ברגעים גדולים, רצון עז מהסוג הזה יכול להביא הגנה לרמה גבוהה מאוד.
האם היא תוכל לעמוד מול מכבי ת"א בגמר? קשה להאמין. כדי לייצר הגנה טובה וממושכת כל כך לאורך 35-40 דקות בני השרון תצטרך משחק אדיר של כולם, ולהכתיב את קצב ההליכה שלה על פני משחק שלם, כמו שהצליחה לעשות מול אשקלון. אחר כך ובנוסף, היא צריכה מספיק אנרגיות וכוח כדי להתמודד מול מכבי ת"א גם התקפית, ולקלוע נקודה אחת יותר. זו משימה לא פשוטה, בהתחשב בכך שמכבי של העונה היא קודם כל קבוצה הגנתית טובה, ורק אחר כך חושבת על לקלוע 90 או 100 נקודות כמו שנהגה לעשות לפני מספר שנים.
מכבי ת"א שוב הוכיחה את היכולת החזקה שלה בהגנה, כשקיצצה את טריו הזרים של נתניה באופן משמעותי. היה ברור שהתוצאה מלפני מספר שבועות בנתניה לא יכולה לחזור, כי מכבי לא תאפשר בשום אופן לקילינגסוורת', וושהאם ופינוק לקלוע אפילו מחצית מ-86 הנקודות שקלעו יחד במשחק ההוא. מי שעצרה את סיינה, ריאל ופילזן על 71 נקודות בממוצע באחרונה, לא יכולה לספוג שוב כל כך הרבה נקודות מנתניה, שאכן נעצרה על 65 בלבד.
אז איך בכל זאת יוצרים מתח לקראת הגמר ולא מבטלים אותו בהינף יד מזלזל? מדברים על דן שמיר, שעמד בכל משימות הגביע בקריירה הקצרה שלו וכבר זכה פעמיים בתואר עם ירושלים, כולל חזרה מפיגור ב-20 הפרש מול מכבי ת"א בהיכל. מדברים על קו קדמי שכולל את ג'יימס, קלנסי ואוניקווה ויוצר ליריבה קושי וצפיפות בצבע ומדברים, כן-כן, על האופי והניסיון של ארז כץ, שאם יגיע למשחק צמוד יודע בדרך כלל לעשות את הפעולה הנכונה, בין אם מדובר בשלשה קריטית או חטיפת כדור מכרעת.
נכון, עושה רושם שהגביע יחזור למכבי ת"א אחרי שלוש שנים בלעדיו, אבל גם אם זה מה שיקרה אפשר לקוות למשחק שחמט צמוד בין גרשון לשמיר מהסוג שבו החיילים משני הצדדים מבצעים הוראות על הצד הטוב ביותר, והחדים והמוכנים יותר אוספים את התואר מהשולחן.
