תהליך, אבל באמת: על ערב חלומי בחולון

יש תארים, ויש תארים. נכון, כל תואר משמח, אבל הזכיה של הפועל חולון בגביע המדינה הייתה שונה. זה לא שהיא לא היתה משמחת, היא פשוט היתה קודם כל מרגשת. אחרי ההחטאה של מייקל רול, מספיק היה להתסכל על זוגות העיניים של אנשי ושחקני הקבוצה. מעטות העיניים שנשארו יבשות, כשגם ביציע אנשים התפרקו ולא הצליחו את הדמעות. למען האמת, הם אפילו לא ניסו - כי תשע שנים אחרי שבריאן טולברט עשה את זה, חולוניה החזירה את הגביע וחגגה אל תוך הלילה. אז לרגל תשע השנים השחונות שבאו לקיצן, הנה תשעה סיפורים מערב בלתי נשכח בצהוב-סגול.

1. מאליק דיקסון, בראיין טולברט, גלן רייס ג'וניור. השחקן המלהיב ביותר שנחת בישראל בשנים האחרונות נכנס אתמול דרך הדלת הקדמית להיכל התהילה החולוני, עם באזר ביטר שהכניס לארון התארים של חולוניה גביע שלישי. "אני קלעתי את הסלים החשובים בסוף, אבל זה היה ניצחון קבוצתי. למזלי גם אם הייתי מחטיא, היינו הולכים להארכה, כך שהיה עליי פחות לחץ", הסביר הכוכב בסיום, וכבר סימן את המטרה הבאה: "אני רוצה אליפות. מבחינתי, אני לא רוצה להפסיד, אפילו עוד פעם אחת".

גם מספר 41 של חולון יודע כמה כשרון יש לו בידיים, ושאם הראש והלב שלו יהיו במקום הנכון, השמיים הם הגבול. "אני לא דואג לעתיד שלי. אחרי העונה אחשוב על זה", אמר רייס. "ברור שזה יהיה נחמד אם אחזור ל-NBA, אבל אני צריך להיות במקום שאני נהנה בו, כמו המקום שאני נמצא כמו בה עכשיו. אני מרגיש שאני שחקן NBA לגיטימי, אבל זה לא משנה מה אני חושב".

מבין השחקנים, הוא היה נראה התשוש מכולם - ולא רק בגלל שלא ירד לדקה אחת מהפרקט או בשל העובדה שמיד לאחר המשחק נערכה לו בדיקת שתן. הוא פשוט נראה סחוט נפשית, ואפשר להבין אותו. רייס ג'וניור היה מרכז העניינים מהרגע שהמשחק נגמר, ואם להיות מדויקים יותר - הוא מרכז העניינים בערך מהרגע שבו הוא הגיע. בדרך לאוטובוס, מאות האוהדים שחיכו מחוץ לשער 9 רצו חתיכה ממנו. תמונה, חתימה, מילה, משהו. הוא חילק כמה כיפים, עלה לאוטובוס ומילמל לעצמו "סוף סוף קצת שקט".

דרך החלון הוא חיפש דווקא את חברו הטוב נינו ג'ונסון מנס ציונה, שנעלם בתוך הקהל. בחגיגות בפארק פרס, הוא היה השחקן הלפני אחרון שהוצג (האחרון היה כמובן שלומי הרוש, עם הגביע), וזכה לתשואות הרמות ביותר. הוא אסף את עצמו לריקוד ניצחון אחרון, אחריו הוא אמר שהוא 'לא מסוגל לדבר'. גיא פניני דיבר בשמו: "הוא תופעה אמיתית. ראיתי הכל בקריירה שלי, אבל  שחקן עם יכולות כאלה לא ראיתי, אני מקווה בשבילו שימשיך בדרך הנכונה, כי הוא יכול להגיע הכי רחוק שאפשר".

2. לאורך כל הימים האחרונים, חולון היתה בטירוף מוחלט. הכרטיסים נגמרו בתוך שעות ספורות ואמש היה רוב קטן ביציעים לאוהדים הסגולים, באולם הביתי של מכבי תל אביב. בניגוד לקהל הצהוב, שהיה שקט באופן יחסי בחלקים גדולים של המשחק, הם לא הפסיקו לשיר. 40 דקות. "חיכינו לרגע הזה תשע שנים", אמר אחד האוהדים בסיום. אם בתוך ההיכל ההתרגשות הייתה הרגש העיקרי, אז בחגיגות, זו כבר היתה שמחה עילאית.

כ-3,000 אוהדים המתינו לגיבורים שלהם, שרו שירים, תופפו ואפילו הדליקו אבוקות, למרות שאחד ממנהלי האבטחה ביקש מספר פעמים לחדול מכך. לאחר שהשחקנים הלכו למסעדה, חלק מהם קפצו למים בפארק, למרות שבחוץ כבר היה קר מאוד. "היום אנחנו חוגגים אבל החל מהמשחק הבא כבר חוזרים לעבודה, כי הפועל חולון לא אמרה את המילה האחרונה", הוסיף אוהד נוסף. הדאבל, לפתע, נראה כמו חלום ריאלי.

3. "הוא סגול, הוא סגול, הוא סגול" - זה היה שיר השחקן העיקרי של גיא פניני אתמול בפארק פרס. צמד המילים 'הוא סגול' נשמע די סתמי, אבל הוא מסמל כל כך הרבה. קודם כל, כי פניני היה במשך כמעט עשור צהוב. הכי צהוב שיש. אבל הטרנספורצמיה הושלמה - ומי שנתפס עד לא מזמן כסמל המכביזם הוא מהיום סמל החולוניזם. בנוסף, האוהדים שרים 'הוא סגול, הוא סגול', גם כדי להזכיר לעצמם שאחד הווינרים הגדולים בתולדות הכדורסל הישראלי, משחק בקבוצה שלהם. לא במכבי תל אביב, לא בהפועל ירושלים, אפילו לא בהפועל תל אביב. פניני הוא שחקן של הפועל חולון, וזה אומר המון.

"אני מרגיש סגול מתחילת העונה", אמר פניני על במת החגיגות כשברקע אלפי אוהדים קוראים בשמו ומציינים את הצבע החדש שלו. "מהרגע הראשון הקהל המדהים הזה והמערכת קיבלו אותי בחיבוק ענק. זה כל כך מגיע למועדון הזה. תשע שנים לא ראו פה תואר, והשמחה היא כל כך מהלב וכל כך אמיתית. זה כיף".

פניני זכה אמש בגביע ה-11 (!) שלו ברציפות, כשעל הדרך הוא קוטע את שמונה הזכיות הרצופות של האקסית. "בדרך כלל במכבי תל אביב אתה מצפה לגביע, זה הדבר ההגיוני שיקרה, פה באנו כאנדרדוג ולכן זה שונה", עמד הפורוורד על ההבדלים. "זה היה כיף כי זה גמר וזה נגד מכבי. כמובן שאתה רוצה לזכות בתואר ולנצח את הקבוצה הכי טובה. ומכבי כנראה הכי טובה בארץ, אבל היום הוכחנו במשחק אחד שאנחנו יכולים לעשות הכל".

4. את הערב החגיגי סגרו אנשי חולון במסעדת סילו הסמוכה לבמת החגיגות. שחקנים, צוות מקצועי, הנהלה, משפחות. הפיצות, הלחמים והפסטות זרמו לשולחנות כמו מים, וכשכולם היו ישובים, הבעלים שלמה אייזיק הרים כוס יין ונעמד. "מה שקרה הערב זה סימן לבאות", הוא אמר לכל הנוכחים. "אני מאחל לנו תמיד קבוצה כיפית, שאנחנו נהנים בה ושתביא הישגים. אני אומר תודה רבה לכולם".

עבור אייזיק, הגביע הזה הוא לא איזשהו שיא בלתי ניתן לשחזור. הבעלים הוא אדם עם חזון - והגביע הוא עוד צעד בדרך להגשמה שלו. המילה "תהליך" הפכה להיות נלעגת בכל הקשור לספורט הישראלי, אבל בחולון, זה בדיוק מה שקורה: מאז שסמכויות הניהול עברו אליו באופן בלעדי, הקבוצה מתקדמת. בשנה שעברה זה אולי נגמר במפח נפש, אבל על בסיסה הקבוצה הנוכחית רצה עכשיו. על בסיס מה שקורה העונה, ייבנה גם העתיד.

חולון בונה את עצמה לאט לאט כמועדון השלישי הכי גדול בישראל, והגביע הוא הוכחה חד משמעית שהיא בדרך לשם. הרצון להשתתף באירופה, ההחתמה של שחקנים בכירים, האולם החדש, קהל האוהדים ועכשיו גם ההישגיות - כל אלו הם מנת חלקה של חולוניה, שעל פי הראיה ארוכת הטווח, נמצאת כאן כדי להישאר. ומי יודע, אולי יום אחד, אפילו לא רק להיות המועדון השלישי בגודלו בישראל.

ספק אם זה יקרה, וגם אם כן - יש עוד זמן, כי תהליך חיובי לא קורה בין לילה. ואם כבר לילה, אז אייזיק העיד שהוא כמעט לא ישן בכל השבוע האחרון. "חוויתי כמה דברים בחיים, אבל מה שעבר עליי בימים האחרונים זה משהו מיוחד", הוא אמר בחיוך, כשהגביע בידיו. "הייתי על סף אובדן חושים ואני מאושר שהכדור האחרון נכנס". עכשיו, לפחות בטווח הזמן הקצר, יש לו עוד מטרה אחת: "אבא שלי בן 94, והבטחתי לו שאביא לו את הגביע, שהוא יוכל להרגיש אותו".

5. עשור שלם עבר מאז התואר האחרון של דן שמיר, אבל כבר יש לו שלושה גביעים - בשתי קבוצות שונות שהן לא מכבי תל אביב. רבות כבר דובר על השינוי שהוא עצמו עובר העונה - איך ממאמן עם תדמית שמרנית ("לפטופ"), הוא פשוט נותן לכשרון לשחק. בזמן שבחדר העיתונאים גלן רייס ג'וניור היה נושא השיח העיקרי, מקורב לשחקן אמר ש-"הגביע הזה הוא קודם כל של דן". כי הוא לקח הימור עצום, שבינתיים, משתלם במיוחד.

שמיר הוא גולת הכותרת של אותו "תהליך" בחולון. הוא הציל אותה מירידה בעונה הראשונה ומאז רק משתבח. בקרב ההנהלה הוא קונצנזוס, השחקנים מעריכים אותו מאוד והאוהדים, שהניפו אותו על הכתפיים מחוץ לשער 9, סוגדים לו. העניין הוא שמהצלחות קשה להתעלם, והוא צפוי להיות סחורה חמה בקיץ הקרוב. גם מחוץ לחולון.

6. גיא פניני וגלן רייס ג'וניור אולי תפסו את מירב הכותרות, אבל גם לג'ו אלכסנדר יש חלק לא מבוטל בגביע הזה. אחד מאנשי המועדון אמר אמש שפרט לסל הניצחון של רייס, הסל של אלכסנדר בתחילת הרבע הרביעי, שצימק ל-71:68 היה הסל החשוב במשחק - שכן הוא הגיע בעיצומו של המומנטום הטוב ביותר של מכבי תל אביב.

זה היה סל אופייני של המתאזרח קר הרוח בן ה-31, מחצי מרחק. גם בסיום המשחק, הוא נראה רגוע, שלו, כאילו כל ההמולה הזו עוברת לידו, כאילו בכל יום הוא זוכה בגביע. "ברור שאני שמח", הוא סיכם. "אני מרגיש פה מצוין והקבוצה בכיוון הנכון, זה נהדר". זה לא סוד שהעונה, אלכסנדר נהנה מכדורסל כפי שלא נהנה זמן רב. הוא מחובר מאוד לקבוצה וגם הצעה גדולה שנדחתה מטורינו במהלך העונה לא הורידה לו את מפלס החשק. "זה נחמד לנצח ולזכות בתואר, במיוחד כשזה מול קבוצה שלא רצתה אותך", הוא עקץ.

7. למשפחת בלאט היו עד אתמול זכיה ביורוליג, שש אליפויות ישראל, חמישה גביעים, אליפות איטליה, גביע איטלקי, אליפות אירופה לנבחרות, זכיה בליגה האדריאטית, מדליה אולימפית ואפילו הופעה בגמר ה-NBA. החל מאתמול, יש לה עוד גביע אחד. "כל השנים ראיתי את אבא שלי זוכה בתארים ועכשיו אני חלק מזה, זו הרגשה מדהימה", סיכם תמיר בלאט. "הוא דיבר איתי והוא היה שמח עבורי".

רכז נבחרת ישראל אמנם מיעט לשחק אתמול (6 דקות בלבד), אבל העונה הוא יצא לגמרי מהצל המעיק של להיות ה-'בן של'. גביע בגיל 20 בקבוצה שבה הוא בורג משמעותי זה חתיכת הישג ומקפצה להמשך הקריירה. גם בלאט הצעיר, אוהב מאוד את המקום שבו הוא נמצא: "אני מנסה ליהנות עם החברים שלי כמה שאפשר, יש לי חיבור מדהים עם הקהל".

8. תמיד כיף לזכות בתואר, על אחת כמה וכמה כשהוא מגיע מול מפלצת התארים בשם מכבי תל אביב. בחולון שמעו את התלונות של הצהובים על השיפוט ומאוד לא אהבו אותן. מבחינתם, הם ניצחו את המשחק - ולא השופטים גרמו למכבי להפסיד. עוד לפני המשחק, היה כעס בחולון על הבקשה של מכבי לשנות את הסגלים. אנשי מחזיקת הגביע הטריה הלכו לקראת מכבי כשאיפשרו לה להודיע על הסגל מאוחר יחסית (21:00 ביום רביעי) ומבחינתם הבקשה המאוחרת היתה לא הגיונית, על גבול החצופה.

9. אחרון חביב, שלומי הרוש. יקיר הקהל, אולי יקיר העיר. ב-2011 הוא הגיע לחולון כשחקן אלמוני מהפועל כפר סבא - ואם הייתם אומרים לו אז, שזה מה שצופן לו העתיד, כנראה שהוא לא היה מאמין. "חיבקתי את הגביע עד עכשיו, בכל זאת זה גביע ראשון, אז אני מתרגש מאוד", הוא אמר על במת החגיגות, כשברקע אלפי אוהדים קוראים בשם שלו. "מה הולך פה, הקהל הזה לא ייאמן. זה הרגע הכי שמח בקריירה שלי. התואר היחידי שלי, זה מטורף לגמרי".