ביום שלישי האחרון, כשנפתחה מכירת הכרטיסים לגמר גביע המדינה, אוהדי הפועל ירושלים זללו את כל 4,500 הכרטיסים שהוקצו להם תוך 30 דקות. אוהדים אדומים שנזכרו מאוחר, מחפשים כעת דרך להכניס את עצמם לקרב הלוהט מול מכבי ת"א בארנה. העיר עצמה בטוחה שאחרי 9 שנים הגיע הזמן להניף גביע, והכיף הכי גדול הוא שזה יכול לקרות דווקא מול הצהובים. כל הטירוף הזה לא מתרחש במקרה דווקא עכשיו, אלא הוא תוצאה של תהליך אמיתי שהקבוצה מהבירה עוברת בשנים האחרונות ומתחיל לתת את אותותיו.
המילה "תהליך" היא מילה שעברה זילות בספורט הישראלי. הרבה קבוצות מייחסות לעצמן אותה והן רוצות להראות לאוהדים ולכל המתעניינים שמשהו קורה. בשני הענפים הפופולארים בישראל יש שתי קבוצות בלבד שעוברות תהליך אמיתי - הפועל ב"ש בכדורגל והפועל ירושלים בכדורסל.
בשביל "תהליך" חיובי אמיתי צריך שיהיו מספר גורמים שיעבדו ביחד. לפניכם רשימה חלקית: חזון, סבלנות, ניהול נכון, קרקע יציבה, ניצול הזדמנויות, הגדלת הפופולאריות תוצאות ותארים. אם תיקחו לדוגמא את קבוצת "התהליך" של הכדורגל, מכבי חיפה, ותשימו עליה את כל הקטגוריות שצוינו, היא נופלת כמעט בכולן. הפועל ירושלים לעומת זאת מצליחה לעמוד ברוב הגדול של הקטגוריות, ובדרך להצטיין גם בשאר (למעט תארים כרגע).
חזון – בקיץ 2013 קנה אורי אלון יחד עם קבוצת הרכישה שלו (שכללה את אייל חומסקי, אמארה סטודמאייר ואחרים) את הפועל ירושלים תמורת 15 מיליון שקלים. כשהגיע, אלון השמיע את המשפטים הקבועים של בעלים חדשים. "אנחנו כאן להרבה שנים", "רוצים להתחרות על כל התארים", "יש פה פוטנציאל ענק" אלה רק חלק מהמשפטים, אבל במקרה הנוכחי החזון התברר כבר ביצוע. אחרי שלוש וחצי שנים הבעלים הם אותם בעלים, הקבוצה הצליחה להתברג בצמרת ומגיעה להזדמנויות להתחרות על תארים. בדיוק מה שהבעלים הצהיר.
הנפילה היחידה בקטגוריה הזאת היא בגזרת הישראלים. הבעלים הצהיר לא פעם שהוא בעד קידום ישראלים ושחקנים צעירים, ואנחנו ממש לא רואים את זה. מלבד בר טימור, משחקים עוד 3 ישראלים "מבוגרים" (הלפרין, אליהו ורוזפלט) בקבוצה. בליגה המקומית הם מקבלים דקות בגלל החוק הרוסי, באירופה כמות הדקות שלהם צונחת משמעותית (מ-85 ל-59). אלון ככל הנראה הבין את מה שמכבי ת"א הבינה מזמן, שבשביל להצליח באירופה חייבים ללכת בכל הכוח עם הזרים. כמה עצוב.
סבלנות – אחת הקטגוריות החשובות ביותר בעיצומו של תהליך. מאוד קל לאבד את הראש ברגעי משבר ולשבור את הכלים. הפועל ירושלים מפגינה לאורך השנים האחרונות סבלנות מופתית, ובעיקר בעונה הנוכחית. פיאניג'אני כבר מזמן היה מסיים את דרכו בקבוצות אחרות, אחרי רצף ההפסדים באמצע העונה והיכולת שהקבוצה שלו הראתה, אבל ההנהלה האדומה החליטה לתת לו גיבוי מלא. אמארה סטודמאייר מזמן היה על המוקד עקב העובדה שהוא לא הביא מספרים, אבל בירושלים ידעו שהוא צריך ללמוד את המשחק האירופי, ועכשיו קוצרים את הפירות ממנו.
הסיפור שממחיש בצורה הטובה ביותר את הקטגוריה הוא מה שקרה עם מאליק היירסטון. הפורוורד הגיע להפועל ירושלים באמצע העונה ולא הספיק לשחק יותר מדי כשמשפחתו נקלעה לצרות בארה"ב. הוא ביקש מההנהלה לנסוע למולדתו להיות לצד משפחתו והיא הסכימה לחלוטין לכל תנאיו והתייחסה אליו בכפפות של משי. האדומים היו יכולים לבטל את חוזהו של האמריקני, אך בחרו להיות אנושיים ולהתייחס אליו בכבוד. בין אם הוא יחזור לישראל או לא, אין ספק שההתנהלות עם היירסטון היא דוגמא לקבוצות אחרות ותיתן למועדון הרבה נקודות זכות בעתיד.
קרקע יציבה – בניגוד להרבה מועדונים אחרים, בהפועל ירושלים אין תחושה שבמקרה של תקופה רעה הכל יתמוטט כמו מגדל קלפים. אפילו במכבי ת"א בכדורגל, זו שזכתה עד לפני עונה ב-3 תארים רצופים ושלטה לחלוטין בליגה, יש כל הזמן שמועות על נטישה אפשרית של מיץ' גולדהאר (העונה, כקצת פחות הולך). עובדי המועדון והאוהדים של הפועל ירושלים יודעים שהבעלים הנוכחיים שם, ויהיו שם גם אם המצב יהיה קשה, וזה מה שנותן את השקט לקבוצה עצמה לפעול כמו שצריך ולהמשיך בדרך הנכונה.
ניצול הזדמנויות – חלק מהתקדמות נכונה קשורה במהלכים טובים, שבאים לידי ביטוי בטיימינג ותוצאות. הדוגמא המושלמת למהלך שכזה היא דווקא המהלך המדויק הראשון של ירושלים בעידן אלון, שהיה זיהוי ירידת הערך של ליאור אליהו בעיני מכבי ת"א. האדומים בזמנו החתימו את הפורוורד ל-3 עונות, במה שהיה צעד ראשון לפייט בין הישראלים הטובים בליגה. המעבר של אליהו שבר את תקרת הזכוכית וגרם לישראלים שיש להם מה לחפש בבירה והתחלת מלחמה במאזן הכוחות.
הגדלת הפופולאריות – בעיתוי ששיחק לטובת הבעלים הנוכחיים, ירושלים עברה לשחק ב-2014 באולם הארנה החדש, שתוכנן והחל להיבנות עוד הרבה לפני שהם חשבו לקנות את הקבוצה. עקב המעבר ולצד הריענון והחזון החדש, הקהל החל למלא את האולם שמכיל 11,600 מקומות. משימה לא פשוטה בכלל. מ-1,400 מנויים בעונה האחרונה של אולם "מלחה" האגדי, ל-7,000 מנויים העונה. עלייה של 500%.
אחת הסיבות שביורוליג חושבים לצרף את ירושלים היא הקהל שלה. בחודש דצמבר האחרון פורסם כי האדומים מוליכים את היורוקאפ במספר צופים למשחק עם ממוצע של מעל ל-8,200. במקום השני הייתה ולנסיה עם 5,500 בלבד. אם ירושלים הייתה משחקת ביורוליג היא הייתה במקום ה-11 מבחינת כמו צופים, לא רע בכלל. נושא נוסף שהביא לסגנית האלופה הכרה עולמית הייתה הצטרפותו של אמארה סטודמאייר כשחקן, שחשף אוהדי כדורסל רבים בגלובוס לקבוצה הקטנה מבירת ישראל. אין ספק שהתמיכה הזאת מצד הקהל תעזור לקבוצה בדרך להגשמת השאיפות, ולהפך.
תארים – זו כרגע הקטגוריה המפוספסת ביותר בעידן הבעלים החדשים ואם ירושלים רוצה "להשלים" את התהליך, היא חייבת לשים כאן V. אם האדומים היו זוכים בשנה שעברה באליפות, יכול להיות שההסתכלות הייתה שונה, וכך גם כל ההתייחסות. מאז 2013 זכתה הקבוצה באליפות היסטורית ובשני גביעי "ווינר", שחשיבותם מוטלת בספק. הגעה לשיא בתהליך תוכל להגיע העונה בדמות דאבל מקומי. אם דבר שכזה יקרה, יהיה קשה להטיל ספק בירושלמים, שהגיעו בשנתיים מתוך 3 השנים בניהול החדש לגמר הפיינל פור.
בשורה התחתונה, הכל יפה ומבורך בתהליך שעוברת הפועל ירושלים, אבל בשביל שתהיה חותמת אמיתית להפיכתה לקבוצה גדולה, הגיע הזמן לשינוי בחשיבה ובחשיבות של הקבוצה. הפועל ירושלים פייבוריטית בגמר גביע המדינה בכדורסל. לא משנה מה יגידו במועדון האדום, או הצהוב. אין דרך להתחמק מזה. סגנית האלופה ניצחה העונה פעמיים את מכבי ת"א, היא נראית טוב יותר כרגע והיא משחקת בבית.
הגיע הזמן שאם הפועל ירושלים תפסיד למכבי ת"א היא תצא מאוכזבת. הגיע הזמן שאם הפועל ירושלים תפסיד באירופה, הפרשנים והאוהדים יבקרו אותה, אבל באמת. רק ככה התהליך יושלם. ואם עדיין לא השתכנעתם שירושלים פייבוריטית הערב, אז מספיק להסתכל על סוכנויות ההימורים בארץ ובעולם כדי להבין שזה המצב. אין אתר שבו מכבי תל אביב קיבלה יחס טוב יותר מהאדומים, משהו שבחיים לא היה קורה לפני תחילתו של התהליך.
