לואיס פרננדס התחיל במשימה וגוטמן יסיים אותה בכבוד: אם פעם לפחות היינו מגיעים למשחקים עם תקוות להפתיע, הרי שהפעם אנחנו משדרים ששיפולי הדרג השלישי זו הארוחה שמשביעה אותנו.
אם יש עוד אשליה בנוגע למונדיאל או למקום השני שמוביל לפלייאוף, הרי שהיא מובילה למסקנה אחת בלבד: ניצחון על פורטוגל. אחרי התבוסה הביתית המבישה לרוסיה, חייבת הנבחרת לפחות ניצחון ותיקו משלושת משחקיה הנותרים מול שתי יריבותיה העיקריות. מאחר וקשה להאמין שהניצחון יהיה באצטדיון "האור" בליסבון או ב"לוז'ניקי" במוסקבה, הרי שכאן בבית טמון הסיכוי היחיד שלנו להמשך עניין בקמפיין הזה.
להסתכל לרונאלדו בלבן של העיניים
יש לישראל סיכוי אחד לעשות משהו במשחק הזה וקוראים לסיכוי הזה יוסי בניון. להם יש את רונאלדו ולנו יש את יוסי. מסי הישראלי וזו לא קלישאה. כל עוד חבורת כסילים סופרת לו את דקות המשחק שיש לו או אין לו בצ'לסי – אני מגחך. ברגע שגם מאמן הנבחרת מאמין בשטויות האלו – אני מודאג.
בניון יכול היה לפתור את הבעיות לכולם, לחזור לארץ, להיות כוכב לכת בליגת העל העלובה שלנו והכל היו נושאים אותו על כפיים. מה לעשות, המקצוען האחרון שעוד נותר בכדורגל שלנו מצליח לשרוד בגיל מבוגר יחסית באימפריה של צ'לסי. ונשאלת השאלה: כמה שחקנים מסגל נבחרת ישראל היו משחקים יותר מבניון בצ'לסי? התשובה – לא נעים – אף אחד. ואם לחדד את הנקודה: צ'לסי גם לא הייתה לוקחת אף שחקן ישראלי אחר מלבד בניון.
במדד האיכות יוסי הוא ראשון לפני כולם, היחיד שיכול להסתכל לכריסטיאנו בלבן של העיניים. אם גוטמן יחשוב מקצועית נטו, בלי עצות אחיתופל שמטפטפים לו כל מיני נפלים וכישלונות הלוחשים על אזנו, הוא יכול לצאת הכי גדול בעולם אם ייתן לבניון להוביל ולישראל את הסיכוי היחיד שלה להפתיע.
בכל מצב עניינים אחר: ללא יוסי ועם אוריינטציה סופר מתגוננת, עוד נתגעגע לתבוסה מול רוסיה.