עדיף עני ומאושר מאשר עשיר ועצוב"
"באמת קיבלתי הרבה תגובות של הפתעה, אבל עבורי זו לא הפתעה", הוא מסביר. "כשנוצר הקשר הראשוני עם הפועל, ידעתי שזה משהו שאני רוצה. בגלל המסורת, הקהל. המועדון נבנה מחדש והולך להיות אחד מהטובים בישראל בעתיד הקרוב, ובטח בעתיד הרחוק. אני שלם עם ההחלטה, ממש לא מדובר בצעד אחורה. מקצועית, יש שם את אדלשטיין ועופר רון וגם הנהלה שעובדת בצורה מקצוענית. הפועל יכולה להתחרות עם כולם מקצועית וניהולית, מה גם שבקרוב יהיה אולם חדש שיוסיף לתקציב. אבל גם אם התקציב יהיה מהנמוכים בליגה, עם כזה טירוף מהקהל לא צריך כסף. עדיף להיות עני ומאושר מאשר עשיר ועצוב במקום אחר".
אחרי התשובה המפורטת, הגארד לא מתעלם גם מהביקורת שסופג הקהל האדום: "הקהל של הפועל לא קל לאנשים שמחוץ למערכת, אבל למי שבתוכה הוא הכי מדהים שיש. לא מוגזם לומר שהוא אחד מהקהלים הטובים באירופה. הקבוצה עשתה ריצת נצחונות עם שני זרים, אולי רק בזכות הקהל. הם באמת 'השחקן השישי', ואולי אפילו 'השחקן החמישי'". ומה בנוגע לציפיות שלו? "ארז הביא אותי כדי לעזור בפן המנהיגותי ולהיות שחקן מוביל מקצועית. יש לנו ישראלים מצויינים ויחד עם הזרים שיגיעו אנחנו נילחם, נהיה קבוצה טובה ונדבר חזק מאוד בליגה".
בזמן שלימונד מתרגל להיות תל אביבי, בהפועל י-ם החל להיבנות פרוייקט מבטיח עם מאמן, הנהלה ובקרוב גם ארינה חדשים. למרות זאת, לימונד אפילו לא קיבל הצעה רשמית להישאר. "נהניתי שם, התחברתי למועדון וגם שיחקתי טוב", הוא אומר, "אבל אני לא מאוכזב מכך. יש שם שינויים, כל האנשים התחלפו והרגשתי שזה לא הולך לכיוון חיובי עבורי".
"ירושלים זה מקום לחוץ ומלחיץ, לא רציתי להישאר"
"הם רוצים לבנות משהו וגדול ואני לא יודע עד כמה זה ייצא ככה", אומר לימונד על האקסית הטריה. "זה לא מפריע לי, כי מהרגע שחתמתי בת"א הם לא מעניינים אותי. גם אם הם היו מציעים לי עוד 50 ,60 או 70 אלף דולר יותר לא הייתי נשאר. ההצעה מהפועל קסמה לי, אני רוצה להפוך שם לסמל ולכן חתמתי ל-3 שנים. כל דבר אחר לא מעניין אותי".
בניסיון לנתח את ההתרסקות המקצועית והחברתית שחוו במלחה השנה, לימונד משחזר: "אני זוכר שהפסדנו לראשל"צ, ואז קרייג סמית יצא בכתבה, טיפשית לדעתי, ומיד נחתך. ואז גם ג'ייקוב פולן נחתך. בשלב הזה זיהיתי בעיה וחשבתי שזה לא הולך לכיוון טוב. היינו במקום השני, כל אחד הבין את מקומו, ופתאום נכנסנו לחתיכת מערבולת שלא הצלחנו להתאושש ממנה. רון סטיל וסמואלס הצטרפו, אבל כלום כבר לא התחבר. הכל היה ליד".
"היו כ"כ הרבה חיכוכים, וכל מקרה לגופו", הוא מפרט. "ג'ייקוב וקרייג היו החברים הכי טובים של פלס, וברגע שהם נחתכו הוא איבד את זה לגמרי ולא היה לו חשק. טפירו? מאיר בא עם ההשקפה שלו ודרוקר בא עם השקפה אחרת בנוגע לתפקידו, והם לא שידרו על אותו גל, מה שיצר תסכול. צריך לזכור שלאורך כל השנים תמיד יש סיפורים כאלה בי-ם. זה מקום לחוץ ומלחיץ עם חיבוק דב של הקהל, וכל שנה נגרמות תקריות".
"מכבי התייחסו אליי כמו לזבל"
ואיך אפשר בלי לדבר על מכבי ת"א. את מה שחווים בימים אלו ישראלים כמו מורן רוט וליאור אליהו, לימונד חווה כבר לפני הרבה שנים, ולטענתו, מעמד הישראלים הולך ונשחק בגלל הקבוצה מנוקיה. "אני חושב שבמכבי צריכים לעשות חושבים. לא יכול להיות שכל הישראלים המובילים לא ממהרים לשם, וזה בגלל היחס שהם מקבלים מהמערכת. זו נהייתה מערכת של ביזנס, ותו לו. אין להם רצון להפוך ישראלים לסמלים, לתת להם ולדחוף אותם. להיפך, זה נהיה בית גידול לזרים אמריקאים"
אבל הביקורת לא נגמרת פה: ""היום כבר אין סיבה ללכת למכבי", הוא יורה. "למה? כדי להגיד 'אני במכבי', ואז לשבת על הספסל עם המגבת כל המשחק? אנשים נורא נפגעים מהם. גם אני אישית, קיבלתי צ'אנס רק בליגה והייתי מעולה, אחד הטובים בקבוצה, אבל ביורוליג בכלל לא קיבלתי צ'אנס. ואז מגיע סוף העונה, ואתה כמו איזה שקית זבל, שזורקים לאשפה. הם לא יודעים להיפרד וראו את זה לאורך ההיסטוריה. אולי זה הספורט, הכל נהיה עיסקי, עכשיו אתה פה ומחר אתה שם, אבל זה חבל".
"מעבר לטעות המקצועית החמורה שהם עושים עם ליאור אליהו, הוא סמל במועדון שנמצא שם 6 שנים. שיכניסו את היד עמוק לכיס וייתנו לו כבוד. זה לא עוד שחקן, הוא אמור להיות הפנים של מכבי ת"א. זה הפסד גדול עבורם גם במישור ההתנהלותי מול הקהל. גם עם יותם הלפרין זה אותו הסיפור - שחקן שגדל אצלכם במועדון, תעשו הכל כדי להחזיר אותו כדי שתהיה לכם זהות. אבל זה עניין שלהם".
