כשמורן רוט חתם על החוזה לעונה הבאה במכבי חיפה הוא לא רק פתח פרק חדש, הוא בעיקר סגר תקופה לא פשוטה, אולי הקשה ביותר בקריירה שלו. ללבוש את המדים של מכבי תל אביב זה כנראה חלומו של כל כדורסלן ישראלי, אבל במשך עונה שלמה חווה רוט מה שחוו לא מעט ישראלים לפניו: מלחמה קשה על דקות משחק, אפס מקום לטעויות, וספסל. הרבה ספסל.
רוט אסף לא מעט זכרונות טובים ורגעים יפים מהתקופה תחת דייויד בלאט, כשהוא אמון על שינוי המומנטום במשחקים ביורוליג ובליגת ווינר. אלא שכל אלה היו במיעוט ברור מול דקות ארוכות של תסכול. בראיון בלעדי לאתר ערוץ הספורט הרכז הוותיק משחרר את כל האנרגיות שאגר על הספסל בהיכל נוקיה, חושף את היחסים עם בלאט והאכזבה ממנו ותוהה מה אפשר היה לעשות אחרת. ומעל לכל, הוא בעיקר רוצה לדעת למה. למה לא היה פרגון? למה לא היו יותר צ'אנסים?
מה היה טיב היחסים עם בלאט ומה לא עבד?
"באימון הראשון, השחקן הראשון שדייויד קרא לו הייתי אני. הוא הכניס אותי לחדר ואמר לי: 'אני לא יודע מה שמעת או מה קראת, אתה שחקן שאני מאוד רוצה. אני מאוד אוהב את הדרך שלך ואיך שבנית את עצמך, אתה תהיה השחקן שלי על המגרש, תקבל את כל הביטחון ואני אסמוך עליך. הרגשתי טוב מאוד עם זה, למרות החששות שהיו לי. אמרתי וואו, זה הולך להיות כמו שאני מצפה, אבל זה לא היה. המשחק הראשון שלי ביורוליג אי פעם היה במלאגה. נכנסתי ברבע הראשון או השני, עשיתי שם מומנטום ועשינו ריצה יפה, ואז הוחלפתי ומאז לא שיחקתי בכל הסיבוב הראשון ביורוליג, אולי דקה פה דקה שם וזהו. למה? לא יודע".
"מילא ביורוליג. אמרתי לעצמי שאני אבנה את עצמי דרך הליגה. אני מכיר את הליגה, לקחתי תארים, אליפות, יש לי מעמד ואני יודע מה צריך לעשות, אבל זה היה אותו סיפור גם בליגה. לבוא וכל משחק לא לדעת אם אני משחק או לא. הרבה פעמים זה לא משנה אם אתה טוב או לא, אחרי כמה דקות אתה יוצא ובדרך כלל אתה לא חוזר וזה משהו שקשה לספורטאי. מי שמכיר אותי יודע שמעולם לא עשיתי פרצוף ומעולם לא הורדתי ראש, למרות שזה קשה ומתסכל, ותמיד עודדתי את השחקנים. כל פעם שעמדתי להיכנס שמעתי את ההתרגשות מהקהל, וידעתי שאני יודע שאני יכול. אני לא יודע מה המניעים שלו".
שאלת אותו פעם למה?
"פעם אחת דיברתי איתו במהלך העונה. הבנתי מה הוא מצפה ממני, דברים שאני אשפר, ולא אמרתי את כל מה שהיה לי על הלב. זו אולי טעות שלי. הייתי צריך לפרוק מה שיש לי על הלב, אבל אני בחור חזק. אחרי שהפסדנו 3 משחקים רצופים וכבר היינו קבורים מתחת לאדמה, הגיע משחק מול פנרבחצ'ה בנוקיה. שני רבעים ראשונים לא היינו במשחק, רבע שלישי יוגב עשה עבירה שלישית ואז נכנסתי למערכה והייתי בטירוף. אני חושב שאלה היו הרגעים ששינו את כל המומנטום של העונה. הקהל היה באטרף, אקסטזה, זה היה מדהים. 12 אלף איש רוצים להוציא רגש כי לא היו הרבה הזדמנויות. שם התחיל הקמבק והמומנטום, והיה לי חלק גדול בזה".
"זה כבוד גדול שהביאו אותי למכבי. לשחק במועדון כזה זה היה היה חלום חיי, והם הגשימו לי אותו. מכבי זה דבר גדול, אם היתה לי הצעה בחצי מיליון דולר או 700 במקום אחר, וחצי או רבע מזה מכבי היתה מציעה לי, הייתי הולך למכבי. להיות שם זה משהו מיוחד, ובאמת היה לי מיוחד שם. אני שמח מאוד שהייתי שם והייתי חוזר על המהלך הזה עוד אלפי פעמים, על אף הקשיים שהיו לי שם".
אם אתה משחק יותר בגמר, מכבי אלופה?
"אני חושב שבדקות ששיחקתי שיניתי את המומנטום, כמו שעשיתי הרבה פעמים העונה באירופה ובליגה. ברור שכל שחקן רוצה לשחק יותר, בטח במעמד כזה שאני מכיר ויודע איך לתפקד, אבל אף אחד לא יכול לדעת. לא הכל הוא כמו שרוצים בחיים, ולא הכל פייר. יש מאמן שהוא מחליט על הצד המקצועי וצריך לכבד את זה".
המשחק מול נתניה בנוקיה. היית טוב, שוב שינית מומנטום. שאלנו אז את בלאט אם אתה צריך לקבל יותר קרדיט והוא סירב לענות. איך הרגשת?
"זה מאוד קשה. מילא הייתי שחקן שעושה פרצופים, עושה רעל, מדבר נגד המאמן והקבוצה, משרה אווירה שלילית, אז היית אומר שזה מגיע לי. אבל אני בדיוק ההפך. זה משפיל, אני אומר את האמת, זה לא פשוט. חזרתי הביתה אחרי המשחק, ראיתי את הסיטואציה הזו והמחשבה הראשונה לי היתה 'זה שחקן שלך ששיחק טוב באותו משחק, אז מה הבעיה לפרגן?'. אני תמיד מפרגן, אין לי אגו. אני מפרגן ליוגב אפילו שהוא על העמדה שלי, וזה היה רגע קשה לשמוע את זה. זה שחקן שלך, תרים אותו".
מצד שני, המשחק מול אולימפיאקוס בחוץ. כל העונה על כף המאזניים. אנחנו נותנים באמת חצי ראשון אדיר, ואז חצי שני הם חוזרים. זו אלופת אירופה, לחץ אדיר, מטורף, יורד ל-6 הפרש, ואני 35 דקות על הספסל. דייויד מסתובב, מסתכל על הספסל ואומר 'סילבן'. ישבתי לידו והסתכלתי לדייויד בעיניים כי הייתי רעב ורציתי להיכנס. יש שחקנים שאולי היו מתחבאים, אבל לא אני, ואז פתאום הוא הכניס אותי. ב-3 דקות עשיתי 3 אסיסטים, עצרנו את המומנטום והוא שוב החליף אותי, אבל הרגשתי הכי מאושר בעולם שבמשחק כזה כל כך קריטי עשיתי מהלכים טובים מול ספאנוליס, מול כוכבי על. אלה הנצחונות הקטנים שלי. אני לא מחפש לשחק 40 דקות אלא להרגיש חלק משמעותי או אפילו חלק, ואלה היו הרגעים שלי שאמרתי 'מורן, אתה יכול לשחק ברמות הכי גבוהות ובלחץ הכי גדול ולתפקד שם, ואני שמח על כך".
"הדרישות של דייויד הן מאוד, מאוד, מאוד גבוהות. הוא מאמן שעובד הכי קשה והגיע לרמות הכי גבוהות וזה יאמר לזכותו. הוא פרפקציוניסט, ויש מי שיכול להתמודד עם זה ויש מי שלא. הוא גם דורש את זה מעצמו. זה מבחן גדול לנפש, עד כמה אתה חזק מנטאלית ויכול לעמוד בדרישות שלו".
תאר לי את חדר ההלבשה של מכבי אחרי הפסדים, ואולי גם אחרי נצחונות. היו השנה סיפורים על אווירה קשה.
"מאמן מכבי זה אחד התפקידים הלחוצים. זה לא פשוט, אבל שחקנים הם בני אדם והם ספורטאים ורוצים לעשות הכל כדי שהקבוצה תצליח. אני חושב שקודם כל מה שחשוב בקבוצה זה שהשחקנים יחייכו, שיהיה להם כיף לשחק בשביל המועדון, בשביל המאמן. הלחץ והדרישות זה משהו שמוציא ממך הרבה מתחים נפשיים. זה לא קל, אבל זה מאמן מכבי, אלה הדרישות וצריך להתיישר לפיהן".
אתה פוגש את דייויד עכשיו. מה הכי היית רוצה לשאול אותו?
"אני רוצה לשאול אותו אם זה באמת היה מקצועי ולא אישי, ואם לא היו עוד נסיבות שהביאו למה שהיה איתי העונה. לשאול ולקוות לקבל תשובה כנה ואמיתית".
זה בגלל שאתה היית החתמה של ההנהלה ולא של בלאט'? זה הפריע לו?
"ההנהלה היא בעלת הממון והיא מחליטה. לא רק במכבי, אלא בכל קבוצה. במכבי פחדו אז שיוגב יילך. זה היה יותר מ-90 אחוז שהוא יילך לקובאן והם פחדו להישאר לבד. אני לא שם חדש שהם לא מכירים ולא יודעים. האבסורד הוא שהבנתי ששנה לפני דייויד מאוד לחץ להביא אותי ולא את יוגב, ואחר כך זה היה קצת הפוך. הם עשו מהלך כדי לא להישאר בלי רכז".
