חולוניה חזרה השבוע לליגה ואירחה את אילת שהתחילה לאבד קצת גובה לאחרונה. ייתכן שזה שבוע המנוחה שהיה לה (כמו גם לאילת), המגרש הביתי או פשוט העדר משחק מרוחק ביורוצ'לאנג' שעשה את ההבדל עבור דן שמיר. הקבוצה שלו לא נשברה בקלות אחרי רבע ראשון רע ומבולבל מול הדרומיים, שכבר עלו ליתרון של 13 נקודות. אבל החל מהרבע השני היתה רק קבוצה אחת על המגרש - ובסיום עודד קטש ראה לה רק את הגב.
ניצחון על הריצפה
קבלו את משחק השבוע: ברבע הראשון הסיפור עוד נראה גמור כשמכבי ראשון לציון פתחה עם 13:30 מטורף מול נתניה. אלא שבדיוק כמו במשחק בין חולון לאילת – ברבע השני והשלישי הקבוצה שהייתה בפיגור הצליחה לסגור ולסגור, עד שלקראת הסיום היא אפילו עלתה ליתרון. אלא ששם, בניגוד לקרב בין קטש לשמיר – זה נשאר צמוד בדקות האחרונות. וזו בדיוק הבעיה של רוני בוסאני: גם בדקות הללו הקבוצה שלו נראיתה כאילו היא לא מספיק רוצה לנצח.
הצבע לא היה סגור מספיק לחדירות של האורחים והכדור האחרון הגיע דווקא לידיו של לזאריק ג'ונס, בערב של 2 מ-7 מהשדה, שלקח זריקה לא טובה והחטיא. לכתומים זהו כבר ההפסד השלישי מתוך חמישה משחקים בעידן בוסאני והם כבר במקום ה-9 בטבלה. אם המאמן שהחליף את אפי לא יחזיק מעמד במחזור הבא מול עופר אשדוד, שנמצאת במגמת עליה, ייתכן שנראה עוד חילופי מאמנים בעיר היין העונה.
אבטיפוס
צ'אק אידסון, זוכרים? אמריקני, לבן, שמאלי, אגרסיבי, שחקן בעמדה מספר 3 שהגיע מקבוצה אירופית די בינונית ונתן עונה ראשונה לא טובה במכבי תל אביב. ניר קיינר מדלי - אמריקני, לבן, שמאלי, אגרסיבי, שחקן בעמדה מספר 3 שהגיע מקבוצה אירופית די בינונית ונותן עונה ראשונה לא טובה עד גרועה מאוד במכבי תל אביב. איך זה נגמר עם אידסון כולם זוכרים, בעיקר חשבון הבנק שלו – שהתנפח מאוד אחרי שזכה לחוזה אסטרונומי בברצלונה בזכות עונה שניה פנטסטית בנוקיה שנגמרה רק עם גמר היורוליג. הסיפור עם השחקן הנוכחי בסגל של בלאט דומה מאוד. 19 הנקודות שלו במחזור האחרון מול גליל/גלבוע אמנם לא מלמדות דבר וחצי דבר, אך זה מרגיש כאילו בשחקן המושמץ יש משהו. הימור: אם מכבי תיתן לו בטחון בעונה הזו ותשאיר אותו לעונה נוספת, היא תרוויח, ובגדול.
הסלמה בדרום
לאליצור אשקלון היו את כל הסיבות המקלות להיראות כפי שנראתה בתחילת העונה. בקיץ הכסף לא הוזרם, העונה נפתחה באיחור והזרים שהגיעו היו ברמה נמוכה. אז עדי אזולאי החליף שחקנים, ייצב את הסגל ואפילו ייצר ריצה יפה של 4 ניצחונות. אלא שלצורה בה נראית הקבוצה שלו כרגע אין שום צידוק ושום הסבר. התבוסה המביכה לאשדוד, שקלעה מולה 110 נקודות ב-68% מ-2 נקודות, מלמדת משהו על משחק ההגנה. אם מצרפים לכך את ה-97:69 מול נתניה במחזור הקודם ואת ההפסדים למכבי ת"א, אילת והפועל ת"א – מקבלים רצף רע של חמישה וגם את המועמדת הבכירה לרדת ליגה. ודאי כאשר מי שנקרא לדגל כדי להציל את המצב הוא שחקן שכבר הספיק להיות פרשן ומגיש כדורסל בטלוויזיה.
כבוד אחרון
אפשר לא לאהוב את מכבי תל אביב בכדורסל, וזה אפילו לגיטימי – כי זה למען האמת אפילו די מתבקש להיות בצד השני של זו שמנצחת כל הזמן. אלא שבשבוע האחרון האלופה הישראלית לימדה דבר או שניים, את כל אנשי הענף, תרבות ספורט מהי. מותם בטרם עת של האווי לאסוף וג'ים בוטרייט הותיר בהלם את המועדון הצהוב, שנפרד משני שחקני העבר בצורה מעוררת כבוד. שחקני עבר דיברו, אנשי המועדון ספדו – ובעיקר – ראינו כולנו איך עושים כבוד לאנשים שהיו כאן לפני 10, 20 ו-30 שנה. עכשיו הזמן של מכבי להמשיך בקו הזה ולקיים דקת דומיה לפני המשחק מול ברצלונה לבוטרייט, אחד האחראים הישירים לאותו גביע אירופה ב-77', וגם להעלות את חולצתו לגג ההיכל. כדי שגם הדור הצעיר יבין מהם היסודות עליהם עומד המועדון המפואר.
