דאנקן וג'יימס, קבוצות בכיוונים הפוכים (אלן שיבר) (צילום: ספורט 5)
דאנקן וג'יימס, קבוצות בכיוונים הפוכים (אלן שיבר)|צילום: ספורט 5

ניצוצות. לפני המשחק ביום ראשון הייתה הרגשה שמכבי חיפה באה כדי לנצח בסוויפ את הסדרה מול הפועל אילת. רבות דובר על התקופה הרעה של הקבוצה של עודד קטש שהתחילה עם ההפסד ההוא ברוממה בשניות האחרונות, שגרם לה לאבד את המקום השני, על סקוטי הופסון שלא שיחק במשחק הקודם וירד ברמתו כבר ברבע הגמר ועל כך שהחבורה של בראד גרינברג משחקת מצוין.

היופי בסדרות חצי הגמר הוא שכל משחק נראה שונה מהמשחק הקודם, ועל כך תעיד מכבי חיפה, שנראתה קצת שאננה ובתחילת הרבע הרביעי כבר הובילה ב-11 הפרש וחשבה שתשייט בקלות לניצחון. אלא שאז התעוררה האורחת מהתנומה אליה שקעה בשבוע שעבר והראתה ניצוצות של היכולת המצוינת שהביאה אותה לחצי עם משחק קבוצתי, לחימה של כל השחקנים והרבה רצון לנצח, גם אחרי שאיליי הולמן וטוני יאנגר יצאו בחמש עבירות.

גם המשחק השלישי בסדרה היה מהיר, אתלטי ומרובה פוזשנים וריבאונדים בשתי הקבוצות - 47 ריבאונדים של חיפה מול 42 של אילת, שנתנה את הטון בעיקר ברבע הרביעי ובהארכה. היו גם הרבה איבודים בשני הצדדים - 19 של הקבוצה הביתית מול 20 של האורחת, וכמות אסיסטים דומה.

ההבדל בין המשחקים הראשונים למשחק 3 היה ביכולות של פול סטול, גל מקל ופט קלאת'ס, שהיו שחקני המפתח בשבוע שעבר וביום ראשון לא נתנו את התצוגה הרגילה שלהם - קלאת'ס עם 8 נק' ו-11 ריבאונדים ב-41 דקות כשסטול עם 8 נק' ב-38 דקות, ובנוסף דונטה סמית', שהיה השחקן המצטיין בירוק, יצא ב-5 עבירות במהלך הרבע הרביעי והשאיר את חיפה בלי גוף בצבע. בצד השני, הופסון שכמעט לא ירד מהמגרש ושיחק מצוין, קלע 21 נקודות, וביחד עם ה-23 של לארי אובנון, שקלע 6 שלשות מתוך ה-10 של התכולים (37%) מול 4 השלשות של חיפה ב22% מהשלוש, הוסיפו לרוח הלחימה ושמרו את קטש בתמונה. ביום רביעי חוזרים לאילת למשחק רביעי בסדרה, ומעניין איזו אילת נקבל אז.

האם אילת יכולה לנצח בבית ולקחת את הסדרה למשחק חמישי? כמה חיפה נשענת על מקל וקלאת'ס?

חיפה נבלמה? (צילום: ספורט 5)
חיפה נבלמה?|צילום: ספורט 5

צביקה שרף: מראש צפיתי 5 משחקים כשהיתרון עובר בין משחק למשחק, אבל למשחק 3 אילת הגיעה עם גישה שונה מאשר לראשון. ההפסד של חיפה, יחד עם הבלאגן שהיה עם האוהדים במשחק 2, יצר בקיעים פסיכולוגיים ופגע בה. סיכוי גבוה שיהיה משחק חמישי, שבו דווקא אילת פייבוריטית. חיפה גדולה יותר מרק מקל, שהיה לא רע, וקלאת'ס. היא תיפקדה בתור קבוצה פחות טוב גם בסגירות בהגנה וגם בהתקפה, כשהרוטציה הייתה קצת בעייתית. אחרי 2 תצוגות כדורסל מדהימות חיפה שינתה את פניה וחזרה חודשיים אחורה.

אלי סהר: בדרך כלל, הפסדים בחיפה גורמים להאשמות פנימיות ולא מעט פעמים השנה ראינו בחיפה שרשרת הפסדים (גמר הגביע מול מכבי ושלושה ימים לאחר מכן הפסד ביתי להפועל ת"א, ארבעה הפסדים רצופים בבית העליון). אילת צריכה לנצל את הביתיות והכל מתחיל ונגמר בסדרה הזאת במחצית הראשונה או ברבע הראשון. בחיפה ינסו להפעיל לחץ מהשניה הראשונה ולרוץ. אילת לא יכולה להסתמך על עוד ערב מטורף של אובאנון. התחושה שלי היא שחיפה תגמור את הסדרה ואז אולי מעז ייצא מתוק, כי אולי ההפסד ביום ראשון יגרום לה להגיע יותר חדה לגמר.

דרוקר, מה החלק שלו? (אלן שיבר) (צילום: ספורט 5)
דרוקר, מה החלק שלו? (אלן שיבר)|צילום: ספורט 5

נדנדה. הסדרה בין מכבי ת"א להפועל ירושלים הבטיחה וקיימה עם 3 משחקים צמודים ומלאי דרמה. אם במשחק הראשון מכבי רצה ברבע השלישי, הפעם השחקנים של דייויד בלאט דווקא נתנו לקבוצה של שרון דרוקר לרוץ ברבע השלישי עם עוד ועוד איבודי כדור בצד אחד, כשבצד השני סמארדו סמואלס וג'וש דאנקן עושים נקודות קלות בצבע.

אחרי ההרחקה של ריקי היקמן, טכנית של גיא פניני ועבירה רביעית של דווין סמית' העסק נראה גמור, אבל אז הפועל ירושלים עשתה את מה שמאפיין אותה כל כך העונה - בעטה בדלי. דווקא ביום חלש של שון ג'יימס וליאור אליהו, שעשו את ההבדל במשחקים הראשונים, ירושלים לא הצליחה לשמור על ההישג וברבע רביעי, שהיה מאוד סמלי לעונה המאכזבת של הקבוצה מהבירה, מכבי חזרה עם הרכב נמוך ומהיר שעשה 25 נקודות מול 4 בלבד של האורחים, שאיבדו את הראש ואת היתרון.

ההבדל בין השקט של בלאט ושחקניו, שהתעלו במאני טיים מול הקבוצה שעשתה במכנסיים בדקות ההכרעה, היה ברור. מאיר טפירו, שהוביל את הריצה ברבע השלישי, היה כבר בלי אוויר, וביחד עם אחוזי העונשין הזוועתיים של האדומים (45% בלבד) התחילו החגיגות בהיכל. בסיום המשחק היה ברור: יותר מניצחון של מכבי, זה היה הפסד טראגי במיוחד של הפועל ירושלים. עוד עונה שהתחילה עם הרבה פוטנציאל לספק אלטרנטיבה הסתיימה באקורד צורם עבור דרוקר ושחקניו.

האם ניתן להגיד על העונה של הפועל ירושלים שהיא כשלון? מלבד השינוי בעמדת המאמן בעונה הבאה, את מי להשאיר וממי להיפרד?

דייויד בלאט, עדיין מושלם עם מכבי בפלייאוף (אלן שיבר) (צילום: ספורט 5)
דייויד בלאט, עדיין מושלם עם מכבי בפלייאוף (אלן שיבר)|צילום: ספורט 5

צביקה: צריך לתת הרבה קרדיט למכבי ת"א על הקאמבק הגדול ועל חזרה ממצב לא פשוט, השחקנים עשו עבודה טובה. הפועל ירושלים מאוד חשובה בכדורסל הישראלי וגם השנה ובשנים עברו קורים לה דברים שונים ומשונים. הרבע האחרון במשחק 3 היה אחד הסימפטומים לבעיות שלה - שחקנים טובים שמובילים ב-16 הפרש בסיום רבע שלישי פנטסטי וברבע רביעי לא לתפקד, לעשות שגיאות ולהפסיד את כל ההובלה. זו יותר מבעיה מקצועית של ריבאונדים, אחוזים ואיבודים. זה דורש הרבה בדיקה ומחשבה אחרת ולעשות שינוי מנטלי ופסיכולוגי.

שחקנים הלכו לאיבוד בתוך היריבות בין הקבוצות והמורשת. העונה של הפועל ירושלים לא הייתה כשלון מוחלט, אבל ברמת ההשקעה הכספית, השחקנים והמאמן היא הייתה צריכה לעשות עונה הרבה יותר טובה גם באירופה וגם בליגה. מבחינת העונה הבאה, צריך להציב יעדים. קודם לקבוע מי ינהל, ואז לקבוע תקציב ומבנה ניהול - להביא מאמן ואולי מנהל מקצועי בשביל לבנות סגל.

אלי: ההתפרקות ברבע האחרון הייתה סימפטום קלאסי לעונה של ירושלים. ראיתי את מכבי הופכת עשרות פעמים פיגור דו-ספרתי לניצחון. בשנות ה-80', למשל, זכורים גמרי הגביע ב-1981 עם הפועל רמת גן ו-1987 נגד גליל עליון של אריה מליניאק, או המינוס 22 במחצית מול בית״ר ת״א ומכבי ר״ג ב-1988. לפני שנוגעים בהרכב, השאלה היא מי ישלוט בירושלים, מה הקו שיוכתב ושאלת התקציב. אם 23 מיליון שקלים הובילו את ירושלים לעונת השפל שלה בעשרים השנה האחרונות, תקציב שפוי של 10-12 מיליון אולי יוביל קבוצה נטולת אגו, רעבה ושתחזיר את החשק לאוהדיה הרבים להזדהות איתה ולחזור למלא את מלחה.