"ראיתי את הפועל ואמרתי `שיט, זה מכוער. חסר להם ג`ייקובן בראון`"

בגיל 34, כשמאחוריו קריירה מופלאה בשלוש קבוצות בישראל, ג`ייקובן בראון עדיין מסרב להיפרד. אחרי המשבר הגדול בקריירה, מי שעד לא מזמן הטיל אימה על כל הליגה, נדרש לחזור לנקודת ההתחלה. כמו אז בגלבוע (הפעם זו הפועל עפולה), תחת אותו המאמן (אריאל בית הלחמי) ועם הרבה מה להוכיח. רגע אחרי הבכורה המחודשת בליגה, בראון מספר ל"חמישיות" על ההחלטה לחזור לישראל, המחשבות על פרישה, מערכת היחסים עם הפועל ת"א, ההתמודדות עם בעיית השתייה והקשר המיוחד עם בתו. כוכב כדורסל כמו שלא שמעתם אותו מעולם (מתוך: חמישיות).  

"היא נחמדה, מאוד קטנה, מאוד שקטה, קהילה קטנה שבאה ביחד. זה מעט שונה מתל אביב. תל אביב היא מאוד כיפית, החיים בה מהירים, כמו שאנחנו נהנינו, כאן זה משפחות, ילדים בפארק".

"תל אביב, לגמרי".

"לא, עדיין לא. אני כאן רק שבוע, האנשים לא באמת מכירים אותי. לא שיחקתי מספיק בשביל העיר. זה ייקח זמן. כשנתחיל לנצח, להביא את האוהדים - הם יכירו אותי".

"זה מרגיש טוב, ישראל היא הבית שלי, הבית השני שלי. התאהבתי במקום הזה לפני שמונה שנים. זה מרגיש טוב לחזור".

"עפולה היא עיר שקטה. אני בא מעיר כזו בטקסס, עיירה כפרית. זה דומה לכאן. שצריך לנסוע שעות ליוסטון כדי לבלות, זה דומה. אתה מנצל את זה להתמקד בעצמך. רק לשחק כדורסל".

"משחקי וידאו, מוצא אנשים שאני יכול להיות איתם כשאני משועמם, זה הכל. ילדים, משפחה. זה היום-יום שלי". 

"בכנות? עם אף אחד. עדיין לא".

"אני חושב שזה היה יותר.. לו (בית הלחמי) היה חלק גדול בזה, אבל זה היה יותר ג`יי פי (טוקוטו) שדחף אותי יותר מכל. הוא ניסה להביא אותי לכאן, לשנות דברים. ג`יי פי יודע מה אני מביא לשולחן, מה המשמעות שלי לחדר ההלבשה, מה המטרות שלי לכל קבוצה. כשהמאמן התקשר הוא אמר לי - אני צריך אותך, לא בדרך נואשת, אבל הוא גם ידע שאני רציתי לשחק כדורסל. למרות שבזמן שהוא התקשר לא רציתי לשחק כדורסל, כי רק רציתי להישאר בבית. ניסיתי להבין מה אעשה בחיים - לפרוש, להמשיך לשחק, לקחת זמן. המחשבות שלי התפזרו לכל מקום. אמרתי לו שזה לא בשביל כסף - זה בשביל האהבה, כמו שהיה תמיד. אמרתי לו שייתן לי 5 ימים לחשוב על זה, חזרתי אליו אחרי 10 שעות ואמרתי לו - קואץ`, בוא נעשה את זה. דיברתי עם ג`יי פי, עם ג`יימס (פלדין), עם ההורים. הבנתי שנעשה את זה".

"או, הייתי שם. זה כבר נגמר, זה נגמר. אני חושב שמה שעשה את זה ברור עבורי היה כשחזרתי הביתה אחרי הניתוח בברך והייתי יכול פשוט להיות אבא בשביל הילדים שלי. חזרתי הביתה ואמרתי לעצמי שאלה החיים האולטימטיביים עבורי כאן. הפסדתי כל כך הרבה, להיות מסוגל לקחת אותם לבית הספר, לקחת אותם למשחקי כדורגל, כדורסל, בייסבול, למסיבות - התחלתי לאהוב את החיים האלה. כי מעולם לא חוויתי את זה כששיחקתי מעבר לים. הילדים שלי כבר גדולים, אז זה הסיח את דעתי".

"אני לא חושב שהיתה מחשבה שאני אחתום שם… ידעתי שהוא רוצה לעשות את זה (להחתים אותי), אבל באותו זמן הוא רצה לעשות מה שטוב לקבוצה באותו הרגע. מה שהיה טוב לקבוצה היה למצוא שחקנים בריאים, שיכולים לשחק עכשיו. אז הרגשתי שהיו אחוזים, אבל לא גבוהים. אני מרגיש שזה היה משהו באיזור ה-25%".

"אני לא יודע יותר מידי על המצב הנוכחי, בכנות לא. אני לא צופה בהם יותר, אם אני צופה - אני צופה בשני שחקנים, בר (טימור) ותומר (גינת). אבל ראיתי משחק אחד העונה, רק משחק אחד, בשבילי לצפות במשחק אחד היה יותר מידי. אני מרגיש שמה שאני מביא לשולחן הוא שונה, כל אחד מביא את היכולות שלו, אבל מה שאני מביא למשחק - אני יודע שאני אעזור לכל קבוצה שתשימו אותי בה, רק תנו לי את ההזדמנות ואני אראה את זה. אז כל מה שהם מחפשים שם, אם זה רכז, אם זה מנהיג שמביא אווירה שונה, זה תמיד אני".

"ג`ייקובן בראון. זה הכל. אני מכיר את המקום הזה, מבפנים ומבחוץ, אני יודע מה האוהדים רוצים, אני יודע מה הבעלים רוצה, אני יודע מה האנשים מסביב רוצים. אני יודע מה צריך".

"מאוד, אפילו לא קרוב".

"אני לא יודע, אני חושב שהבחורים האלה... היו לנו שלוש שנים נפלאות. אני רק מרגיש שכשהפציעה קרתה אולי זה הרגיש כמו הזמן לעבור למקום אחר. זה בסדר, אני בסדר עם זה. אבל אם אקבל את הטלפון… אני תמיד אמרתי - שכשאני אפרוש, זה צריך להיות במדי ירושלים או מדי תל אביב.

"(צוחק) אני מקווה שהם לא אמרו את זה, כי אם הם אמרו את זה - זה רק ידליק את הגפרור אצלי. אני מעולם לא… אם הייתי מגיע לעונה כדי להעביר את הזמן, הייתי מסתלק מהמשחק. מעולם לא הייתי דורך על הפרקט כדי להעביר את הזמן".

"האמת, מאז הפציעה שלי, מאז שטסתי בחזרה לטקסס, לא חשבתי על כדורסל. ניסיתי להתנתק מזה, הלכתי לכיוון הפרישה, באמת. כמו שאמרתי, ראיתי משחק אחד כי בר ותומר ביקשו. אמרתי לעצמי - הו שיט, זה מכוער. כתבתי לתומר את זה. ואז עזבתי את זה".

"יש הרבה סיבות. אתה יכול לבנות קבוצה, לשים כסף מאחורי עוד אחד ועוד אחד ועוד אחד, אבל אם הם לא מתחברים, אין לך כלום. הייתי חלק מקבוצה שלא עשתה כסף גדול, אבל יש רק כדור אחד, יש 10-11 שחקנים שרוצים לעשות איתו את אותו הדבר. זה פשוט לא יכול לעבוד ככה. אתה צריך בחורים שרוצים לנצח ומוכנים לעשות הקרבות, עבור האחים שלי, לטובת הקבוצה. לפעמים אתה תשחק 20 דקות, 30 דקות, לפעמים תשב ותשחק 2 דקות. אתה תמיד צריך לעשות מה שטוב לקבוצה ולא לעצמך. אני מסתכל על זה מהצד, יכול להיות שאני טועה. אבל הבחורים האלה, יושבים ורק יאמרו לעצמם - זה לא רק אני יותר, זה עבור הקבוצה. אם הם יעשו את זה, הסגל שלהם מעולה, אבל אם הוא לא יתחבר ביחד, זה לא יעבוד. אין להם מנהיג".

"חשבתי שתומר יהיה המנהיג, אחרי שעזבתי. שיעשה את העבודה. שאקס (מנפורד) ותומר יעשו את זה. לא בקטע רע, הוא רוצה לעשות את העבודה וללכת הביתה, להיות בעל. זה הכל. לצפות מתומר להתמודד עם 12-15 אישיויות שונות.... זה קצת יותר מידי. בר (טימור) יישאר בר, הוא לא יגיד יותר מידי, הם נשענים על בחורים כמוני. בכל מקום שאני הולך הוא מתקשר אליי, קורא לי `אח שלי, רוצה לבוא לשחק?` הוא יודע שהמנהיגות שלי מדביקה". 

"אני לא בטוח, אני לא יודע. הביאו אותו ואת ג`ו (רגלנד) להוביל. הוא שיחק ברמות הכי גבוהות, אז הוא יודע מה דרוש. אני לא יודע מה קורה".

"אני יכול לשחק לצד כל אחד, זה תלוי בו. אני לא יודע איזה בחור הוא. אני לא מכיר אותו, אז אני לא יכול להגיד ככה או ככה, אני רק מקווה שהוא ידאג לבחורים שלי".

"כן, ג`ו הוא מנהיג. הוא קצת שונה ממני כשזה מגיע למנהיגות. אבל הוא יודע מה הוא רוצה. אני חושב שאם היו נותנים לו את המפתחות יותר, הוא היה עושה דברים טובים".

"היינו מנצחים. היינו מנצחים את זה. זה היה אנחנו מול פריז בגמר, היינו מנצחים. ידענו שאנחנו נתמודד מולם, אמרנו שאם זו הקבוצה שנצטרך לנצח - נעשה את זה. רציתי להגיד למשחק הזה. לרגע הזה לו הפועל ת"א הייתה מוכנה".

"זו הייתה פציעה מטורפת. חשבתי שזה קרה אחרי כל השנים בהם התמודדתי עם הברך והגיע הזמן לטפל בזה. זה לגמרי היה יום שחור עבורי, הייתי מאוד מתוסכל. באותו רגע עברה בי המחשבה שלא נזכה באליפות. זה היה מתסכל. מתסכל".

"בקלות, בקלות, היינו מנצחים בקלות. היינו קבוצה טובה יותר. תמיד שיחקתי כאילו הקבוצה שלי היא הטובה ביותר על הפרקט". 

"ראיתי רק את המשחק האחרון. הלוואי והייתי שם".

"שהפעם אנחנו ננצח, בפעם הקודמת הפסדנו בגמר. לא השגנו את המטרה. הרגשתי שכשנחזור לשם, פתרתי את זה, הבנתי מה הקבוצה צריכה. הם שלטו בריבאונד התקפה, לא עשו שם דבר אחר. סורקין, הבחור שלי, הריבאונד הנכון בזמן הנכון. אני מרגיש שזה מה שקלקל להם בשנה שעברה. אם הייתי על הפרקט זה היה שונה".

"אני בהפועל עפולה עכשיו, כל מה שמעניין אותי זה המדים השחורים-לבנים שלי עכשיו. מה שיקרה יקרה, כרגע הפוקוס שלי הוא בבחורים הצעירים ממעבר לים, לעזור להם. אני מרגיש שאני במקום מלמד בקבוצה כזו צעירה. הפועל ת"א, אם הם ירצו אותי מאוחר יותר, אם נעשה את העסקה… אבל עכשיו זו המטרה".

"אנחנו עושים הקרבות כבר 13 שנים, להיות רחוק מהילדים. להיות רחוק מהילדים שלי למשך 10 חודשים בכל שנה זה מאוד מאוד קשה. אני אוהב את המשפחה. הילדים הם העולם שלי. לא להיות שם בשבילם ברגעים הגדולים שלהם זה מתסכל. זה כואב מאוד. אבל כדי להגיע לנקודה הזו, הייתי צריך להקריב עבורם. הייתי עושה את כל זה שוב אם הייתי צריך".

"אני לא יודע אם טוב זו המילה, אבל אני עושה את המיטב. אני עושה את המיטב. כולם יגידו כן, אבל בכנות - אני עושה את המיטב. אני לא אבא מושלם אבל עושה הכל עבורם".

"יש לי ילדה בת 14 בשם ג`ורדן, ילד בן 13 שנקרא ג`ייקובן ג`וניור וילדה בת 6 בשם קאסידי. הילדה הקטנה שלי, היא… זה לוקח ממני הרבה. קודם כל, היא אוטיסטית. היא לא מדברת. אז כל אתגר בחיים הוא שונה עבורה. אתה צריך להיות איתה 24/7. אתה לא יכול לכמה דקות. אצל ילדים אוטיסטים, הם חכמים, הם שונים בכל דרך, אבל מאוד חכמים. אין לה פחד, אז היא מטפסת לכל מקום שהיא יכול. לא אכפת לה. יש לה נשמה מעולה, אבל החיים שלה, הדרך שבה אנחנו.. אני נבוך. אבל אעשה מה שהילדים שלי רוצים. אין לי דבר חשוב יותר מהם בעולם".

"אמא שלה גילתה מאוד מוקדם. הייתי הרבה רחוק, מעבר לים, היו לי מידי פעם תהיות - למה היא לא מדברת, הרגשתי שהיא מרגישה רע או שהיא משועממת, היא הלכה לחדר והייתה עם עצמה. זה תמיד גרם לי לחשוב. אמא שלה אמרה שהיא חושבת שהיא אוטיסטית. אני בסדר עם זה, לא התביישתי, זו הילדה שלי. אני אתן לה אהבה כמו לשאר הילדים. אבל אני חייב להיות מחובר אליה יותר כי היא אוטיסטית וצריכה יותר יחס מהאחרים".

"מושלמת, זו הילדה שלי. זו הילדה שלי".

"כן, כן. את יודעת מה משוגע? לי ולג`יימס פלדין יש את אותן הצלקות. אנחנו החברים הכי טובים".

"אני חושב שזה יותר... אנשים רוצים לראות שאתה בסדר. ואני מבין. שקלתי פרישה, הרעב לא היה שם ממש. נהניתי מהילדים, ההורים, החברים, המשפחה, נהניתי מהחיים האחרים שהיו לי אחרי הרבה זמן. הייתי רחוק במשך 13 שנים. לא שמשהו רע בהפועל עפולה, אבל אנשים אומרים - זה ג`ייקובן בראון, הוא עשה הכל בכדורסל הישראלי. היית פה, כוכב גדול, ועכשיו אתה בהפועל עפולה. אני מקבל מה שאלוהים מביא לי, כל החיים שלי היו ככה. רכבת הרים. הרבה אנשים אמרו "וואו". אני יודע שהרבה אומרים שלא הייתי צריך לעשות את זה. הג`ייקובן שאתם רואים עכשיו וזה שהיה בשמונה השנים האחרונות זה לא אני. הייתי צריך לרדוף כדי להשיג את האדם הזה. ללמוד איך להיות טוב. בכל דבר בחיים. להיות אבא טוב, להיות אח טוב, בן טוב. תמיד הרגשתי שאנשים נגדי. תמיד היה לי קשה לסמוך על אנשים. זה החלק הזה בחיים שאם אתם לא המשפחה שלי או החברים, היה לי קשה לסמוך על אנשים. זה אני. לא אגיד שהייתי עצבני, אבל לא היה לי אכפת. תמיד ניסיתי לחיות בשביל עצמי. אנשים יגידו שעשיתי את כל זה בישראל. פשוט נהניתי לשחק כדורסל, לתת ולקבל אהבה. לעזור לאחרים ולתת ידע. אני אסיר תודה שאני יכול להעביר מהידע שלי שלמדתי מעבר לים. שמצאתי מקום למשפחה שלי. כל מה שאנשים יגידו רק ידליק את הניצוץ שלי. את תראי שזה יקרה, וזה יפחיד מאוד הרבה אנשים".

"לא".

"להיות מאמן זה לא לכל אחד. הייתי יכול לעשות את זה על המגרש כי שיחקתי, אני לא חושב שזו עבודה קלה. אם זו הייתה עבודה קלה, כולם היו עושים את זה. אני רק יכול להעביר את הידע שלי. אימון זה לא משהו שאני חושב עליו".

"אחרי השנתיים הבאות, אני מסיים. אני מוכן להיות אבא. כדורסל הביא לי את כל האהבה, הכרתי כל כך הרבה אנשים יפים בישראל. פגשתי אנשים נפלאים, אף פעם לא חשבתי שכדורסל יפגיש בי כל כך הרבה אנשים. אז העבודה שלי כמעט הסתיימה, אני בסדר עם זה. החלק הבא הוא לגדל את הילדים. אני בסדר עם לעזוב את המשחק בגיל 36. ב-3 השנים הראשונות של הקריירה, זה היה קשה. לא רציתי לשחק מעבר לים יותר כי הרגשתי שקשה לחזור הביתה. הייתי רחוק מהמשפחה. אבל כשהגעתי לישראל לפני 8 שנים וראיתי - זה עולם אחר. כסף בזמן, אנשים מדברים אנגלית, יש חיי לילה, הרגשתי שהגעתי הביתה. זה היה הדבר הכי נכון לעשות. זה הבית שלי, באמת, אני מרגיש טוב כאן, בלי דאגות".

"אני לא יודע אם לקרוא לזה בעיית שתייה. ככה קראת לזה בריאיון האחרון שקראתי. אני מאמין לך, כי כנראה אמרתי את זה. אני נהנתי מהחיים…".

"הייתי בירושלים, אני בן 34, הייתי בן 28, נהניתי מהחיים. הצטרפתי לכל החברים שלי, פגשתי את ג`יימס פלדין וכריס ג`ונסון, טיישון תומאס, כשהסתובבתי איתם הרגשתי שאני בבית. שאני עושה בכל יום מה שאני אוהב. משחק כדורסל עם החברים ומבלה. ב-3 השנים הראשונות מעבר לים לא עשיתי כלום. לא מסיבות, לא שתייה. אני לא אומר שהם כפו את זה עליי, אבל כשהתחלתי ליהנות מהאנשים והכדורסל, רציתי ליהנות. להיות מי שאני. מה שרצו שאעשה, אני עשיתי. זה לא היה בדרך רעה שבה הלכתי והייתי אלכוהוליסט, רק שתיתי כמו כולם. כשניצחנו חשבתי שזה אולי עוזר". 

"כן, כן. חזרתי הביתה פעם אחת, ואמרתי לעצמי - וואו, אני חייב משהו לשתות. הלכתי למטבח, גרתי בירושלים באותו הזמן וראיתי בקבוק ריק. אז נסעתי בכל ירושלים באותו לילה, אחת בלילה, כדי למצוא אלכוהול. שם הבנתי שזה הלך רחוק מידי. מעולם לא עשיתי את זה, לעזוב את הבית באחת בלילה, זה היה יותר מידי. לא רציתי שזה ישתלט עליי".

"זה היה קל, אמרתי לג`יימס `אני צריך הפסקה מזה`. הם הבינו את זה. פשוט עשינו כיף, מעולם לא חשבתי… אמא ואבא שלי לא שותים, אולי יין, אבא שלי כלום, האחים היו קטנים. אז לא הייתי בסביבה של אנשים ששתו. מעולם לא חשבתי שאני אראה את עצמי שותה בכל יום. ואז אמרתי לעצמי שזה מתחיל להיות משוגע. אבל כשאני חוזר לבית בקיץ, אני מעולם לא שותה ליד הילדים".

"הקבוצה לפני הקורונה?".

"זה אפילו לא קרוב".

"אני חושב שאת יודעת".

"תודה... הקבוצה הזו, אני לא יודע איך עודד (קטש) עשה את זה. זה היה חיבור מושלם. היינו מנצחים כל דבר שהיה מגיע מולנו. ליגת האלופות, הליגה, אף אחד לא היה יכול מולנו, כל אחד בקבוצה. הקבוצה הזו הייתה מיוחדת".

"המשפחתיות, אני חושב שזה היה יותר מחוץ לפרקט מאשר על הפרקט. חיינו כל יום, נהנינו, עשינו דברים. נסענו לתל אביב או ירושלים, שתיתי בעונה הראשונה ושתיתי הרבה בעונה שנייה. הייתה לנו עונה מצויינת, חשבתי שאם זה עובד - אני אמשיך ככה. הקבוצה הזו, המשפחתיות שהייתה, כשידעתי שכל מה שאעשה יהיה בסדר".

"מהזמן ששיחקתי בגלבוע, היה לי קשר איתו. זה נשמע מטורף. חתמתי על חוזה שם בתחילת הפלייאוף, אף אחד לא ידע את זה. דיברתי איתו, זה היה ברור, הוא הבין אותי כי הוא היה רכז".

"חתמתי לפני הפלייאוף. שיחקתי בגלבוע, וחתמתי בהפועל, אף אחד לא ידע".

"זו הייתה החלטה של עודד, הייתי הבחירה הראשונה שלו. זה היה משוגע".

"כן. אבל מר (דייויד) בלאט אמר שאני לא מוכן".

"כן, הייתי אמור להיות שם לפני שהגעתי לעפולה. כולם התהפכו ואמרו לא".

"אדון בלאט אמר לא, עוד אחד, לא יודע מי זה, אמר לא. זה קרה בטוח פעמיים, בפעם השנייה כשדיברתי עם הסוכן האמריקאי שלי, הוא היה בטלפון עם מישהו אחר והעלו את שמי בשיחה שוב. ואז עודד שאל - אתה בטוח? אמרתי לו - אני מוכן המאמן. אני עשיתי הכל כדי לחזור לנקודה הזו. אם לא הייתי מוכן, לא הייתי עושה את זה. הוא ניסה לסגור את זה, אבל זה לא קרה. ככה היה גם בירושלים, אמרתי שאם תסגרו את זה - אני מוכן. אבל עודד ניסה לעשות את זה פעמיים, גם העונה".

"באופן אישי, הרגשתי שהפועל ת"א סיימו איתי. כולם יכולים להגיד שהיו רוצים לראות אותי חוזר.... אבל אני לא חושב שזה מה שהם רצו לעשות. אולי עופר (ינאי) אומר שכן. אבל ג`ורג` הינאס, המנהל המקצועי... אני אוהב אותו, הוא היה איתי בא.א.ק. אתונה. כשהוא לא התקשר אליי, ידעתי שזה נגמר עבורי. כששמעתי שהוא חתם, חשבתי שיש אפשרות. הוא היה מתקשר אליי בעבר ושואל מה שלומי. היחסים בינינו טובים, אין לי שום טענות אליו. עשיתי את העבודה וזהו. כששמעתי שהוא חתם, הרגשתי בריא, אמרתי שלעופר שאני מוכן, שלחתי וידאו והודעות, הוא אמר לי שהוא כתב למנהל המקצועי. כשהוא לא חזר במשך 5 ימים, הבנתי שזה לא יקרה. ידעתי שאני רוצה לפרוש בהפועל ירושלים, או בהפועל ת"א".

"לא חשבתי על זה. זו שאלה טובה. אם איכשהו אלוהים יחליט שזה הזמן ללכת היום, אני אהיה בסדר. מרגיש שעשיתי הרבה, שיחקתי בישראל, אני מרגיש שזה יותר מכל מה שחשבתי. לשמוע אולם שלם צורח את השם שלי, זה לא משהו שחשבתי שאפשרי".

"ניסיתי, ניסיתי, ראיתם אותי בכל עונה, כמה שנלחמתי בכל פעם. אני ניסיתי, באמת. לפעמים זה פשוט קשה מידי. ניסיתי לעשות את זה. כולם רוצים לזכות באליפות, אני מרגיש ש… אם הייתי משיג אחת מהן - אני אהיה בדרך לשדה התעופה. תעזבו אותי בשקט, ג`יי סיים. כשזה יקרה, תראו אותי הולך לחדר ההלבשה, לוקח את התיק ישר למונית וזהו. עשיתי את הכל. הבאתי את כל האהבה, עד לפעם הבאה".

"כן, רק צריכים להתחבר. יש לכם את הכישרון, אין להם שום תירוץ. זה הזמן להיות ביחד, לוותר על האגו בצד. בשביל מה שמגיע לכם. ככה זוכים באליפות"