אחרי שלוש קבוצות שונות בישראל, איגור קולשוב מחפש בית חדש. "אני בודק אופציות ברוסיה ובאירופה. היה חשוב לי קודם לקבל את האישור מפיב"א. רוסיה היא עדיפות, אבל אשחק בכל מדינה. מי שתעניק לי הזדמנות לא תתאכזב", הוא מספר בראיון שהעניק לתקשורת ברוסיה. "אני מכיר את המאמן שם והוא יודע שאני בתהליכים של קבלת אישור לשחק בנבחרת רוסיה, אך לא דיברנו באופן רשמי".
קולשוב הוסיף בעניין: "אני רק רוצה להיות קרוב למדינה שבה נולדתי, אני רוצה לשחק בנבחרת רוסיה, יש לי מנטליות רוסית. זה הרבה יותר גדול מכסף. רציתי את זה מגיל 17. אם הייתי יודע שיהיו לי בעיות מאוחר יותר, לא הייתי משחק בנבחרות הצעירות של ישראל".
"הייתי גרוע בהתחלה"
על החוויה הראשונית בבית ספר בישראל אחרי שעזב את רוסיה, סיפר: "היה קשה, נורא. לא ידעתי עברית, אפילו לא מילה אחת. במשך כמה חודשים הייתי הולך לבית הספר, חוזר ופשוט בוכה. לא הבנתי כלום, לא היה אף אחד שהייתי יכול לדבר איתו. הרושם הראשוני שלי מישראל היה שאני רוצה לחזור לרוסיה. תאר לך שאתה מגיע לבית הספר ומדברים שם סינית. לך תנסה ללמוד את זה. למדתי את השפה במשך כמה חודשים וכשהתחלתי לדבר זה הפך לקל יותר. התחלתי לפגוש אנשים, לדבר, לתקשר. הכל השתפר".
על תחילת הדרך בכדורסל: "הייתי גרוע בהתחלה. הגובה היה הדבר היחיד שבא לטובתי. לא רציתי להירשם לליגה בכלל, אבל אמא שלי רשמה אותי מבלי שידעתי. שיחקתי עם נערים גדולים ממנו והייתי אחד החלשים ביותר. המטרה שלי לא היתה להשתפר, אלא לא להיות מושפל. היה חוק שכולם צריכים לשחק והמאמן שיתף אותי בלית ברירה. באופן הדרגתי השתפרתי, ועד סוף העונה כבר הייתי על המגרש רוב הזמן. משם הדרך לנבחרות ולהזמנה למכללות היתה קצרה. אני מודה לאמא שלי על כך כל הזמן".
"כבר בגיל צעיר לא רציתי להישאר בישראל, תמיד רציתי לעזוב. בגיל 15 קבוצה בספרד רצתה אותי, אבל לא שיחררו אותי. הזכויות שלי היו שייכות לראשל"צ והם לא הסכימו שאעזוב. אבל זה היה בלתי אפשרי לא לתת לי ללכת לארה"ב כי נסעתי לשם כדי ללמוד".
על כך שלא נבחר בדראפט: "זה תהליך קשה. ידעתי שהסיכויים שלי קטנים. התאמנתי עם הקליפרס, עם הג'אז, עם הסאנס, עם המאבריקס ועם הטי-וולבס. הדבר הראשון שהם בדקו זה מה אורך הזרועות שלי, מה פוטנציאל הגדילה ומה גובה הקפיצה שלי. יש הרבה פרמטרים פיזיים. רק לאחר מכן הם בודקים את הבנת המשחק שלך וכל הדברים האחרים. ה-NBA זו ליגה של אתלטים. אין הרבה שחקנים עם נתונים כמו שלי".
"לא רציתי שהליגה בישראל תמשיך"
על החיים בישראל: "אחרי שבע שנים בארה"ב, הייתי משועמם בישראל. הגעתי לשם בגיל 16 ושם התעצבה האישיות שלי. אז השתעממתי, זה נכון. אבל תמיד היה לי קשה בישראל, זה לא סוד. הדבר הכי קשה היה שחזרתי למקום שלא רציתי לחזור אליו. היתה לי הצעה טובה מספרד ולא הייתי יכול ללכת בגלל הצבא. לאחר מכן היתה לי הזדמנות לחתום במכבי ת"א, אבל זה לא קרה בגלל שהזכויות שלי היו שייכות למכבי ראשל"צ. מכבי ת"א סירבה לשלם 200 אלף דולר ביי-אאוט. אף אחד לא ישלם סכום כזה על שחקן שרק הגיע מהקולג'. התחלתי לשחק בראשל"צ ובמקביל ללכת לצבא. היה קשה, לא יודע איך עברתי את התקופה הזו".
"לקראת סוף העונה הראשונה שלי עברתי להפועל חולון. הייתי שם חודשיים וזה היה הזמן הטוב ביותר שלי בישראל. לא קיבלתי הזדמנות בראשל"צ וביקשתי שיעבירו אותי בהשאלה. בקיץ חיפשתי אופציות באירופה ופעלתי לקבל דרכון רוסי מפיב"א. לא היתה לי קבוצה באוגוסט, אבל ידעתי שאני לא רוצה לשחק בראשל"צ. חולון הציעה לי חוזה לשלוש עונות, אבל ראשל"צ דרשה כסף אז נשלחתי בהשאלה לעירוני נהריה".
על הסגר והחזרה של הליגה: "זה היה מוזר, משעמם ובלתי מובן. רצו לחזור ולסיים את הליגה, אף אחד לא הבין מה קורה. היינו אחת מכמה ליגות שהחליטו לחזור. בספרד וגרמניה הכל היה יותר מאורגן, הם סיימו את כל הליגה בשבוע וחצי או שבועיים. הליגה הישראלית החליטה שצריך לשחק חודש. אני, כמו חייל טוב, חזרתי, אבל מבחינה אישית רציתי שהליגה לא תמשיך. זה היה כמו להתחיל עונה נוספת. שוב קדם עונה, אימונים והכל. חלק גדול מהזרים התחלפו ואלו היו קבוצות שונות לגמרי. אבל אני מבין שהתשובה להכל היא כסף".
