באו: עמית שמחון, רועי הובר, דקוואן ג'ונס, שון ג'ונס, קאליף וואייט, ג'ייבון פינקסטון, דריון אטקינס, גיא פלטין
עזבו: גלן רייס ג'וניור, טו הולוואי, ג'ורדן המילטון, ג'ו אלכסנדר, טיישון תומאס, תמיר בלאט, חנן קולמן
חמישייה מסמנת בחוק הרוסי: קאליף וואייט, עמית שמחון, גיא פניני, דקוואן ג'ונס, שון ג'ונס
סיפור הקיץ: מי את חולוניה?
הפועל חולון של השנים האחרונות, במיוחד בעידן שלמה אייזיק, היא הפועל חולון קצת אחרת. לא עוד קבוצה של מלחמות פנימיות, בעיות ביציעים והסתבכויות בתחתית. על אחת כמה וכמה אחרי העונה הקודמת, שהחזירה אותה באופן חד משמעי לטופ של הכדורסל הישראלי. בדיוק בגלל זה, חלק מהדברים שקרו בקיץ בחולוניה (ויש שיאמרו שגם לקראת סוף העונה שעברה, עם החזרת גלן רייס), קצת פחות מאפיינים אותה.
זה התחיל כשהכביסה המלוכלכת בכל סיפור תמיר בלאט והמעבר להפועל ירושלים יצאה החוצה. המשיך עם הסיפור התמוה סביב דריון אטקינס, שהגיע "רזה" מכפי שחשבו בצוות המקצועי. אבל האם באמת כך? אטקינס הפך לטבעוני עוד במהלך העונה הקודמת ולמעשה הוריד ממשקלו עוד בעונה שעברה.
לטענתו, הוא גם הבין שיועדה לו העמדה מספר 4, בעוד שדן שמיר בנה עליו כ-5 הפותח שלו. על כן, במהלך בזק, על רקע הסיטואציה עם אטקינס, הונחת במועדון שון ג'ונס, מה שאומר שבסגל ישנם שישה זרים. ג'ייבון פינקסטון, שהגיע קצת בעודף משקל ואחרי שתי פציעות ברך, יהיה זה שישוחרר מוקדם מהצפוי, למרות שבתחילת הקיץ הוא סומן בחולון כסוג של "גניבה".
בסופו של דבר, חולון נאלצה להיפרד ממספר עוגנים (בשל סיבות שונות ומשונות): גלן רייס ג'וניור וטו הולוואי היו עוזבים בכל מקרה, אבל היו אחרים שהיא היתה שמחה לו היו נשארים, כמו תמיר בלאט, ג'ורדן המילטון, טיישון תומאס וג'ו אלכנסדר.
אגב אלכנסדר - המו"מ הארוך איתו כבר היה כמעט סגור: הקבוצה שלחה לו טיוטת חוזה לחתימה בשכר שנתי של כ-200 אלף דולר - הגבוה ביותר בתקופת אייזיק לשחקן כלשהו. הפורוורד החזיר את החוזה "חתום" כביכול, אבל בשכר עונתי של 220 אלף דולר. העסקה בוטלה והמתאזרח הישראלי חתם בטורקיה. נכון, אי אפשר במקרה הזה לבוא בטענות לחולון, שעשתה מעל ומעבר כדי להשאיר אצלה את אחד הישראלים הטובים בליגה, אבל בשורה התחתונה, אחרי עונה שבה נחלה הצלחה מסחררת, תצטרך להתחיל הכל מחדש.
בזכוכית מגדלת: קאליף וואייט
בקו האחורי של חולון, במיוחד לאחר עזיבת בלאט, יש "יוצר" מרכזי אחד - קאליף, שנכנס לנעליים הגדולות של טו הולוואי. כבודם של קורי וולדן ורועי הובר במקומם מונח, אבל המפתחות אמורים להיות בידיים של הגארד האהוב על דן שמיר. השאלה היא האם לא מדובר בהימור גדול מדי.
לפני הפציעה במהלך עונת 2016/17, וואייט היה מועמד מוביל להיות ה-MVP של הליגה. את הגרסה של אחרי ראינו בעונה שעברה בנס ציונה: וואייט היה מהגורמים הבולטים בעליה לפלייאוף, אבל לצד הצגות גדולות היו לו משחקים שבהם הוא כמעט נעלם, כשהצד ההגנתי, בכל מקרה, אף פעם לא היה נקודת החוזק שלו. האמריקני אהוב מאוד בחולוניה, בתוך המועדון ובקרב הקהל, והוא עצמו טוען שהוא "גרסה טובה יותר מלפני הפציעה". אם זה אכן כך, חולון תרוויח בענק.
ירים את ההיכל: דקוואן ג'ונס
אחרי תקרית רייס-פניני בעונה שעברה, בחולון חיפשו בקדחתנות מחליף לשחקן הטוב בליגה. ג'ונס היה אחד השמות החמים על שולחנו של שמיר, שבסופו של דבר בחר בהמילטון, שהפך במהרה לסקורר המוביל בצהוב-סגול.
הפעם, הפורוורד האתלטי נוחת בהיכל טוטו, על "משבצת הזהב" של חולון - זו שעברו בה בשנים האחרונות וויל קלייברן, ג'יימס בל, טוני קרוקר, המילטון ורייס. מדובר בשחקן מלהיב (בחולון מיהרו לפרסם קליפ ביצועים מרשים עם החתמתו), ששיחק באירופה וגם בליגת הקיץ, שם קלע 18.6 נקודות למשחק עם אחוזים נהדרים משלוש. בגלל שהעונה בסין הסתיימה מאוחר, הוא היה אחרון המצטרפים לקבוצה, ובחולון יקוו שהוא יתחבר כמה שיותר מהר.
באנקר: עמית שמחון
בתחילת הכתבה צויינו כמה נקודות פחות טובות מבחינת חולון בקיץ הזה, אבל היא עשתה גם לא מעט דברים חיוביים, ובראש ובראשונה - הצליחה לשים את ידה על אחד הישראלים המובילים בליגה. שמחון מגיע אחרי עונת שיא באילת (14.1 נקודות, 41% לשלוש), בדיוק בזמן הנכון בקריירה להיות שחקן מוביל בקבוצה בעלת שאיפות, שמשחקת גם בשתי מסגרות. אחרי שהתאכזב מאוד מאי-זימונו לנבחרת, הוא גם מגיע לעונה הזו עם הרבה מה להוכיח. ואם מסתכלים על מה שעשה בעונות האחרונות, אין סיבה שהוא גם לא יוכיח.
תסריט ריאלי: אחרי העונה הסוערת באדיבות הג'וניור, כנראה שהשנה, לפחות מחוץ לפרקט, יהיה יותר שקט בחולון. ייתכן שעוד יהיו שינויים, אבל על פניו הסגל נראה עמוק ומוכשר מספיק כדי להיות תחרותי בשתי מסגרות, במיוחד לאחר ששכר הלימוד שולם בעונה שעברה.
תחזית: מקום 2-4 ועליה לפיינל פור, לצד קמפיין אירופי טוב יותר מהעונה הקודמת.
