אחרי מבול של החתמות, מכבי ת"א סגרה את מצבת הזרים שלה לקראת העונה הבאה: שמונה עזבו, שמונה הגיעו. ג'ארל מרטין, ששיחק בשנתיים האחרונות במדי סידני קינגס באוסטרליה, חתם היום (שני) במועדון והשלים את הפאזל של עודד קטש. רגע אחרי ההחתמה, ניסינו לעשות סדר: מי הגיע על חשבון מי והאם נעשתה התקדמות? הצביעו בסקר שבסוף הטקסט.
לורנזו בראון - קינן אוואנס
אחרי כמה שנים נטולות רכז בכיר, הצהובים מצאו את ה"אחד" שכל כך חיפשו. בראון מגיע אחרי עונה טובה בקאזאן, בה קלע 13.2 נקודות למשחק ומסר 4.7 אסיסטים, אבל מעבר ליכולות - הוא מביא איתו ניסיון ברמות הגבוהות לאחר שנים בכוכב האדום, פנרבחצ'ה וכאמור, קאזאן. המשמעות: בראון לא צריך את זמן ההסתגלות שאוואנס היה זקוק לו ומכבי, על פניו, אמורה להרוויח שחקן שיעשה לה סדר על הפרקט.
ווייד בולדווין - סקוטי ווילבקין
לא פשוט יהיה להיכנס לנעליו של השחקן ששלט בהיכל ביד רמה בארבע העונות האחרונות. עם זאת, מכבי עצמה, וגם ווילבקין, כבר הרגישו תחושת מיצוי וכך נסללה דרכו של בולדווין להיכל אחרי שנים שהתחילו בקול ענות חלושה באולימפיאקוס, ורק הלכו והשתפרו בבאיירן מינכן ובאסקוניה. אבל במקרה הזה צריך להגיד - ספק אם לבולדווין יהיה תפקיד מרכזי במכונה הצהובה כמו שהיה לווילבקין. למעשה, ספק אם למישהו יהיה. בולדווין אכן אמור להיות יצרן הנקודות של הצהובים, אבל האתגר שלו יהיה דווקא לתפוס את המושכות של הקבוצה.
דארן היליארד - ג'יימס נאנלי
על הנייר, נאנלי והיליארד הגיעו על אותו טיקט. שחקן מנוסה, שעבר דבר או שניים באירופה, אלא שכל זה בטל ומבוטל כשאתה לא מת על המקום שאתה נמצא בו, וזאת הייתה התחושה עם נאנלי בעונה שעברה. היליארד, על פניו, הרבה יותר מערכתי ממנו. הוא כנראה לא יצייץ נגד הקבוצה, לא יושעה ויתרכז בעיקר בכדורסל. כל עוד הוא בריא. הבעיה מתחילה כשהפציעות מגיעות, ובמקרה של היליארד - הן אכן עלולות להגיע מתישהו.
אוסטין הולינס - קיירי תומאס
תומאס הגיע למכבי ת"א באמצע העונה והביא איתו לא מעט ציפיות לשינוי בקרב אוהדי מכבי ת"א, אבל האמת היא שהוא לא מסוג השחקנים שמשנים קבוצה - לפחות לא ביורוליג. העונה, הצהובים הקדימו תרופה למכה והביאו מראש את השחקן עם האוריינטציה ההגנתית, האיש למשימות מיוחדות. ולא רק זה, הוא מגיע אחרי קדנציות בזניט ובכוכב האדום.
בונזי קולסון - אנג'לו קלויארו
אחרי ארבע שנים במכבי ת"א, קלויארו נפרד ומפנה את מקומו להימור של עודד קטש. קולסון כבר הוכיח לכולם איזה יכולות התקפיות יש לו - תשאלו את הפועל ירושלים ואת ממוצע 17 הנקודות שלו למשחק אשתקד - אך עדיין לא הוכיח שהן יעבדו גם ביורוליג. מבחינה הגנתית, קלויארו לרגעים הרגיש כמו שחקן הגנתי יותר בגלל המוגבלות ההתקפית, אבל לא נראה שיש פה שינוי מהותי. כך או אחרת, עדיף להמר על שחקן מחליף ברוטציה מאשר על רכז בכיר, לא?
ג'ארל מרטין - דריק וויליאמס
הוא הגיע על תקן ה"אס" של הצהובים, אבל משהו לא עבד לדריק וויליאמס במכבי ת"א. לרגעים הוא הביא איתו שקט, ניסיון, ונראה היה כמו מה שאליו התכוון המשורר - אבל בסך הכל, הוא לא הצליח להוריד מווילבקין את העומס בהובלת הקבוצה. מרטין, לעומתו, לא מגיע עם אותו שק של ציפיות - אבל כן מגיע עם יכולות דומות. הוא שחקן שאוהב לרוץ, לשחק פיקנ'רול, אתלט ובעיקר קולע מבחוץ בצורה יותר יציבה לאורך הקריירה. הבעיה: למרטין אין אפילו קצת מהניסיון האירופי שיש לוויליאמס.
ג'וש ניבו - אנטה ז'יז'יץ'
אחרי שנתיים כבדות, בהן משחק הגב שלט בקרב השחקנים הגבוהים, מכבי ת"א חוזרת למתכונת של עונת הקורונה. קו קדמי אתלט, מהיר, עם יכולת לרוץ ולשחק פיק'נרול. הבסיס של הבסיס של הכדורסל של קטש. וזה בדיוק מה שיודע לעשות ניבו, האילתים יעידו על כך. ז'יז'יץ' אמנם היה נקודת האור של מכבי בעונה שעברה, וסביר להניח שהיה נשאר אם לא הייתה מתערבת אלופת אירופה אנדולו אפס, אבל שינוי הקונספט הזה היה הכרחי עבור קטש - והאמת, יהיו רגעים שבהם ניבו ינתר לשמיים ויגרום לקהל בהיכל להעריך את ההחלטה.
אלכס פויתרס - ג'יילן ריינולדס
גם במקרה הזה, מכבי הלכה על אותו קו - יותר אתלטיות וניידות, פחות כבדות ומסורבלות מתחת לסלים. אם כך, פויתרס הוא החתמה "קטשית" טיפוסית, אחד שוודאי ישתלב היטב במשחק הפיקנ'רול. הוא אתלט בחסד, ריבאונדר טוב, שומר לא רע ולא אמור לרדת מרמתו של ריינולדס ברוב האספקטים - מלבד הקליעה מחצי מרחק. למעשה, לשני הגבוהים של מכבי אין את אופציית הקליעה ברפרטואר - ומרטין (עם קצת עזרה מקולסון), אמור להשלים אותם באספקט הזה.
הצביעו בסקר >>
