שני מפגשים כבר נרשמו בליגה שלאחר פגרת העטלפים בין שתי הגדולות של הכדורסל שלנו. ושתיים אפס היא התוצאה לטובת אלופת המדינה. שזה מלמד לא מעט על מאזן הכוחות הנוכחי ביניהן. שזה מלמד די מעט על הסבירות שתוצאה דומה תושג במשחק גמר פיינל פור ביניהן, אם וככל שמשחק כזה יתרחש. גם כי כל משחק לגופו. גם כי שתיים אפס ביניהן הוא גם המאזן העונה במשחקי נוקאאוט, רק שלטובת מחזיקת גביע המדינה.
אבל עזבו מה יהיה בהמשך, אם ענייני העטלפים יאפשרו לנו בכלל להגיע להמשך. מכבי תל אביב הייתה גדולה ובהרבה על ירושלים אמש. והאמת? הנונשלנטיות הזאת שבה רמסו הצהובים את המתנגדת שלהם אתמול היוותה המשך ישיר לשליטה של מכבי במחצית השניה של המפגש הקודם.
בפעם הקודמת הפכה הקבוצה של יאניס, בקלות רבה, פיגור משמעותי לכדי נצחון קל יחסית. לאחר הנצחון שהושג ביד אליהו, כתבתי כאן שקטש אמור לצאת מהמשחק מוטרד ולא מעודד. גם בגלל הקלות שבה חזרה והשתלטה בעלת הבית על העניינים. וגם כי בפעם הבאה יהיה אותלו האנטר.
ואם הצליחה הקבוצה של קואץ' קטש להגיע ל-47 נקודות במחצית של המפגש הקודם, ועוד עם אחוזי קליעה חלשים מחוץ לקשת שלוש הנקודות, אז מול האנטר הפכה חווית יצירת הנקודות לנחמדה הרבה פחות. וזה לא רק ההבדל ההגנתי בין האנטר לבין אמארה סטודמאייר או ג'ייק כהן.
זה ההבדל ההגנתי בין האנטר לבין מרבית שחקני הפנים בליגה השניה בטיבה בעולם. כי אפשר לדבר ולהתרשם ממהלכים הגנתיים אדירים דוגמת זה, שבו שוקע האנטר במקביל לתנועה פנימה ללא כדור של בריימו, ועדיין נותן חיפוי על הקרקע ובאוויר לאבדיה ששומר על זלמנסון, ועדיין מספיק לחזור אל המאצ'אפ ההגנתי שלו ולחסום לבריימו את הצורה עם ניתור שני בפחות משתי שניות.
ובעיקר בקטע קצרצר, עם 4:51 על השעון הגדול, שבו האנטר טופח בעדינות על גבו של דני אבדיה ושולח אותו למקום ההגנתי הנכון, שניה לפני שהטאלנט עוזב את המאצ'אפ הנוכחי שלו (זלמנסון) ומזניח את הטיפול ההגנתי מול הפיק אנד רול של פארגו את זלי. טפיחה קלה על הגב שגם מכוונת את אבדיה למקום הנכון, וגם מסמנת לעלם שיש לו גב. שמישהו מכוון אותו. שמישהו שומר עליו. שיש מאחוריו אותלו האנטר.
אבל עזבו מה יהיה בהמשך, אם ענייני העטלפים יאפשרו לנו בכלל להגיע להמשך. מכבי תל אביב הייתה גדולה ובהרבה על ירושלים אמש. והאמת? הנונשלנטיות הזאת שבה רמסו הצהובים את המתנגדת שלהם אתמול היוותה המשך ישיר לשליטה של מכבי במחצית השניה של המפגש הקודם.
בפעם הקודמת הפכה הקבוצה של יאניס, בקלות רבה, פיגור משמעותי לכדי נצחון קל יחסית. לאחר הנצחון שהושג ביד אליהו, כתבתי כאן שקטש אמור לצאת מהמשחק מוטרד ולא מעודד. גם בגלל הקלות שבה חזרה והשתלטה בעלת הבית על העניינים. וגם כי בפעם הבאה יהיה אותלו האנטר.
ואם הצליחה הקבוצה של קואץ' קטש להגיע ל-47 נקודות במחצית של המפגש הקודם, ועוד עם אחוזי קליעה חלשים מחוץ לקשת שלוש הנקודות, אז מול האנטר הפכה חווית יצירת הנקודות לנחמדה הרבה פחות. וזה לא רק ההבדל ההגנתי בין האנטר לבין אמארה סטודמאייר או ג'ייק כהן.
זה ההבדל ההגנתי בין האנטר לבין מרבית שחקני הפנים בליגה השניה בטיבה בעולם. כי אפשר לדבר ולהתרשם ממהלכים הגנתיים אדירים דוגמת זה, שבו שוקע האנטר במקביל לתנועה פנימה ללא כדור של בריימו, ועדיין נותן חיפוי על הקרקע ובאוויר לאבדיה ששומר על זלמנסון, ועדיין מספיק לחזור אל המאצ'אפ ההגנתי שלו ולחסום לבריימו את הצורה עם ניתור שני בפחות משתי שניות.
ואפשר להתלהב אפילו יותר ממהלכים קופצניים הרבה פחות. שימו לב בבקשה לקטע הבא. על פניו, סתם עוד התקפה אדומה תקועה שמסתיימת בזריקה קשה של פארגו, לא? אז זהו, שלא. עכשיו תנסו להביט שוב, ולהתרכז רק באותלו האנטר. גם בניידות שלו. גם במיקום שלו וביכולת לבצע חילוף מדויק ובזמן. גם ביכולת שלו להזיז את הראש ולראות את הכל.
ובעיקר בקטע קצרצר, עם 4:51 על השעון הגדול, שבו האנטר טופח בעדינות על גבו של דני אבדיה ושולח אותו למקום ההגנתי הנכון, שניה לפני שהטאלנט עוזב את המאצ'אפ הנוכחי שלו (זלמנסון) ומזניח את הטיפול ההגנתי מול הפיק אנד רול של פארגו את זלי. טפיחה קלה על הגב שגם מכוונת את אבדיה למקום הנכון, וגם מסמנת לעלם שיש לו גב. שמישהו מכוון אותו. שמישהו שומר עליו. שיש מאחוריו אותלו האנטר.
מכבי תל אביב חסרה גם אתמול שני גארדים מרכזיים במיוחד, אלייז'ה ברייאנט וטיילר דורסי. מיד נדבר על המשמעויות ההתקפיות. הגנתית? בהיעדרם הצהובים מרשימים הרבה יותר. וסביר להניח שספרופולוס אוהב (מאוד) את הרכב הפורווארדים הארוכים שהולחם לו יחדיו.
דקות ארוכות בהן משחקים יחדיו שלושה מתוך הארבעה הבאים: זוסמן, אבדיה, האזרח סנדי כהן השלישי וקאלויארו הן דקות ארוכות של סיוט התקפי עבור היריבות, ובטח היריבות המקומיות. בטח ובטח כשלצידם, בעמדה מספר 5, יש את ההאנטר.
בחסות הגודל והאסרטיביות של ההרכב הזה, אמללו הצהובים את מרבית הנסיונות ההתקפיים של ירושלים. וכך, כל חדירה לסל נתקלת ברגליים וידיים שזזות. נדגים? נדגים. שני מהלכי פיק אנד רול פלאס כמה נסיונות חדירה במהלך הזה של ירושלים. אף אחד מהם לא ייצר שום יתרון מול ההגנה של מכבי. למה? כי כל נסיון לייצר יתרון נתקל בזוסמן, קאלויארו, אבדיה והאנטר שמגיעים לכל נקודה ומחפים על כל חדירה. הצגה. אחרי המפגש הקודם בין שתי אלו ציינו את אחוזי הקליעה הנמוכים מאוד של ירושלים מחוץ לקשת כגורם מרכזי בהפסד שלה. הפעם ירושלים קלעה נהדר (כלומר, במחצית השניה). וזה ממש לא שינה. כרגע, בסגלים הללו וכשיש האנטר בסביבה אחת (ואין טיישון תומאס וג'קובן בראון בסביבה השניה), צריכים בירושלים לחשוב על רעיונות התקפיים אחרים.
דקות ארוכות בהן משחקים יחדיו שלושה מתוך הארבעה הבאים: זוסמן, אבדיה, האזרח סנדי כהן השלישי וקאלויארו הן דקות ארוכות של סיוט התקפי עבור היריבות, ובטח היריבות המקומיות. בטח ובטח כשלצידם, בעמדה מספר 5, יש את ההאנטר.
בחסות הגודל והאסרטיביות של ההרכב הזה, אמללו הצהובים את מרבית הנסיונות ההתקפיים של ירושלים. וכך, כל חדירה לסל נתקלת ברגליים וידיים שזזות. נדגים? נדגים. שני מהלכי פיק אנד רול פלאס כמה נסיונות חדירה במהלך הזה של ירושלים. אף אחד מהם לא ייצר שום יתרון מול ההגנה של מכבי. למה? כי כל נסיון לייצר יתרון נתקל בזוסמן, קאלויארו, אבדיה והאנטר שמגיעים לכל נקודה ומחפים על כל חדירה. הצגה. אחרי המפגש הקודם בין שתי אלו ציינו את אחוזי הקליעה הנמוכים מאוד של ירושלים מחוץ לקשת כגורם מרכזי בהפסד שלה. הפעם ירושלים קלעה נהדר (כלומר, במחצית השניה). וזה ממש לא שינה. כרגע, בסגלים הללו וכשיש האנטר בסביבה אחת (ואין טיישון תומאס וג'קובן בראון בסביבה השניה), צריכים בירושלים לחשוב על רעיונות התקפיים אחרים.
ועכשיו לעניינים התקפיים של נציגתנו ביורוליג. בהיעדרם של ברייאנט ודורסי, לפחות על פניו, מוגבלת מכבי תל אביב לרכז אחד בלבד (ווילבקין) ולשני שחקנים שמסוגלים לייצר (ווילבקין ואבדיה). וניתן היה לצפות מקבוצה כמו ירושלים לרכב על שתי המגבלות הללו של הצהובים ולעמוד מולם הגנתית. וירושלים לא הצליחה לעמוד מולם הגנתית כבר מהמהלך הראשון של המשחק.
שבו מכבי תל אביב הולכת למהלך הקלאסי של פיק אנד רול וחסימה גבית, ואתם כבר יודעים שהאמריקאים קוראים לזה פיק אנד רול ספרדי. ספרופולוס הולך כאן לווריאציה דינמית של התרגיל, שמביאה את ווילבקין לחסימה הגבית כשהוא בתנועה. אז הצהובים רצו להפתיע קצת בדינמיות של המהלך, וחשוב מכך – לערב בו את תמיר בלאט. וכך מסתיים לו הפוזשן הצהוב הראשון בלייאפ קל של דני אבדיה. ולמרות שסיים משחק התקפי נהדר מבחינתו, סבל בלאט לא מעט, ולא בפעם הראשונה, מההחלטה לרכב על ההגנה שלו. הנה כאן, כשהוא מוצא עצמו שומר על אבדיה במהלך התקפת מעבר של מכבי תל אביב, מבצע הג'וניור חילוף הגנתי ומוצא עצמו שומר על קאלויארו שחסם לאבדיה. כאן השלב שבו בד"כ מייצרים חילוף הגנתי משולש אשר ימנע משחקן נמוך לשמור על גבוה בפנים. אבל עם זלמנסון ששומר על האנטר לא כדאי להחליף, אז בלאט נתקע עם קאלויארו. שימו לב (6:52) להאנטר ולווילבקין שמסמנים עם הידיים לאבדיה. ושימו לב לעוד מהלך של מכבי שמגיע לפואנטה קלה. בהיעדרו של רכז נוסף, אייש את הנישה במשך לא מעט דקות יובל זוסמן. ששהה 37 דקות (!!) על הפרקט וסיים משחק סולידי של 9 נקודות ו-4 ריבאונדים. ונכון שחלק גדול מהזמן שימש, אם לשאול מונח מעולם הכדורגל, כמעין רכז מדומה, שמסמן תרגיל ומאפשר לאחרים ליצור. למשל כאן, במהלך סיום הרבע הראשון, בדרך לעוד קטע שיככב בקליפ מיטב הלהיטים של מיסטר אבדיה. ועדיין, גם לנוכחות הזאת יש חשיבות גדול עבור זוסמן. שממש עוד מעט ייצא מצילו הכריזמטי, הגדול והמאפיל של אותו אבדיה. וששואף ומייחל לתפקיד משמעותי יותר במשחק ההתקפה של הקבוצה שלו. ברור לכולם שיובל זוסמן רוצה להיות יותר משחקן ששומר ועומד בפינות בהתקפה.
בכלל לא ברור לכולם שזוסמן מסוגל, מנטלית ומקצועית, להיות מקבל החלטות ברמת התחרות של מכבי תל אביב. המשחקים הללו, בסגל חסר, מהווים מעין אודישן על רטוב לתפקיד אליו שואף להגיע האיש שזכה בעבר להשוואות דיאמנטידיסיות, ולא רק בשל העבודה הטובה בצד שבו אמורים לשמור.
שבו מכבי תל אביב הולכת למהלך הקלאסי של פיק אנד רול וחסימה גבית, ואתם כבר יודעים שהאמריקאים קוראים לזה פיק אנד רול ספרדי. ספרופולוס הולך כאן לווריאציה דינמית של התרגיל, שמביאה את ווילבקין לחסימה הגבית כשהוא בתנועה. אז הצהובים רצו להפתיע קצת בדינמיות של המהלך, וחשוב מכך – לערב בו את תמיר בלאט. וכך מסתיים לו הפוזשן הצהוב הראשון בלייאפ קל של דני אבדיה. ולמרות שסיים משחק התקפי נהדר מבחינתו, סבל בלאט לא מעט, ולא בפעם הראשונה, מההחלטה לרכב על ההגנה שלו. הנה כאן, כשהוא מוצא עצמו שומר על אבדיה במהלך התקפת מעבר של מכבי תל אביב, מבצע הג'וניור חילוף הגנתי ומוצא עצמו שומר על קאלויארו שחסם לאבדיה. כאן השלב שבו בד"כ מייצרים חילוף הגנתי משולש אשר ימנע משחקן נמוך לשמור על גבוה בפנים. אבל עם זלמנסון ששומר על האנטר לא כדאי להחליף, אז בלאט נתקע עם קאלויארו. שימו לב (6:52) להאנטר ולווילבקין שמסמנים עם הידיים לאבדיה. ושימו לב לעוד מהלך של מכבי שמגיע לפואנטה קלה. בהיעדרו של רכז נוסף, אייש את הנישה במשך לא מעט דקות יובל זוסמן. ששהה 37 דקות (!!) על הפרקט וסיים משחק סולידי של 9 נקודות ו-4 ריבאונדים. ונכון שחלק גדול מהזמן שימש, אם לשאול מונח מעולם הכדורגל, כמעין רכז מדומה, שמסמן תרגיל ומאפשר לאחרים ליצור. למשל כאן, במהלך סיום הרבע הראשון, בדרך לעוד קטע שיככב בקליפ מיטב הלהיטים של מיסטר אבדיה. ועדיין, גם לנוכחות הזאת יש חשיבות גדול עבור זוסמן. שממש עוד מעט ייצא מצילו הכריזמטי, הגדול והמאפיל של אותו אבדיה. וששואף ומייחל לתפקיד משמעותי יותר במשחק ההתקפה של הקבוצה שלו. ברור לכולם שיובל זוסמן רוצה להיות יותר משחקן ששומר ועומד בפינות בהתקפה.
בכלל לא ברור לכולם שזוסמן מסוגל, מנטלית ומקצועית, להיות מקבל החלטות ברמת התחרות של מכבי תל אביב. המשחקים הללו, בסגל חסר, מהווים מעין אודישן על רטוב לתפקיד אליו שואף להגיע האיש שזכה בעבר להשוואות דיאמנטידיסיות, ולא רק בשל העבודה הטובה בצד שבו אמורים לשמור.
אוקיי. אז דיברנו על ההתקפה של האלופה למרות חסרונם של מייצרים ורכזים. העניין הוא שלא באמת צריך מייצרים או רכזים שמסדרים תרגיל, כשאפשר פשוט לרוץ. ומכבי תל אביב הביכה אתמול את הגנת המעבר של היריבה שלה, פעם אחר פעם אחר פעם אחר פעם.
היידה. בוא ניתן לכם כמה דוגמאות ממחישות. פשוט יחסית לרוץ אחרי החטאה של היריבה מהפינה, וזה מה שקורה בקטע הראשון שנראה. המדיניות של ירושלים לאורך כל השנה היא להתקיף את ריבאונד ההתקפה לאחר החטאות מבחוץ, ואז יש כמובן סכנה בכל הנוגע לירידה להגנה.
הפעם, אחרי ההחטאה של הולנד, אף אחד מירושלים לא מתקיף את הקרשים, אבל אף אחד גם לא באמת עירני, מוכן ומתקשר בדרך אחורה. ולאבדיה, ששומר על הולנד הזורק, קל לסמן ולנצח את אותו הולנד בספרינט לצד השני. כי הולנד לא באמת נדרש להיות זה שגם זורק וגם חוזר ראשון. זה התפקיד של שחקנים אחרים, שאמורים לחפות, כמו בריימו, פארגו או בר טימור. ומסתבר שפשוט לרוץ גם אחרי נסיונות הגבהה מוזרים לרחבה. אם נחזור לעולם דימויי הכדורגל, אז ירושלים שיחקה אתמול משחק אנגלי קלאסי. שבו מגביהים לרחבה ומקווים לטוב. וכשלאיש שמעורב במהלכי ההגבהה קוראים טרי, אז בכלל מרגיש כאן כמו משהו בניחוח בריטי. ירושלים הגביהה והגביהה, ומכבי רצה ורצה. ואם אפשר, שמישהו יסביר לי למה ואיך מנצח ווילבקין בקלות את בר טימור בדרך לצד השני, ומה לעזאזל עושה ג'רמי פארגו בהגנת המעבר של ירושלים. אה. ומסתבר שפשוט לרוץ גם אחרי שחוטפים שלשה. כי כאן מצליח פארגו לכבוש לו איזשהי טריצה. העניין הוא שהולנד, עליו שומר קאלויארו, עושה דרכו לכיוון ריבאונד ההתקפה. ואותו הולנד הוא זה שצריך להשיג עכשיו את אותו קאלויארו. ושלא יצפה לעזרה מפלדין, למשל. ואולי אולי, לפחות ברמת התחרות הנוכחית, לא באמת צריכים רכז או מייצר נוסף כשיש את ווילבקין. שבאופן די קבוע מתעלל במה שיש לירושלים להציע מולו. ושבהיעדרו של בראון מהצד השני, אין כרגע מי שיכול לאתגר אותו מהצד השני.
הסטטיסטיקה ד'אמש (23 + 7) לא באמת מספרת עד כמה גדול הפער האיכותי בין הפרנצ'ייז פלייר הצהוב לבין כל מה שזורקים מולו. בטח כאשר הוא זוכה לדקות מנוחה מעמדת הרכז הרשמית, קרי האיש שצריך לבזבז אנרגיה על סימונים וכדרורים מיותרים.
אז הנה, כאן, מתחיל אבדיה את המהלך. כשהכדור אצל זוסמן, הולכים לפואנטה של התרגיל: ווילבקין צריך לבחור בין שתי אפשרויות של חסימה. ווילבקין בוחר ללכת לצד ימין שלו, על האנטר. הגלגול שלו פנימה (הקרוי CURL) מאלץ את טרי להתערב במהלך ולנסות לתת עזרה קצרה, אבל רק לנסות.
היידה. בוא ניתן לכם כמה דוגמאות ממחישות. פשוט יחסית לרוץ אחרי החטאה של היריבה מהפינה, וזה מה שקורה בקטע הראשון שנראה. המדיניות של ירושלים לאורך כל השנה היא להתקיף את ריבאונד ההתקפה לאחר החטאות מבחוץ, ואז יש כמובן סכנה בכל הנוגע לירידה להגנה.
הפעם, אחרי ההחטאה של הולנד, אף אחד מירושלים לא מתקיף את הקרשים, אבל אף אחד גם לא באמת עירני, מוכן ומתקשר בדרך אחורה. ולאבדיה, ששומר על הולנד הזורק, קל לסמן ולנצח את אותו הולנד בספרינט לצד השני. כי הולנד לא באמת נדרש להיות זה שגם זורק וגם חוזר ראשון. זה התפקיד של שחקנים אחרים, שאמורים לחפות, כמו בריימו, פארגו או בר טימור. ומסתבר שפשוט לרוץ גם אחרי נסיונות הגבהה מוזרים לרחבה. אם נחזור לעולם דימויי הכדורגל, אז ירושלים שיחקה אתמול משחק אנגלי קלאסי. שבו מגביהים לרחבה ומקווים לטוב. וכשלאיש שמעורב במהלכי ההגבהה קוראים טרי, אז בכלל מרגיש כאן כמו משהו בניחוח בריטי. ירושלים הגביהה והגביהה, ומכבי רצה ורצה. ואם אפשר, שמישהו יסביר לי למה ואיך מנצח ווילבקין בקלות את בר טימור בדרך לצד השני, ומה לעזאזל עושה ג'רמי פארגו בהגנת המעבר של ירושלים. אה. ומסתבר שפשוט לרוץ גם אחרי שחוטפים שלשה. כי כאן מצליח פארגו לכבוש לו איזשהי טריצה. העניין הוא שהולנד, עליו שומר קאלויארו, עושה דרכו לכיוון ריבאונד ההתקפה. ואותו הולנד הוא זה שצריך להשיג עכשיו את אותו קאלויארו. ושלא יצפה לעזרה מפלדין, למשל. ואולי אולי, לפחות ברמת התחרות הנוכחית, לא באמת צריכים רכז או מייצר נוסף כשיש את ווילבקין. שבאופן די קבוע מתעלל במה שיש לירושלים להציע מולו. ושבהיעדרו של בראון מהצד השני, אין כרגע מי שיכול לאתגר אותו מהצד השני.
הסטטיסטיקה ד'אמש (23 + 7) לא באמת מספרת עד כמה גדול הפער האיכותי בין הפרנצ'ייז פלייר הצהוב לבין כל מה שזורקים מולו. בטח כאשר הוא זוכה לדקות מנוחה מעמדת הרכז הרשמית, קרי האיש שצריך לבזבז אנרגיה על סימונים וכדרורים מיותרים.
אז הנה, כאן, מתחיל אבדיה את המהלך. כשהכדור אצל זוסמן, הולכים לפואנטה של התרגיל: ווילבקין צריך לבחור בין שתי אפשרויות של חסימה. ווילבקין בוחר ללכת לצד ימין שלו, על האנטר. הגלגול שלו פנימה (הקרוי CURL) מאלץ את טרי להתערב במהלך ולנסות לתת עזרה קצרה, אבל רק לנסות.
כאשר תסתיים לה העונה הזאת, יצטרכו הבוסים הצהובים לקבל לא מעט החלטות. ולמרות אקלים כלכלי מסובך וקשה, סגל לעונה הבאה צריכים הרי להלחים. עם או בלי ודאות תקציבית. ואחת מההחלטות צריכה להתייחס גם לאנג'לו קאלויארו, האיש שכבר מזמן לא היה צריך להיות שם. ושעליו, מעשית, ויתרו כבר גם בכל הנוגע לעונת המשחקים הבאה.
אבל קאלויארו הוא חתכת נודניק שממנו קשה להיפטר. ואל ההופעות המצוינות שלו מאז התחדשה הליגה הוסיף אמש גם שיא קריירה בנקודות מדד (24) ועוד נקודות למחשבה בכל הנוגע להמשך ההתקשרות איתו.
תמו ונשלמו המפגשים בין ירושלים למכבי תל אביב במסגרת הבית העליון. נשמח למפגש נוסף בסוף החודש.
