עזיבתו של ג׳יימס פלדין, שהסביר כי הסיבה לכך שהוא לא ממשיך בהפועל ירושלים היא אך ורק כלכלית, היא רק הסנונית הראשונה למה שנראה כמו הקיץ הקשה ביותר שהאדומים הולכים לעבור מאז השינוי במבנה הבעלות לפני 7 שנים, תחילה עם אורי אלון ואחר כך עם אייל חומסקי והבעלים הנוספים. על פי כל ההערכות, התקציב של ירושלים לעונה הקרובה הולך להיחתך בכ-8 מיליון שקלים לפחות ולרדת לאזור ה-22-23 מיליון שקלים, ירידה של כ-25% לעומת התקציב בעונה החולפת, שמוערך בכ-30 מיליון שקלים.
רשת הביטחון: מענה חלקי בלבד
כמו כל הקבוצות הפרטיות, התקציב של ירושלים בנוי ממכירות מנויים וכרטיסים, ספונסרים, תקצובי מנהלת וזכויות שידור, והזרמת כסף פרטי מהבעלים. רשת הביטחון, כידוע, נותנת מענה אך ורק לאובדן ההכנסה ממכירות כרטיסים, אך לא מדובר בהחזר של 100% מההפסד. שיטת התחשיב של משרד הספורט לכסף שיגיע מהמדינה עדיין לא נחשפה בפני הקבוצות, וכל עוד ירושלים לא יודעת מה הסכום שתקבל - היא תקועה. ההערכות המוקדמות מדברות על נתח של כ-7 מיליון שקלים ואולי אף פחות, ובירושלים טוענים כי מדובר במענה חלקי בלבד לעומת אובדן ההכנסה שהגישו לאוצר על סך כ-9 מיליון שקלים.
מכיוון שמדובר באחד מעורקי ההכנסה העיקריים, הדבר בא לידי ביטוי בסכומים שירושלים תוכל לשלם לשחקנים. כך למשל, סוכני שחקנים כבר התבקשו להציע שחקנים זרים בעלות שלא תעלה על 150 אלף דולרים. לשם השוואה, מאז שאורי אלון השתלט על הקבוצה ועד היום, היה שחקן זר אחד בלבד שהשתכר בסכום נמוך מזה - טיישון תומאס, בעונתו הראשונה. מקרה תומאס מוכיח כי לירושלים עדיין יש את האופציה לגלות מציאות, דבר שישאיר אותה תחרותית גם בעונה שבפתח.
הספונסרים נפגעו מהקורונה
לפני הקורונה, הפועל ירושלים ידעה לייצר הכנסות מספונסרים בסדר גודל שמתקרב ל-10 מיליון שקלים בעונה. אלא שגם נותני החסויות והמפרסמים נפגעו בצורה קשה מהקורונה. המאפיינים של נותני החסויות בירושלים הם שונים לעומת המפרסמים שיש, למשל, למכבי ת״א, אצלה רובם רשתות או חברות שמוכרות מוצרים בפריסה ארצית. גם לירושלים יש ספונסרים שהן מותגים ברמה הארצית שנפגעו גם הם, כמו סובארו, ארומה ושוופס, אך ברמה המקומית לרוב מדובר בעסקים שחווים נזק כלכלי גדול מאוד, והתמיכה בקבוצה יורדת כעת לתחתית סולם סדר העדיפויות.
כך למשל, קאנטרי רמת רחל, שהיה נותן חסות בולט בעונה האחרונה, סגר את שעריו כמעט לחלוטין לכל אורך תקופת הגל הראשון, וגם כעת לא חזר לתפקוד מלא. חברת התיירות ״אופקים״, שתמכה בקבוצה בסכומים גדולים, סופגת הפסדים עצומים כמו כל ענף התיירות ונותני חסות מקומיים אחרים כמו מלון קראון פלאזה, רשת ״עיניים״ או מסעדת ״לוצ׳נה״ נמצאים במצב קשה כמו רוב החברות במשק, ולא ברור אם ובכמה יסכימו לתמוך בקבוצה בעונה הבאה.
ואמנם, ייתכן שסימן השאלה הכי גדול הוא סביב הספונסר הראשי, בנק יהב. הקבוצה חתמה עם הבנק בקיץ 2017 על הסכם חסות ל-3 שנים, ובמועדון טרם הודיעו על הארכת ההסכם. ההערכה היא כי אם במועדון יצליחו לגייס רק חצי מהסכום הכולל מהספונסרים שאותו גייסו בעונה שעברה, התקציב יתיישב על אזור ה-22-23 מיליון שקלים.
אי ודאות גדולה סביב כספי המנהלת והכסף מאירופה
גם במקורות המימון שאמורים להיות קבועים, ירושלים צפויה לחוות קיצוץ. בשנים קודמות, הקצבת המנהלת עמדה על כ-2 מיליון שקלים לקבוצה, לא כולל מענקי פיינל פור וכו׳, ואילו העונה, עם ההגדלה המסתמנת של הליגה ל-13 קבוצות, העוגה תתחלק ב-13 במקום ל-12 וכל קבוצה צפויה לקבל פחות כסף.
ואמנם, אי הוודאות הגדולה ביותר באה מכיוון אירופה. נכון לתחילת אוגוסט 2020, אף אחד לא באמת יכול לדעת בוודאות אם המפעלים האירופאיים יתקיימו כמתוכנן, וגם אם כן, אף אחד לא יכול לדעת מה תהיה המדיניות של ישראל ושל מדינות אחרות באירופה בנוגע לפתיחת השמיים. אם לא יהיו טיסות במתכונת מלאה לכל יעד באירופה, ייתכן שקבוצה שתרצה לשחק באירופה תצטרך לחכור טיסות, ומדובר בעלויות אסטרונומיות (כ-70 אלף דולרים לטיסה) שספק אם מועדונים מחוץ ליורוליג יוכלו להרשות זאת לעצמם. כל זה מעמיד בסיכון גדול מאוד את נושא זכויות השידור באירופה, שמהווים חלק חשוב מהתקציב של ירושלים.
כסף מהבית? גם עולם הפרסום ספג מכה
הפועל ירושלים היא מערכת שהוכיחה בשנים האחרונות שהיא יכולה לייצר הכנסות באופן עצמאי. עם זאת, אם בתקופת אורי אלון הגב הכלכלי של הבעלים היה האקס פקטור בהחתמות גדולות שלעיתים היו מחוץ למסגרת התקציב, כעת הבעלים עדיין מזרימים סכום מסוים לקופה, אך קטן יותר ומידתי יותר.
תקופת הקורונה רק הופכת את הכל למסובך. משרד הפרסום של אייל חומסקי למשל, ספג גם הוא מכה קשה, כמו כל עולם הפרסום, שנפגע מתגובת השרשרת של יותר ויותר חברות שפעילותן הואטה או הופסקה ולכן הקפיאו את תקציב הפרסום שלהן. ההערכה היא כי הבעלים עדיין ישלימו סכום מסוים מהכיס כדי לבנות את התקציב, אך הוא יהיה קטן יותר ויצטרך לכלול מראש ״קופה קטנה״ לשינויים תוך כדי העונה, כפי שירושלים נוהגת לעשות בכל עונה ותידרש לעשות גם בעונה הקרובה.
סיבות לאופטימיות: התעוררות של אמצע העונה
כל התרחיש הכלכלי שתיארנו כאן, ושעליו ירושלים מסתמכת בבניית התקציב לעונה הבאה, מבוסס על שיטת ״המקרה הרע ביותר״. כלומר, במצב שבו לא יהיה קהל כל העונה הבאה. המשמעות היא שמכאן אפשר רק לעלות: אם הקהל יצטרף איפשהו באמצע העונה, ההכנסות יגדלו בהתאם, ואז ירושלים תוכל לעשות שינויים תוך כדי תנועה ובהתאם למצב שלה במפעלים השונים. וגם אם לא, ייתכן ש״עונה פיננסית״ זה לא בהכרח דבר שלילי: הפועל ירושלים היא לא המועדון הראשון ובטח לא האחרון שנפגע מהקורונה, ואולי הדבר הנכון הוא להוריד פרופיל לעונה אחת, כדי לחזור חזקים בעתיד.
ואחרי כל זה, צריך להדגיש: גם לאחר הקיצוץ בתקציב, להפועל ירושלים יהיה את התקציב השני בגודלו בליגה, עם פער די גדול מהמקום השלישי. הירידה בתקציב אולי תשפיע על איכות הקבוצה שתיבנה בהשוואה לאירופה, אבל ברמת הליגה לירושלים עדיין יהיו את הכלים לבנות קבוצה תחרותית לא פחות מקבוצות אחרות.
מהפועל ירושלים נמסר בתגובה: ״תקופת הקורונה וחוסר הוודאות לגבי העונה הבאה, מציבה בפני כולנו אתגרים רבים. הפועל ירושלים, תעשה כבכל שנה את המקסימום האפשרי על מנת לעמוד ביעדים ובמטרות שהיא מציבה לעצמה ובמסגרת הכלים שיעמדו לרשותה. מן הסתם, עולם הספורט באופן כללי נפגע בצורה משמעותית ביותר. קבוצות שעיקר הכנסותיהן מבוססות על מקורות פרטיים, קרי ממכירת כרטיסים ומנויים, וספונסרים (דוגמת הפועל ירושלים) תיפגענה אף יותר, למרות רשת הבטחון הכלכלית (שגובהה המדויק טרם נקבע)".
בקבוצה הוסיפו: ״בעלי הקבוצה משקיעים מכספם סכומים לא מבוטלים המאפשרים להעמיד שנה אחר שנה קבוצה תחרותיות, בתקציב גבוה, בוודאי בקנה מידה ישראלי. עם זאת, הפועל לא תיקח על עצמה התחייבויות שלא יכולה לעמוד בהם, ואם מישהו רוצה להיות ציני ולקרוא להתמודדות עם המשבר העולמי הגדול ביותר בעת החדשה ׳עונה פיננסית׳, זו כבר החלטה שלו״.
