עודד קטש הוא אחת הדמויות היותר אניגמטיות בעולם הספורט הישראלי. מצד אחד, כישרון אדיר שלא מומש ומצד שני מאמן עם רשימת הישגים לא מבוטלת, אבל גם היסטוריה של חוסר הצלחה במועדונים גדולים. כבר 15 שנים שהוא עומד על הקווים, ועדיין קריירת המשחק הקצרה שלו מרחפת מעל וגם, אולי, נותנת לו קרדיט שאין לאחרים. בעונה שעברה הוא הוסיף גביע לארון התארים שלו, אבל לא הצליח להעפיל לפיינל פור של ליגת האלופות של פיב"א ולגמר הפיינל פור של הליגה. רגע לפני שהוא מתחיל עוד עונת מבחן בבירה, הוא הגיע ל"מדברים עם שי האוזמן".
"אני מודה על המקום שאני נמצא בו", אומר קטש על הסיטואציה בירושלים, "אנחנו חווים התרגשות גדולה, גם בגלל החשש מהעזיבה של אורי אלון. עברנו שנה מרגשת מאוד, בנינו קבוצה מאפס. אנחנו ממש מתרגשים לגבי העונה הבאה. עדיין יש לנו שתי החתמות, אנחנו בציפייה לשנה מוצלחת לא פחות. אני מודה על ההזדמנות להיות חלק ממועדון חי, נושם, לומד ומתפתח. אורי אלון הוא הסיבה המרכזית שאני בהפועל ירושלים. לא חוויתי אותו הרבה, אבל הוא מאוד פירגן ותמך. הם ממשיכים את דרכו ולוקחים את הדברים קדימה".
אחת הביקורות שכן הוטחו בקטש בעונה האחרונה הייתה בנוגע לניגוד העניינים עם תמיר בלאט. המאמן משמש כיועץ בסוכנות "שחקן אמיתי", אליה שייך הגארד הצעיר. "מעולם לא אעשה ועשיתי שיקולים כאלה ואחרים גם אם היה מדובר באחיין שלי או באח שלי", הוא מתגונן "אני מעולם לא אכתים את האהבה שלי למשחק. זה קדוש בעיניי. אני אתאיסט, אבל אני מאמין באלוהי המשחק".
מי שלא יעבוד עם קטש בעונה הקרובה הוא ליאור אליהו, שינסה להרים מחדש את הקריירה באשדוד אחרי עונה לא פשוטה תחת מאמן הנבחרת, בה מעמדו הלך אחורה. קטש: "מה שיש לליאור אליהו ביד זה הקסם הכי גדול שראיתי בשחקן ישראלי. זה שאתה מספסל מישהו או לא נותן לו לשחק או לא רוצה לקחת אותו לקבוצה שלך, זה לא אומר שאתה לא מכבד אותו. אני קודם כל מכבד את השחקנים שלי. כישרון הוא לא רק מה שיש לשחקן בידיים. אני בטוח שאליהו יודע שאני אוהב אותו וכשהוא יסתכל אחורה, הוא יראה את הדברים בפרופורציה".
בעבר קטש ספג לא מעט אש על כך שהוא לא לוקח את מקצוע האימון מספיק ברצינות. מאז העניין הזה השתנה והוא אף הצהיר כי הוא מאמין כי זה יהיה המקצוע האחרון שלו. לקטש יש הסבר לתדמית שנוצרה לו אז: "אם אני לא מבין את הרציונל שמאחורי הפעולה, קשה לי לעשות את זה. אני ארמה. אני לא אעשה משהו רק כי זה נראה טוב. עד שלא הבנתי את החשיבות ששחקן שיגיע לאולם יראה אותי יושב שם.... תמיד ראשון, תמיד שם. אם יש לזה משמעות ויש סיכוי לקלוע נקודה יותר בגלל זה, אני שם".
חלק מהאופי של קטש נגזר מהפציעה שגמרה לו את הקריירה בגיל 25 בלבד ומנעה מחובבי הכדורסל ליהנות ממני לעוד שנים רבות. "הייתי פוסט טראומתי אחרי הפציעה", הוא מספר, "זה עד היום מלווה אותי. זה אובדן במובן הכי גדול שיש. כדי להסביר, אני צריך להסביר את האהבה והאהבה שלי לכדורסל ולכדור. זה משהו בלתי מוסבר. החיבור הזה היה מיידי. לחזור לכדורסל ולחיות אותו, זה מחייה אותי וזה מחזיק אותי כי בשאר הדברים שאני עושה הרבה פחות תפקודי".
