בואו ננסה רגע תרגיל מחשבתי: ההגעה של ארז אדלשטיין למכבי תל אביב והמאבקים העתידיים ביורוליג מזכירה לי קצת את אלה של דייוויד בלאט כשהגיע לקליבלנד ולנ.ב.א רק לפני שנתיים.
הערב ב-17:45 ב-5SPORT מכבי ת"א מול בני הרצליה מרבע גמר גביע ווינר
הקפיצה למים העמוקים
אדלשטיין, אחד המאמנים המוערכים שיש לכדורסל בארצנו, פריק של המשחק וגאון מקצועי בלתי מעורער, הוכיח בעבר את הדומיננטיות שלו והשפעתו על הקבוצות אותן אימן. השינויים וההישגים אותם קצר עם לא מעט קבוצות כמו הרצליה וגליל עליון לפני למעלה מעשור וחצי, עם מכבי רמת גן וכמובן עם הפועל תל אביב ומסעה לעבר הליגה הבכירה, נתנו לו בין היתר גם את המפתחות לאימון נבחרת ישראל דרך הדלת הראשית.
גם במדים הלאומיים המאמן הפיח רוח חדשה ומוצלחת בקמפיין האחרון, כשמשם הדרך לאחת המשרות האימון הבכירות באירופה כבר היתה סלולה. להבדיל לא מעט הבדלות, בלאט השיג את כל מה שמאמן במחוזותינו היה יכול רק לחלום עליו: אליפות אירופה כמאמן נבחרת (רוסיה), אימון בליגות המובילות ביבשת (רוסיה, איטליה, יון), זכייה ביורוליג (עם מכבי) ואפילו במדליה אולימפית.
לאחר אותה קריירה מפוארת, וכשהוא מכוון מטרה ובשל לחציית האוקייאנוס, בלאט הגיע לארץ הכדורסל המובטחת. לבלאט, אינטליגנט, פוליטיקאי ואמריקאי במקורו בשפה ובתרבות, היה מאוד קשה ולקח המון זמן, כך העיד, להתרגל בעיקר למסה התקשורתית, ללחץ ולציפיות להישגים מידיים.
המקרה של מי שמדריך היום את דרושפאקה, מזכיר לי את קבלת הפנים לה זוכה ויזכה אדלשטיין בלובשו את המדים הצהובים כחולים של מכבי ת"א. כמו בלאט, אם כי במיקרו קוסמוס, גם אדלשטיין יצטרך להתרגל ומהר למשא הכבד שעל כתפיו, משקל שמורכב מהסגל הכי יקר והכי נוצץ של המועדון אי פעם, מאגו של סוללת כוכבים שמשתכרים מיליוני דולרים (6 שחקנים של מיליון דולר ומעלה לעונה כל אחד) ולהיות באור זרקורי התקשורת והצופים כל הזמן.
כמו בלאט בקליבלנד, גם מרבית הסגל של הצהובים לא נבנה בצלמו של אדלשטיין שנוכח לדעת שבסדרי הגודל, המקצוענות, דרך קבלת ההחלטות ויישומן בפועל – העסק מבחנתו לא דומה לשום דבר שהכיר בקריירה שלו עד כה.
לזכותו של דייויד יאמר שהאיש השתדל להחזיק פאסון לאורך כל הדרך וניסה להתוות שיטה ודרך תוך כדי ניהול קרבות שרובם היו אבודים מראש תחת המטרייה של לברון ג'יימס. במובן הזה לאדלשטיין יש הרבה יותר מרחב תימרון, אבל דווקא ההתנהלות מחוץ לפרקט היא זו שתמדוד את ההצלחה של הג'ינג'י לאורך זמן.
היכולת לנטרל רעשי רקע, תכונה יוצאת דופן שעמדה לזכותו של בלאט (ורק על זה הגיע לו לזכות באליפות) הביאה אותו מרחק שני ניצחונות מההישג האולטימטיבי, וזה לחץ שאדלשטיין טרם התמודד איתו.
מטבע הדברים אין דבר כזה "טיול לתארים". יש משברים אישיים, פציעות, חיכוכים ותככים בכל קבוצה ולא מעט בעיות יצוצו תוך כדי תנועה. תמיד ישנם אנשים שמחכים למעידה כדי לבקר, לתקוע סכין ולעורר פרובוקציות. בלאט קיבל ציון גבוה מאד תחת הלחץ מהכבדים ביותר בספורט העולמי. על אדלשטיין עדיין חלה חובת ההוכחה להתאים עצמו לסיטואציות שלא יוכלו להתאים את עצמן אליו.
יש על מי לבנות
מבחינה מקצועית, קשה מאוד להסיק מסקנות לגבי קבוצה שעד עכשיו לא עמדה בשום מבחן אמיתי ורשמי, וששתיים מההחתמות הכי בולטות שלה, יושבות על הספסל ולובשות אזרחי. על קווינסי מילר כנראה שלא נוכל לדבר מקצועית העונה, אבל כשאנדרו גאדלוק, ממוכשרי הגארדים באירופה, יחזור להקפיץ ולזרוק, סביר להניח שנסתכל אחר על מכבי.
מפתיחת העונה של מכבי ת"א אפשר להתרשם ממספר אלמנטים. בצד החיובי ויקטור ראד וקולטון אייברסון מפתיעים עד כה לטובה בשני צידי המגרש, במיוחד בגלל שהציפיות מהם לא היו גבוהות במיוחד. גיא פניני הוא נכס מהספסל, ודי ג'יי סילי עוד יתגלה כשחקן מפתח. כבר עכשיו אפשר לראות, מאיק צירבס הוא מטרה התקפית איכותית בצבע וכשפחות או יותר ברור מה נקבל משאר הישראלים שבסגל (יוגב אוחיון, גל מקל, סילבן לנדסברג ואיתי שגב), אפשר כבר להבין בבירו שלצהובים יש סגל מוכשר התקפית שיעשה צרות לכל הגנה אירופית.
הפן השלילי מתייחס בעיקר להיבטים קבוצתיים: ההגנה הכללית חדירה ורכה בצבע, הסגירה לריבאונד חלשה גם הגנתית וגם התקפית, הצהובים מאבדים יותר מדי כדורים, כשגם כמות הזריקות מחוץ לקשת ואחוזי הקליעה לא מספקים. מבחינה אינדיבידואלית סוני ווימס עוד לא מוצא את עצמו, הברכיים הפגועות של דווין סמית יתקשו לספק את ההצגות שראינו ממנו עד לפני שנתיים וצירבס לא אגרסיבי מספיק בהגנה.
ישרוד את הנסיעה על ההארלי דיווידסון?
בזירה המקומית מכבי לא אמורה להיתקל בשום בעיה בדרך לקטיפת כל התארים האפשריים. הכשרון, העומק והניסיון יעשו את שלהם. אבל באירופה, כשיבואו המשברים, וכאלה אמורים לבוא על פי איכות היריבות והסגלים שלהן, יגיע מבחן בגרות משמעותי לארז אדלשטיין.
לרובם המכריע של המאמנים שיעמדו על הקווים באירופה יש את מה שאין לג'ינג'י: ניסיון באימון קבוצת יורוליג. אז אפשרי יהיה בשלב הראשון להשתמש בפציעות ובשלב הראשון של ההכנה כעלי תאנה, אבל לא בטוח שהסבלנות של משחיזי הסכינים, כולל אלה שתמיד נשמעים מבית, תחזיק אפילו את 100 ימי החסד הקלישאתיים.
אין כמו אדלשטיין במוסר העבודה, ביסודיות, במסירות וב-"מורעלות" כדורסל כדי לתקן ומהר יחסית את הבעיות המקצועיות שכבר צצות בקבוצה שלו. אדלשטיין לא צריך ללמוד מחדש את רזי המשחק, שכן הדבר שקול עבורו לנסיעה באופניים.
העניין הוא שעכשיו הג'ינג'י רוכב על הארלי דייוידסון וצריך להסיע את הרכב הממונע הזה באופן יציב ובזמן קצר מנקודה A לנקודה B. בלאט, שעבר מהאופנוע היוקרתי הזה לרכב פורמולה 1 הגיע לישורת האחרונה, אמנם במקום השני, אבל עם כל הגלגלים על הקרקע, מה שהביא אותו לעמידה על הפודיום.
אדלשטיין מצידו ינסה לנופף יד אחת בשמחה כשיחצה את קו סיום העונה, כשרוכבי הרכבים הדו גלגליים שבינינו יודעים שקל במיוחד, זה לא. בינתיים, אין כמו שיוט במימי נהר הגעתון שבפאתי האולם בעין שרה כדי לקבל ביטחון ולפתוח עונה ברגל ימין. יחד עם זאת, כל תסריט שבו מכבי לא מניפה את גביע ווינר במוצ"ש ו...קחו את זה לאן שאתם רוצים.
