דקות אחרונות אחרי סדרה מלאת אמוציות, הרבה גועל, פלרטוט עם אלימות פיסית בשני הקהלים ושני ההיכלים וציבור שלם שמשפשף עיניים לנגד המראות - שם על עצמו האיש המשפיע ביותר בכדורסל הישראלי מאז ומתמיד חולצה צהובה שעליה רשום אליפות למכבי והלך לחלק מדליות לשחקני הפועל.
בין הדמעות ראיתי ולא האמנתי, האם זה ספורט מקצועי או ענף על גדר ההזיה, איך יכול להיות שמזרחי מעניק לשחקני הפועל מדליות, אבל אז נזכרתי, הענף פשט רגל.
תפקיד הרגולטור הוא לעזור לתחרות, לנהל את כללי המשחק, לראות את הצרכים של כולם ולקדם את הצרכים של כל בעלי העניין. בענף הכדורסל כל זה אינו מתקיים, לפחות לפי ההשקפה שלי. מכבי המתחרה המוביל בפער עצום, צברה כוח שוק מופרז, זו הערכתי, לא חוות דעת משפטית, אבל ראויה לבחינה: השריון ביורוליג, התקציב הענק, פערי התקציב, המעורבות במוסדות הענף ועוד ועוד.
מול מתחרה עם כוח שוק שכזה היה צריך לעמוד רגולטור נחוש וחזק, כזה שיכול להתמודד עם הסיטואציה הסבוכה, אני לא חי באשליות: מכבי תהיה ביורוליג, למכבי יש משאבים ועוצמות שהושגו לאורך השנים, את זה אי אפשר לבטל, אבל אי אפשר שהרגולטור יהיה חלש ולא מתפקד והשחקן הבולט מאוד מאוד מאוד חזק (אמרתי מספיק פעמים מאוד).
אז בסיטואציה הזו לאחר כל מה שיצא החוצה בסדרה הזו לי ברור שהמתחרה החזק לא הולך להטיל על עצמו רגולציה עצמית (להפך) כי בסוף מכבי בצדק דואגת קודם כל לעצמה ולהישגיה, אך ברור לי גם שהרגולטור לא מסוגל להתמודד עם כוחה.
לכן הפתרון הוא סוג של ועדה קרואה לענף, כי הדרך היחידה לטפל בסיטואציה היא להפסיק לעשות את אותו דבר ולצפות לתוצאה אחרת, זה מה שאלברט איינשטיין הגדיר כחוסר שפיות. חייבים להעביר את הענף לידיים אחרות, נקיות מפוליטיקת מועדונים, לידיים שיבחנו האם בענף באמת מתקיימת תחרות הוגנת בכלים הוגנים או שנוצר כשל שוק חמור מדי ולבנות מערכת רגולטורית חזקה, מובילה ואיכותית. הבעיה שהסדרה חשפה גדולה מדי להתעלם ממנה.
הכותב הוא חבר בפודקאסט צבע אדום, פודקאסט אוהדי הפועל ת"א
