sportFive934480 (צילום: ספורט 5)
צילום: ספורט 5
זוסמן. הרבה פעמים מוצא עצמו בוהה במהלך (אלן שיבר) (צילום: ספורט 5)
זוסמן. הרבה פעמים מוצא עצמו בוהה במהלך (אלן שיבר)|צילום: ספורט 5

סיום העונה הרגילה בליגת העל שלנו הוא זמן לא רע לבדוק איך היינו ומה עשינו עד הלום. לזהות תהליכים, כפי שאוהבים לומר אלופים במיל'. ולהבין מה צריך וכדאי שיקרה מעתה. משחקי הפלייאוף שיפתחו הערב (חמישי) יבליטו, מטבע הדברים, את סדרת רבע הגמר בין מכבי להפועל תל אביב. נו, אז במקביל למעקב הנדרש אחר האירועים ביציעים ושאר מרעין בישין שלא קשורים בשום קשר לכדורסל, הציפיה הריאלית של חובב הענף המצוי הוא לסדרה שבה יוכלו האדומים להיות תחרותיים. לא הרבה מעבר לזה.

ואנחנו? אנחנו ננצל את ההזדמנות כדי להפנות זרקור בהזדמנות הזאת ליובל זוסמן ודני אבדיה. שניים שחולמים דראפט ו-NBA. שניים שביניהם כרגע יש הרבה יותר שוני מאשר דמיון.

מבין שלל הסטטיסטיקות המתקדמות יותר ופחות ואשר חולשות כיום על הכדורסל העולמי, קיימת לה קטגוריה מעניינת בשם USAGE PERCENTAGE, או %USG אם תרצו, אשר מספקת לנו פרמטר אמין כדי לאמוד את מידת המעורבות ההתקפית של שחקן בקבוצה. בפשטות, בוחן מדד זה בכמה אחוזים מההתקפות בהן נמצא שחקן עד המגרש, הוא זה שמסיים את התרגיל/התקפה של הקבוצה שלו. כלומר, למי הולכים בקבוצה. כלומר, מי אקטיבי יותר ומי אקטיבי הרבה פחות. כלומר, מי לוקח את ההחלטות ומי עומד בפינה וצופה בעניין.

רגע רגע, אל תברחו לי. אנחנו לא מתעכברים כאן או נוברים במספרים מורכבים, אלא מגיעים בקרוב לפואנטה.

אבדיה. בצד השני של המדד (דני מרון) (צילום: ספורט 5)
אבדיה. בצד השני של המדד (דני מרון)|צילום: ספורט 5

מבין כל שחקני הסגל הנוכחיים במכבי תל אביב, מדורג יובל זוסמן אחרון במדד ה-%USG במשחקי היורוליג שהסתיימו להם בשעה טובה ו(ממש לא) מוצלחת. זוסמן סיים התקפות ב-11.3% מהמהלכים בהם שהה על הפרקט. במילים אחרות, בערך בכל התקפה תשיעית. וזה רע. וזאת, להבדיל מג'וני אובריאנט או סקוטי ווילבקין, שלוקחים אליהם את הפאנצ'ים ההתקפיים קצת יותר מפעם בכל התקפה רביעית שלהם על המגרש.

ואם אנחנו רוצים לנתח את הקריירה הקצרה של יובל זוסמן עד הלום, לא צריכים ללכת לאלמנט סטטיסטי אחר כדי להבין מה עוצר בעדו עד כה. מצד אחד, ישנה ההתקפה שמריצים הצהובים. זאת שלרוב כוללת שחקן או שניים שממתינים בפינות לתורם. ושם, בהתקפה של ספרופולוס למשל, מוצא עצמו יובל זוסמן לרוב כשהוא בוהה במהלך פיק-אנד-רול שמריץ גארד אחר, תוך שהוא ממתין לטעות הגנתית שתשחרר אותו לזריקה. ומצד שני, יש את האפקט האישיותי. האפקט הזה שמאפיין שחקנים שמוצאים את הדרך להיות אלו שהכדור עובר דרכם.

ולא שהעונה הנוכחית של זוסמן רעה. ההיפך הוא הנכון. 7.4 נקודות ו-2.4 אסיסטים למשחק בליגה הם מספרים בהם אין לזלזל. באירופה, מחד, הציג השנה זומן מדדי יעילות ממוצעים ומרשימים הן בהתקפה והן בהגנה וגם סיפק כמה משחקי שיא (צסק"א חוץ, ז'לגיריס בית). ומאידך, חזינו במקביל בלא מעט מופעי היעלמות מרשימים הרבה פחות. כאלו שמותירים את התחושה שזוסמן משחק עד כה בהילוך נמוך בהרבה מאשר הפוטנציאל שלו.

מופעי היעלמות כאלו נחזו גם במחוזותינו. במשחקי הדרבי למשל. בשניים מתוך השלושה שנערכו עד כה סיים הזוס עם 0 נקודות מצטברות (וממוצעות. מתמטיקה זה עניין נחמד). מבלי שהלך לקו העונשין ולו פעם אחת. מבלי זרק יותר מדי. כשהוא אמנם מצליח למסור קצת לחברים, אבל מבלי שסיים את המשחקים עם השפעה מיוחדת.

וויצ'יץ'. במי יחברו במכבי ת
וויצ'יץ'. במי יחברו במכבי ת"א להשקיע (אלן שיבר)|צילום: ספורט 5

ובקצה השני של המדד נמצא שחקן צעיר אחר שלובש צהוב-כחול. קוראים לו דני אבדיה. אם כבר ענייני %USG, אז הבן של זופי הגדול במקום הרביעי בקבוצה, עם תום משחקי היורוליג העונה, כשהוא מסיים התקפות בדיוק פעם אחת מכל ארבעה מהלכים. ונכון, אבדיה שיחק רק 8 משחקי יורוליג. ונכון, חלק משמעותי מהדקות שלו על הפרקט היה בזמן גארבז', כשהקהל צועק תנו לילד (בעברית, כך שמעניין לדעת כמה מהשחקנים מבינים). ונכון ונכון ונכון. ועדיין: כשדני אבדיה על הפרקט, הוא רחוק מלהיות ביישן. כחלק בלתי נפרד מתרגילים דומים, מוצא לעצמו העלם דרכים לקחת את הכדור אליו, או שאולי צריך לומר לקחת את המשחק אליו.

וההשוואה בין שני אלו רלוונטית מתמיד, ככל שאנחנו מתקרבים לזמן האמת בזירה המקומית. כל עוד החוק הרוסי עדיין איתנו, דקות המשחק של הישראלים מחולקות שלא על פי עמדות אלא על פי תעודות זהות. וכך, למרות השוני בתפקוד של זוסמן ואבדיה על הפרקט, עלולים השניים להתחרות באופן ישיר על אותה הנישה, גם כאשר ראשו ורגליו של אבדיה נמצאים במקביל גם במשחקי גמר הפלייאוף של ליגת הנוער, מול אותה הפועל תל אביב. אם המיקום הגבוה בהיררכיה של ספרופולוס, מבחינת דיברתולומיאו, טיוס וכהן ברור ומובן מאליו, הרי שזה של הצעירים יותר לא חייב להיות כזה. וזהו שלב שבו מפרידים לעיתים קרובות את הירא ורך הלבב מאלו שלא רואים ממטר. ובקטגוריה הזאת צריך עדיין יובל זוסמן להוכיח עצמו. ואינדיקציות ראשונות לכך ניתן יהיה לקבל כבר במשחק הראשון שיערך הערב.

ואחרי שישקע אבק העונה הנוכחית, הרי שהתחרות בין השניים עשויה להתחדד בעונה הבאה, גם לאחר שינוי החוקים בליגה. בהנחה סבירה שבה זוסמן לא נבחר בדראפט הקרוב/כלל לא ניגש לדראפט הקרוב/נבחר אבל מוותר בינתיים על התענוג, לא בטוח בכלל שמכבי תוכל למצוא עצמה מושקעת בשני הפרויקטים הללו במקביל, בעוד עונה שבה היא חייבת, אבל חייבת למצוא את הדרך לייצר סופסוף הצלחות.

זוסמן הוא אמנם גארד גבוה ששואף להיות בעמדת הגארד שמקבל החלטות ואבדיה הוא פורווארד אתלטי, אבל פול הדקות איננו בלתי מוגבל ובבניית הסגל עשויה מכבי לתעדף ומראש טאלנט אחד על פני הטאלנט השני.

כספי. המשתנה הבלתי צפוי (אלן שיבר) (צילום: ספורט 5)
כספי. המשתנה הבלתי צפוי (אלן שיבר)|צילום: ספורט 5

לזכותו של זוסמן אמנם יעמוד הנסיון העדיף שכבר צבר והיתרון ההגנתי המובנה, בטח לאחר הוויתור הצפוי על שירותיו הטובים (נניח) של דיאנדרה קיין. ומצד שני, העונה הבאה אמורה להיות האחרונה של אבדיה לפני שיבחר (גבוה) בסיבוב הראשון של דראפט 2020. ואבדיה, כאמור, הוא לא אחד שימתין בסבלנות לתורו במשחק ההתקפה ובכלל, במובן הכי חיובי שיש.

מבלי להיכנס לענייני חוזים ומרמורים כספיים, יובל זוסמן יצטרך בקרוב מה הוא רוצה להיות כשיגדל. או ליתר דיוק, איזה סוג שחקן ירצה להיות בעתיד הקרוב מאוד. האם מוכן הוא לאמץ את הנישה שנבנית לו כרגע אצל הצהובים, קרי משהו בסגנון D&3 (כלומר, שחקן שמתמחה בהגנה וקליעה מבחוץ), או שמא מוכן הוא להילחם בכל מחיר על העמדה שבה הוא שואף להיות – ונכון ויכול להוכיח למכבי ולעצמו שהוא אכן כזה. נכון לעכשיו, הרצונות של זוסמן מרגישים תאורטיים למדי, וכך מוצא עצמו הטאלנט מריר מחד נוכח מיקומו על המגרש ולא ממש מרשים בנכונות וביכולת שלו להוכיח שהוא מסוגל לעשות דברים אחרים – ולעשות אותם טוב.

כך שעוד לפני שנכנסנו לענייני כריזמה ויח"צ, שם יש לאבדיה יתרון עצום, אז גם ברמת כדורסל נטו, כל עוד תימשך המגמה הנוכחית אצל שני השחקנים, יתכן בהחלט תרחיש שבו דווקא אבדיה יהיה זה שעליו ישימו הצהובים קצת יותר צ'יפים, בין אם תחליט לבנות אותו כסטרץ' פור כחלק מהרוטציה או כאחד שנע בין עמדה 4 לבין עמדה 3.

אה, ויש כוכבית אחת קטנה בכל הנוגע לעונה הבאה, שלא קשורה דווקא ליכולות או לפוטנציאל של יובל זוסמן או דני אבדיה, ושיכולה לשנות לא מעט דברים. ולכוכבית הזאת קוראים עומרי כספי.

 לחצו כאן לטוויטר של שי האוזמן.