כשנכנסים לחדר האורחים במשרדי חברת הפרסום אדלר-חומסקי, אי אפשר לפספס את התמונה: צילום קנבס ענק שבו נראה אייל חומסקי, ברגע אופייני במשחק בארנה, כשהוא משתולל ושואג על השופטים, רגע לפני שדראגן בנדר כמעט רומס אותו בדרך להגנה. הבעלים הטרי של הפועל ירושלים ידוע כמי שמאבד רסן בזמן משחקים, ולמרות שהוא מודה ש"זה לא נראה הכי טוב", הוא לא מסוגל להפסיק. הוא נחשב לאחד הפרסומאים המבריקים בתעשייה, אבל עבור אוהד הכדורסל הממוצע, דמותו של חומסקי הסתכמה עד היום כבעלים שחוסה בצילו של אורי אלון, כמעט לא מתראיין ופועל בעיקר מאחורי הקלעים. אז מי אתה, אייל חומסקי?
חומסקי, יליד 1965 (בן 52), נולד וגדל בירושלים. במהלך שירותו הצבאי בסיירת מטכ"ל איבד את עינו. אחרי שהשתחרר נרשם ללימודי תואר ראשון בכלכלה ומנהל עסקים ובהמשך עשה תואר שני במנהל עסקים עם התמחות בשיווק. בגיל 22 החל לעבוד במשרד הפרסום "קשר בראל", נחשב למטאור ותוך כמה שנים התברג כשותף בחברה. ביולי 96', הקים עם המעצב ראובן אדלר את משרד הפרסום אדלר-חומסקי, ועד מהרה הפך המשרד לחברת הפרסום המובילה בישראל. הוא נשוי לתמי, מעצבת אופנה, ואב לעומר (27), אוהד (24) וגאיה (20).
בשבילם. את הפועל ירושלים הוא אהב מילדות, אבל מה שהתחיל כאהדה, הפך יום אחד לקשר גורלי: אמיר הירשנזון ז"ל, אחיה של תמי ואחד המנהיגים הבלתי מעורערים של אוהדי הפועל ירושלים, נרצח בפיגוע בצומת בית ליד בינואר 95'. חמש שנים אחר כך, אחיו של אמיר, אלעד ז"ל, גם הוא אוהד מושבע של האדומים, שם קץ לחייו. בשנים אלו ידע חומסקי שגורלו נקשר עם גורל הקבוצה, ומאותם ימים החלו בני משפחת הירשנזון-חומסקי לנסוע יחד לכל משחק של הקבוצה, ללוות אותה מסביב לשעון, ולחיות אותה עבור אמיר ואלעד.
עם השנים, כשצבר מעמד, הון וכוח כפרסומאי, הפך חומסקי למקורב להנהלה וסייע בגיוס כספים, אבל לא רק. כך למשל, בעונת 98-99' ירושלים דהרה בליגה וסיימה את העונה במקום הראשון עם שני הפסדים בלבד, למכבי ת"א. הייתה תחושה שהנה, עכשיו האליפות תגיע לבירה, וחומסקי פנה לסופר אשכול נבו וביקש שיחבר שיר אליפות. המוסיקאי עידן אלעד הלחין, הזמר אורי בנאי ביצע, וכך נולד "המנחוס" - השיר שעד היום חומסקי בטוח שבגללו הפועל לא זכתה באליפות: "זאת העונה של ירושלים, זאת העונה של האדומים, זאת העונה של ירושלים - לא יעזור בית דין".
ואז הגיע אורי. חומסקי הוא "חולה" ספורט ונוסע לצפות בעשרות אירועי ספורט מרכזיים בשנה, מווימבלדון ועד משחקי ליגת האלופות. אבל הפועל ירושלים תמיד הייתה ונשארה מרכז חייו. לכן, כשבתחילת 2013 שמע שהקבוצה עומדת למכירה, החליט לעשות מעשה. היוזמה להשתלט על הקבוצה הייתה של אורי אלון, שאז עוד לא הכיר את חומסקי. השניים נפגשו, החיבור היה מיידי והם החלו לבנות קבוצת רכישה.
עמותת המועדון הייתה צריכה להחליט מי ישתלט על הקבוצה: קבוצת אלון-חומסקי, שצירפה אליה אנשי עסקים נוספים כמו שלום מנורה, האוורד וויטשנר, דיוויד קליינהנדלר וסוכן העל ארן טלם, שהצטרף אליהם בתיווכו של רה"מ לשעבר אהוד אולמרט, או המתווה של יו"ר הקבוצה לשעבר דני קליין, שכלל גם השקעה של אמארה סטודמאייר. במהלך המגעים סטודמאייר ערק לקבוצת אלון, ובהמשך העמותה בחרה באלון.
ההירכיה בבעלות החדשה הייתה ברורה: אלון הוא הבעלים העיקרי ויו"ר הקבוצה, יתר החברים בקבוצת הרכישה משקיעים סכומים מסוימים מדי שנה, וחומסקי מעורב מאוד בניהול היומיומי של המועדון לצידו של המנכ"ל גיא הראל, שהיה מעורב בהליך הרכישה מתחילתו. כיו"ר, אלון קיבל את ההחלטות הסופיות בנושאים אסטרטגיים, כמו מינוי מאמנים והחתמת שחקנים, אך לא היה כמעט נושא אחד במהלך השנים שהתקבל בניגוד לדעתו של חומסקי. במקרים רבים, חומסקי הצליח "להפוך" את אלון ולשכנע אותו לפעול בדרך שונה משתכנן מלכתחילה.
כעת חומסקי הוא הבעלים העיקרי והחדש של הפועל ירושלים. יכולות הניהול שלו וההישגים שקצר בעולם הפרסום נותנים תקווה לאוהדים שגם בעידן החדש קבוצתם מופקדת בידיים טובות. אבל סימני השאלה רבים: האם חומסקי ימשיך לדבוק בחזון היורוליג? האם יצליח להעמיד תקציבים דומים לאלו שבעידן אלון? האם ישכיל להרחיב את שדרת הניהול בקבוצה, שנכון לעכשיו מתנהלת כמו ארגון רזה וריכוזי למדי? וכיצד מומחיותו בפרסום ובשיווק יבואו לידי ביטוי, דבר שלא קרה עד כה? דבר אחד בטוח: יהיה מרתק לראות לאן מועדות פניה של הפועל ירושלים החדשה. ואם נשפוט על פי הטמפרמנט של חומסקי, שלא מזמן הורחק פעמיים בסדרה נגד גלבוע/גליל - יהיה סוער.
