אחד האלמנטים המקצועיים הבולטים ביותר בעונת הכדורסל שהשבוע תגיע לסיומה היה ריבוי שחקנים שישיים איכותיים. אלה שעושים את ההבדל מהספסל ומהווים עבור המאמן כוח אש משמעותי. דוגמאות לא חסרות: דקוואן קוק מנס ציונה הוא מלך הסלים של הקבוצה (16.3 נקודות) למרות שפתח רק ב-8 משחקים; סטראטוס פרפרוגלו עשה את ההבדל עבור הפועל ירושלים בחצי השני של העונה עם 10.5 נקודות מהספסל; במכבי אשדוד זה היה נמרוד לוי עם עונה נהדרת ו-10.5 נקודות משלו; ברנדון טריש (11.3) עזר להחזיק את בני הרצליה עם הראש מעל המים; ומכבי ראשל"צ רשמה עונה לא טובה למרות שני שחקני ספסל משמעותיים כמו ג'ייסון סיגרס (14.3) ועידן זלמנסון (8.9).
מעבר ליריבות הלוהטת והתואר שעל הכף, הדרבי התל אביבי יפגיש הערב אולי את שני השחקנים השישיים הטובים בליגה: אדריאן בנקס, שגם זכה בתואר הנכסף, ודשון תומאס, שבמשך כל העונה סיפק תפוקה יציבה כמו סלע מהספסל. המספרים לא משקרים: תומאס רשם בעונה הסדירה 11.5 נקודות ו-42.1% לשלוש, ואילו בנקס קלע 10.5 נקודות, כולל בונוס של 1.4 חטיפות למשחק.
בנקס: ההמתנה השתלמה
הרבה מאוד זמן, אולי יותר מדי זמן, חיכתה הפועל ת"א לאדריאן בנקס הנוכחי. מאז השנתיים המצוינות בנתניה (2010-2012) הוא שיחק רק באיטליה, למעט גיחה לא מוצלחת במיוחד של 4 משחקים בלבד בגלבוע/גליל ב-2013. בארץ המגף הוא שמר על יציבות מרשימה, וזו הסיבה שכאשר חזר לישראל בשנה שעברה, הייתה תחושה שהאדומים זכו בלוטו, כי הפעם הוא הגיע כמתאזרח.
אבל משהו לא התחבר. בנקס התקשה להסתגל למעמדו כשחקן ספסל, ולמרות שקלע מספרים דומים לאלו שהעמיד העונה (9.2 נק'), זה לא היה אותו בנקס, בעיקר הגנתית. "היה אפשר לראות שהוא כאילו לא באמת איתנו", משחזר גורם בהפועל ת"א, "אבל מצד שני ריבוי המאמנים והשחקנים שהתחלפו לא עזר, ובקבוצה לא הייתה באמת היררכיה. זה ההבדל הגדול בעונה הנוכחית, שיש סדר, כל שחקן יודע מתי וכמה הוא ישחק, יודע שאם הוא יהיה טוב הוא לא יירד לספסל רק כי הוא הגיע למכסת הדקות שלו, ואלו התנאים שאדריאן צריך כדי להצליח – ביטחון, שקט ויציבות".
אז בנקס קיבל את המרכיבים הסודיים להצלחה, ותראו מה קרה בפלייאוף: הסקורר האבסולוטי מהימים של נתניה חזר עם 17.3 נק', 50% לשלוש, 3 אס' ו-2.3 חטיפות. הוא אמנם נבחר לשחקן השישי של העונה, אבל אלו מספרי MVP.
תומאס: בין אזרחי למצטיין
יש משהו מאוד אבסורדי בכך שהרעיון לכתבה הזאת עלה בזמן שלא באמת ידענו אם דשון תומאס בכלל יירשם לסגל של נבן ספאחיה לחצי הגמר. מאז הגעתו של ג'רמי פארגו, תומאס התחרה בעיקר עם ג'ונה בולדן על הכבוד המפוקפק של לשבת על אזרחי לצידם של פייר ג'קסון וארט פראחוסקי, וזאת למרות שהיה במהלך העונה אחת המניות היותר יציבות בסגל הצהוב.
שחקן אחר אולי היה כבר מתרעם על הסיטואציה הלא פשוטה, אבל לא "DT". הפורוורד שבקיץ היה כבר עם רגל וחצי בתוך הפועל ירושלים ובשנייה האחרונה עשה פרסה למכבי, מעולם לא התלונן, כלפי חוץ או כלפי פנים, על מעמדו, על כך שהוא שחקן ספסל או על כך שהוא לא נרשם למשחקים. בדיוק ההיפך: כשהרוחות סערו סביב הקבוצה, הצהובים ידעו שכשצריך לשלוח מישהו לעמדת הראיונות, תומאס הוא זה שיספק את הציטוט המרגיע ויהיה האחרון שיצית שריפה בלתי צפויה.
בפלייאוף אנחנו מקבלים גרסה שונה של תומאס. אם בליגה הסדירה הוא היה הסטרץ' 4 שנותן כוח אש מעבר לקשת, בסדרה נגד נס ציונה הוא התמקד יותר במשחק הפנים שלו: תומאס קלע בלא פחות מ-70% ל-2 בסדרה נגד נס ציונה, והשתדרג ל-12.3 נק' למשחק, אך כושר הקליעה שלו נמצא בנסיגה עם רק 25% מעבר לקשת. גם מהעונשין הוא צנח ל-37.5%. עם זאת, הוא משחק פחות – 17 דקות לעומת 21 בעונה הסדירה.
"דשון הוא אחד העוגנים היותר משמעותיים בקבוצה", אומרים במכבי, "הוא סוג של דבק בחדר ההלבשה, נחשב לגורם מאזן בין הקליקות השונות שנוצרו בין השחקנים במהלך העונה. התרומה שלו מהספסל ניצחה עבורנו משחקים, חד משמעית. אין להרבה קבוצות אקס פקטור כזה שעולה כחלק מהגל השני, ואין ספק שזה אמור לפעול לטובתנו גם בפיינל פור".
