בזמן שעסקנו בהפסקת האש בעזה, טנקים וכוחות חמושים עשו את דרכם מרוסיה לתוך אוקראינה, באזורי הערים לוגנסק ודונצק שבמזרח. חיילים אוקראינים נראו נמלטים על נפשם – עייפים, מרוטים ומיואשים – לפחות על פי דיווחים עיתונאיים משם. כך הכניסו הרוסים עוד ראש גשר לאוקראינה ופתחו חזית שלישית במלחמה המתגברת.

מדובר במלחמה, לא לטעות. הפגזות, יריות ונפגעים. ארה"ב למשל יודעת בדיוק מה קורה שם אבל מגיבה בינתיים רק בצעדים כלכליים נגד רוסיה. גם אירופה הצטרפה. האמריקנים שיבחו את גרמניה שעמדה במילתה למרות שחברות גרמניות הפסידו כסף רב. אבל כל זה לא עוצר את פוטין.

מלחמה באוקראינה (צילום: reuters)
חמושים פרו-רוסיים הולכים ליד אזור שהופגז בדוצנק, אוקראינה|צילום: reuters
אגב, מבדיקת שיחות הטלפון של נשיא רוסיה עולה שהוא דיבר עם קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל 33 פעמים בשנה האחרונה. עם הנשיא אובמה היו לו רק 10 שיחות טלפון. מרקל, ילידת מזרח גרמניה הקומוניסטית, דוברת רוסית. אולי זה הקל עליו. ראש ממשלת אוקראינה הזהיר השבוע שרוסיה מתכננת להפסיק את אספקת הגז לאירופה בחורף הקרוב. הרוסים הכחישו, אבל כמה אנשים כבר הפכו עצבניים ביבשת, כולל אנליסטים כלכליים. מה שרוסיה כן עושה בינתיים – היא משתעשעת וסוגרת שלושה סניפים של מקדונלד'ס, אחד שוכן למרגלות הקרמלין, בתואנה של תנאים סניטריים בלתי הולמים.

ובינתיים באמריקה – זכרונות משנות החמישים

את ארה"ב מעסיק משהו אחר לגמרי בימים האלה – השד הגזעי. העיירה פרגוסון, בת קצת יותר מ-20 אלף תושבים, היא פרבר של העיר סנט לואיס במדינת מיזורי. חור נידח בקנה מידה אמריקני, שאינו יורד מהכותרות הראשיות כבר שלושה שבועות. שוטר לבן ירה למוות בנער שחור בן 18 בלתי חמוש בשם מייקל בראון.

הפגנות ברחובות פרגוסון (צילום: reuters)
מפגין ברחובות פרגוסון מדגים את הצורה בה מצא מייקל בראון את מותו|צילום: reuters
זה התפתח למהומות קשות ברחבי העיר כולל ביזה, שריפות והתנגשויות עם שוטרים. מושל המדינה הזמין בתוקף סמכותו את ה"משמר הלאומי", שזה בעצם צבא שמבצע פעולות שיטור במצבי חירום. כל אמריקה עקבה והוציאה את שוב את השד מהבקבוק. השחורים גדפו את המשטרה, הלבנים את המפגינים.

זה קרה כבר כל כך הרבה פעמים בארה"ב. המשטרה יורה ורק אחר כך שואלת שאלות. שוטרים קיבלו קריאה על שוד מזוין. מייקל בראון הלך ברחוב סמוך עם חברו. לא חמוש לא מאיים. הוא נורה שש פעמים מטווח קצר. לא היה לו סיכוי. המהומה השתלטה על סדר היום וכולם קפצו על העגלה: פוליטיקאים, אינטרסנטים, פוקס ניוז.

מלחמה באוקראינה (צילום: Scott Olson, GettyImages IL)
המשטרה יורה ורק אחר כך שואלת שאלות. פיזור הפגנה בפרגוסון|צילום: Scott Olson, GettyImages IL
היו גם את אלה שטענו שהנשיא אובמה לא פועל מספיק לטובת אחיו האפרו-אמריקנים. זה שצפון קוריאה הזדרזה לגנות את דיכוי זכויות האדם בפרגוסון, מילא, אבל ארגון "אמנסטי" שלח לשם חוקרים מטעמו והודיע שארה"ב צריכה לבדוק טוב טוב את הטיפול בזכויות האדם בתחומה לפני שתרשה לעצמה לבקר אחרים.

אירן וסוריה פתאום נראות נורמליות

ולבסוף, הטרור של דאע"ש, שסוקר כאן בהרחבה כבר בעבר. ההתפתחויות מוסיפות להפתיע וחוסר האינפורמציה על מה שקורה שם ממשיך להטריד. האמריקני הראשון שנהרג בשירות דאע"ש השבוע הוא דאגלאס מקיין, בן 33, למד באוניברסיטת סאן דייגו, גדל כנוצרי ולפני כמה שנים התאסלם. לבסוף נסע לטורקיה, הצטרף לדאע"ש ונהרג בקרב עם ארגון קיצוני אחר בפאתי חאלב שבסוריה.         

דאע
התמונות של האכזריות של דאע"ש ממשיכות לזרום למערב|צילום: ap
עכשיו מעריכים שאולי כמאה בעלי אזרחות אמריקנית נמצאים שם ועולה השאלה – מה יקרה אם יחליטו לבקר בבית? בימים האחרונים תפסה את תשומת הלב האמריקנית שירלי סוטלוף, שבנה, העיתונאי סטיבן סוטלוף, חטוף כנראה על ידי דאע"ש. פנייתה הנרגשת בוידיאו אל מנהיג דאע"ש אבו באכר אל-באגדדי שודרה בכל כלי התקשורת. היא מנסה בכל דרך לפנות בהיגיון אל אלה שהוציאו כבר להורג את העיתונאי ג'יימס פולי.  

לא רק אמריקנים. יש כל מיני הערכות על מספר הזרים בארגון הזה – בין אלף לאלפיים. מה שבטוח שדאע"ש צובר פופולאריות באותם מקומות שבהם מקנן האיסלאם הקיצוני. קחו לדוגמה את ההפגנה באחת ממנהרות הרכב של לונדון. המפגינים צעקו "שחררו את פלסטין" אבל הניפו את הדגלים השחורים של דאע"ש. הוציאו לנתניהו את המילים מהפה.

הנשיא אובמה מדבר עכשיו בתקיפות על הצורך לעצור את דאע"ש. עד כמה שהדבר לא ייאמן, האמריקנים שוקלים שיתוף פעולה עם באשר אסאד כדי להילחם בארגון הזה. גם אירן באה בחשבון.

לא רק מצבנו בעזה מסובך.