בסוף שנת 2016 הוגש כתב אישום נגד איש העסקים אלון קסטיאל בחשד למעורבות במספר מקרי אונס, תקיפות מיניות שביצע ב-13 מתלוננות ושימוש בסם אונס. שנה מאוחר יותר נראה שמתן גזר הדין עוד רחוק, כיאה להליך משפט פלילי. אך בתקופה בה עבירות מין שבוצעו על ידי גברים בעלי מעמד וכוח נחשפות ומציפות את הכותרות – גם שמותיהם של קסטיאל וקורבנותיו שבים אל השיח הציבורי.

אחת מהן היא שרי גולן, שהיא גם אחת מתוך חמש המתלוננות שהצליחו להיכנס אל כתב האישום שהתגבש נגד קסטיאל. יתרה מכך, גולן נותרה האישה היחידה שתוכל להעיד בדיונים המשפטיים. "הזכות" להעיד עלתה לה במחיר נפשי כבד ובהליך חקירה פולשני שכלל ויתור על חיסיון מטופלת, חשיפה של סיכומי פגישות עם הפסיכולוגית שלה והבאתם לפרקליטות. במקביל, התייצבה הפסיכולוגית של גולן לחקירות אישיות.

כל התנגדות של גולן למהלך, תוך התעלמות מוחלטת ממצבה הנפשי שהפך לרעוע (בין היתר בעקבות חווית האונס) - עלולה הייתה לבטל את תלונתה. שיטה זו זיכתה לא פעם אנסים מאשמה, מאחר שהקורבנות לא יכלו להתעמת עם התוקף שלהן.

למרבה התדהמה, חשיפת התיקים הרפואיים והעברת סיכומי הפגישות בהינתן צו משפטי, חרף החיסיון הרפואי, היא פרקטיקה משפטית חוקית במקרים של משפט פלילי. "אנשים גילו שזה המצב עכשיו, אבל במציאות זה משהו שקורה כל הזמן וזה לא אירוע חריג לצערי. התיק הפסיכולוגי הוא חלק מחומרי חקירה", מסבירה עורכת דינה של גולן, עו"ד רותם אלוני.

העובדה שגולן היא היחידה שנותרה להעיד בדיון המשפטי היא מצערת, אך לא מפתיעה את העוסקות בנושא. "כיום 80  אחוזים מהתיקים נסגרים בלי כתב אישום. צריך נטל הוכחה גבוה וקשה להגיע אליו מכל מיני סיבות", מציינת עו"ד אלוני; "זה מכלול של גורמים. כרגע המערכת המשפטית לא יודעת להתנהל עם עבירות מין. לפעמים המשטרה לא חוקרת והופכת כל אבן כדי לחקור את התיקים האלה, או שהפרקליטות לא רוצה זיכויים – אז הם מעדיפים לא להגיש כתב אישום".

"ישבתי בעימות מול חלאת המין האנושי. על כל טענה שלי הוא אמר שהיא שקר - ואין לי איך להוכיח שהיא לא"

בשונה מגולן, מיכל (שם בדוי) התייצבה לחקירות והעימותים על פי בקשת הפרקליטות, למרות ששהתה בחו"ל. עם זאת ולמרות שיתוף הפעולה המלא שלה – תלונתה של מיכל נדחתה ולא נכללה בכתב האישום בחסות חוק ההתיישנות וסם האונס החמקמק.

"קשה להוכיח עם סם אונס, אבל אני יודעת שבחיים לא התעלפתי מתוך שכרות. אני בחיים לא הגעתי לדירה בלי לדעת איך לצאת ממנה ובחיים לא עזבתי בית בלי נעליים. בחיים לא ראיתי כמות כזו של דם ובחיים לא הרגשתי כאילו דרסה אותי משאית. אני יודעת מה זה האנג אובר – זה לא היה זה. יצא ששנים האשמתי את עצמי, הרגשתי מטומטמת ואמרתי לעצמי ששתיתי – אז מגיע לי לאכול חרא. מגיע לי שניצלו אותי", מתארת מיכל.

זמן קצר לאחר האונס, מיכל עברה להתגורר בחו"ל, אך שבה לארץ כשנדרשה להעיד. אם לא תוכל לעזור לעצמה, לפחות תוכל להציל אחרות. " הלכתי במיוחד למשטרה. נחקרתי על ידי חוקרת מקסימה וסיפרתי לה הכל. היא רשמה את מה שאמרתי ואחר כך היה עימות מולו. זה היה מזעזע ומגעיל לשבת עם חלאת המין האנושי באותו חלל – אבל אמרתי לעצמי שזה לא בשבילי, שזה כדי לעזור לאחרות. בסופו של דבר הוא אמר על כל טענה שלי שהיא שקר - ואין לי איך להוכיח שהיא לא".

גם מיכל וגם עו"ד אלוני מעלות את אותה טענה – למערכת המשפט אין את הכלים הדרושים לטפל בעבירות מין והתיקים לבסוף נסגרים מתוך הקושי להשיג מספיק הוכחות. "אני חושבת שאם באמת רוצים להוכיח, צריך לעשות ניתוח אופי, לשאול אנשים אחרים ולחקור את זה כמו שצריך. אבל כשמדובר במקרה שקרה לפני שנים, המשטרה והחוקרים מאבדים עניין. אם היו מנתחים אותי היו יודעים שאני לא אדם שיגיע לסיטואציה כזו ושברור שזה נכפה עליי".

בינתיים, גולן לא יכולה להשמיע את קולה וזעקתה מושמעת באמצעות חברות וקורבנות נוספות שלא יוכלו לקחת חלק בהליך המשפטי. לעתים בגלל השימוש בסם ולפעמים רק כי הגיעו להעיד כשהחוק כבר הגדיר שזה מאוחר מדי עבורן. המאבק להגן על סיכומי הפגישות ופרטיותה של גולן מציף את הרשתות החברתיות – אבל לא מצליח לחדור את חומות הפרקליטות.

"שרי נאלצה לוותר על סודיות לפני כמה חודשים, הפסיכולוגית שלה מסרה עדות במשטרה. פרקליטות תל אביב חייבה (מדיניות שאינה רק במקרה של שרי) את שרי גולן והפסיכולוגית שלה להעביר לידיה את כל סיכומי הטיפולים שלה של כל השנים שהן היו ביחד. נאמר לה שאם לא תחתום על ויתור על סודיות, תוצא מהתביעה כנגד אלון קסטיאל", כתבה חברתה של גולן, מיכל היימן בעמוד הפייסבוק שלה; "אם שרי הייתה ממשיכה להתנגד, והיא התנגדה כמה שיכלה, יחד עם הפסיכולוגית שלה, הייתה מתבטלת תלונתה. ממש לאחרונה הועבר החומר של סיכומי הטיפול שלה לעיון הפרקליטות, הכול צולם. בשביל כולנו, שרי ויתרה על הסודיות! והיא הסכימה כיוון שהבינה שהיא היחידה שנותרה, ובלעדיה אין תביעה. לפני שוויתרה, ביקשה שרי מהפרקליטות, שרק הפרקליטות תראה את סיכומי הטיפול שלה, שתחשוף בפניהם הכול, אבל בתנאי, שלא יעבירו את החומרים לעורך הדין של אלון קסטיאל, ולא לאלון קסטיאל עצמו, אבל התשובה הייתה שלילית".

ביום שישי האחרון, הופץ מכתב תמיכה בגולן מטעם הסתדרות הפסיכולוגים בישראל שדורש להגן על החיסיון הפסיכולוגי: "הדרישה לחשיפת תכני הטיפול הינה אפוא פריצה של הבסיס לקשר טיפולי מיטיב, ופגיעה ביכולת של המטופל להיעזר בטיפול. בדרישה זו טמונה סכנה רבה להיווצרות מדרון חלקלק", נכתב בחלקו. "אנו מבקשים להדגיש את החשיבות העליונה שבשמירה על סודיות הטיפול, ולהתריע בפני הסכנה שבחשיפת מטופלים בכלל ונפגעי/ות תקיפה מינית בפרט, לדרישה להפרת הסודיות של הטיפול בהם".

על פי דיווחים, החל מחודש פברואר האחרון שוהה קסטיאל במעצר בית, בבית הוריו שברמת גן לאחר ששולמו דמי הערבות לשחרורו שעמדו על כ-50,000 שקלים. כחלק מתנאי המעצר, הוא אזוק באזיק אלקטרוני ורשאי לצאת מהבית לפגישות עם רופאים או עורכי דין באישור המשטרה. כל הפרה של תנאי המעצר – תשיב אותו לכלא.