כמו כל מחאה הוליוודית, גם זו שהתרחשה אתמול על השטיח האדום של גלובוס הזהב זכתה לביקורת, מתוך הוליווד ומחוצה לה. בעקבות התפוצצות פרשת הארווי ווינשטיין, החשיפה של עוד ועוד תוקפים ומטרידים מיניים הוליוודיים וגם הדיון המתמשך על הפערים בשכר בהוליווד (כשהסיפור של מנחת ערוץ E! קאט סדלר הוא האחרון והבולט שבהם), החליטו הכוכבות והכוכבים, בעידוד של תנועת Time's Up, להגיע לטקס לבושות ולבושים בשחור לאות סולידריות. מכיוון שאחת הביקורות נגד המחאה היא שמדובר באנשים מנותקים עם צרות של עשירים - בעיקר הנשים הלבנות של הוליווד - הדגש הושם לא רק על אי השוויון בהוליווד, אלא במקומות עבודה באשר הם.
היו גם שמועות עיקשות שלא כל השחקניות שצעדו על השטיח האדום ישתפו פעולה עם המחאה. חלקן חשבו שדווקא הבחירה בשחור מחזירה אותנו אחורה - היא משתיקה נשים והופכת אותן לאבלות ועצובות במקום לחגוג את הכוח שלהן בצבעים בוהקים. אבל בסופו של דבר, ועל מנת שלא להסיט את הפוקוס מהמטרה - כולן התיישרו לפי קוד הלבוש והגיעו לבושות בצבע הקודר, אך אלגנטי.
אבל חלק מהכוכבות הקשיבו לביקורות - והפנימו. הן הבינו שקוד לבוש, בעיקר כשמדובר בשמלות ערב מפוארות ויקרות, אינו מספיק כדי להשמיע את קול המחאה, וגם הראיונות על השטיח האדום יצטרכו להתמקד במאבק הכלל עולמי לשוויון מגדרי, במקום השאלות הרגילות של ׳מה את לובשת׳ ו׳בואי נצלם את הפדיקור שלך׳. לכן, חלק מהכוכבות השאירו את בן הזוג בבית ולקחו בתור פלאס וואן אקטיביסטית פמיניסטית.
מישל וויליאמס, שבאופן קבוע מגיעה לשטיחים האדומים בליווי חברתה הטובה ביזי פיליפס, החליפה אותה הפעם בטאראנה בורק, האישה מאחורי תנועת metoo#, שהשתמשה במושג לראשונה כבר ב-2006. במקור התגית שימשה להעלות מודעות לאלימות מינית שמופנית כלפי מיעוטים אתניים בארה״ב, אך אומצה על ידי נשים בכל העולם בשנה החולפת.
גם אמה ווטסון, שידועה כפעילה למען שוויון מגדרי ואף הקימה ארגון משלה, צעדה על השטיח האדום יחד עם מייסדת ארגון Imkaan הבריטי, שפועל למיגור אלימות כלפי נשים ונערות שחורות. מריל סטריפ בחרה באיי ג׳ן פו, שעומדת בראשות האיגוד האמריקאי של עובדי ועובדות משק הבית. בראיונות על השטיח האדום הדגישו האקטיביסטיות שלא מדובר במחאה שמקדמת את נשות הוליווד, אלא נעזרת בקול ובהשפעה שלהן על מנת לקדם מודעות ופעילות למען עובדות ועובדים בכל התחומים.
אמה סטון הגיעה, לא במפתיע, עם בילי ג׳ין קינג, הטניסאית והאקטיביסטית הפמיניסטית שאת דמותה היא מגלמת ב״קרב המינים״. לורה דרן הגיעה לטקס מלווה במוניקה רמירז, מי שכתבה את מכתב התמיכה במגזין טיים של נשות תעשיית החקלאות בכוכבות הוליווד. על השטיח, הכוכבות התעקשו לתת לאקטיביסטיות לדבר על הסוגיות החשובות באמת, במקום לדון במועמדויות שלהן או בבחירות האופנתיות.
גם על במת הטקס הכוכבות המשיכו להזכיר את המאבק המתמשך כנגד אלימות מינית, פערים בשכר וחוסר שוויון כללי בתעשייה. סת׳ מאיירס, שהנחה את הטקס, פתח אותו במשפט העוקצני: ״ערב טוב ליידיז והג׳נטלמנים שנותרו״, כעקיצה על חוסר הג׳נטלמניות שסוחף את הוליווד.
אופרה ווינפרי, שקיבלה את פרס מפעל החיים, הזכירה שעד כה נשים פחדו לספר מה עוללו להן גברים בעלי כוח, או נתקלו בסירוב להאמין להן, אבל הזמן הזה עבר. היא ביקשה להגיד לנשים והנערות שצופות שיום חדש בפתח, ושאנחנו ניצבות מול עתיד בו נשים לא יצטרכו לומר יותר "גם אני". ניקול קידמן גם היא לא יכלה להתעלם מנושא הערב, מכיוון שזכתה בפרס על משחקה ב״שקרים קטנים גדולים״, בה היא גילמה אישה הסובלת מאלימות מידי בן זוגה.
אליזבת מוס זכתה בפרס השחקנית הטובה על משחקה ב״סיפורה של שפחה״ ובחרה להקדיש את הפרס לכותבת הספר מרגרט אטווד וכל הנשים שנאבקום עבור שוויון וחופש. היא הוסיפה ש״תם העידן בו נשים הן רק ממלאות מרווחים בין השורות וחללים בין הסיפורים. עכשיו הנשים הן הסיפורים עצמם וגם זוכות לכתוב את הסיפורים שלהן בעצמן״.
מי שגנבה את ההצגה כשבחרה לא לתת נאום מעורר השראה אלא עקיצה סרקסטית אחת ומדויקת הייתה נטלי פורטמן, שגם פתחה חשבון אינסטגרם ימים ספורים לפני הטקס רק כדי לקדם את תנועת Time's Up. היא הציגה את המועמדים לפרס הבמאי הטוב ביותר ואמרה ״הנה המועמדים - הגברים בלבד - לפרס הבמאי הטוב ביותר״. אאוץ׳.
זו כמובן לא הפעם הראשונה שכוכבי הוליווד מנצלים את מעמדם להעביר מסר חברתי בטקס פרסים, אך הפעם נדמה שהאמירה הייתה נרחבת ומשמעותית יותר אפילו ממחאת השחקנים השחורים של אוסקר 2016, מכיוון שהמשתתפות והמשתתפים השכילו להרחיב את השיח על המאבק ולא להתמקד רק בנשים ורק בהוליווד.
העובדה שנשים בהוליווד סובלות מפערים בשכר ונשים וגם גברים בתעשייה הזוהרת הזאת מוטרדים ומותקפים על ידי גברים בעלי כוח רק מדגישה עד כמה מדובר בבעיה שלא פוסחת על אף אוכלוסיה, אפילו הפריבילגית ביותר. הכוכבות שהביאו איתן אקטיביסטיות שידברו במקומן עשו בחוכמה, והדגישו בכך שהן לא נאבקות רק עבור עצמן, אלא משמשות כשופר עבור שינוי כלל עולמי ופועלות גם עבור אוכלוסיות חלשות יותר.
אבל בהוליווד כמו בהוליווד, הגזימו עם קצת אופטימיות יתר. האמירה של אופרה ווינפרי על עולם טוב יותר שבו אף אישה לא תוטרד מינית זכתה למחיאות כפיים סוערות, אבל נדמה שהיום הזה כל כך רחוק שאף אחת מהצופות בטקס לא תזכה לראות אותו במו עיניה. בינתיים נסתפק בפחות הטרדות, פחות תקיפות, יותר שוויון. רק קצת בכל פעם.