שש שנים עברו מאז שעו"ד ענבר שנהב פרצה לחיינו בתכנית "מעושרות". היא עו"ד לדיני משפחה, גירושין וירושה וחיה כבר 17 שנים כידועה בציבור עם בן זוגה איש יחסי הציבור ברק רום ושתי בנותיה. היא מייצגת את המילייה של המאיון העליון בבתי המשפט במאבקי גירושים, וחושבת שזו תהיה טעות לשנות את החקיקה ולבטל את חזקת הגיל הרך. "אני שומעת כל היום על קשיים במערכות יחסים, ויודעת מה לא לקחת הביתה כדי שזה לא יקרה לי", אומרת שנהב.
איך החיים מאז שהסדרה "מעושרות" ירדה מהמסך?
"שום דבר לא השתנה, וכנראה גם לא ישתנה בגלגול הזה. ההשתתפות בסדרה לא ממש השפיעה עליי, אבל עד היום לפחות פעם ביום אנשים שואלים אותי ברחוב מאיפה אני מוכרת להם. הסדרה לא השפיעה על הקריירה שלי, היה לי בדיוק את אותו משרד גם קודם, והוא התפתח וגדל לא בגלל "מעושרות". אני עדיין גרה במרכז תל אביב ונוסעת באופניים לעבודה, כי זאת איכות חיים בעיניי. אבל אני כמו שאני תמיד הייתי - ראש של אישה בת 60 בגוף של אישה צעירה. מה זה אומר? אני לא אוהבת טכנולוגיה, אין לי פייסבוק, אני לא מסתובבת כל היום עם טלפון סלולרי. אם אני עם לקוח או עם המשפחה אני 100 אחוז שם, ולא מתפצלת כל רגע לוואטסאפ".
היום היית עושה שוב את מעושרות?
"זו הייתה בסך הכול חוויה נחמדה, הייתי עושה אותה שוב בעונה הראשונה, אבל לא הייתי ממשיכה לעונה נוספת. דווקא במקצוע שלי שהכול מאוד אינטנסיבי מבחינה רגשית, עם הררי הניירת ואנשים שבאים במצב הכי קשה של החיים שלהם, זו הייתה התאווררות מסוימת. כשהסדרה עלתה היה פרגון אבל גם הרבה ביקורת, וזה לגיטימי. זה גרם לי להתבגר ולמדתי לקבל ביקורת ולהבין אותה ולא לתקוף את מי שמעביר אותה".
נשארת בקשר עם מי מהמעושרות?
"ראיתי את דפנה כמה פעמים אבל אני לא בקשר רציף איתן, ובכלל אני לא בקשר עם הרבה אנשים בגלל שאני עובדת רוב היום ואי אפשר לעשות הכול. בסוף זה המשפחה, העבודה וספורט, חברות? פחות".
בעבר אמרת בראיון שהמצב הזוגי הכי טוב הוא לא להתחתן, אלא להיות "ידועים בציבור עם הסכם ממון" – עדיין עומדת מאחורי ההצהרה הזו?
"הכוונה שלי הייתה מבחינה משפטית. כשאתה מתחתן אתה מכיל על עצמך מערכת דינים הלכתית ולא כולם יודעים מה זה אומר. אנשים ניגשים לחופה בגלל המסורת או ההורים, חותמים על חוזה וכשהם באים להתגרש הם המומים שפוסקים גם על פי הכתובה. אנשים צריכים לדעת ולהבין לאיזו מערכת דינים הם נכנסים. אני התבגרתי והיום אני לא נגד חתונה כדת משה וישראל, אני לגמרי מבינה למה אנשים עושים את זה ואת המשמעויות הרגשיות והמשפחתיות שיש לחתונה. אם פעם חשבתי שהבנתי הכול, היום אני מבינה שאני לא מבינה".
העובדה שאת בת להורים גרושים כיוונה גם את הקריירה המקצועית שלך?
"מי יודע אם זה תיקון או לא, יכול להיות שכן ויכול להיות שהייתי מגיעה לזה בכל מקרה. ההחלטה התקבלה ברגע ונראתה כמעט כהחלטה סתמית. שאלתי את בן זוגי לפני המון שנים במה כדאי לי להתמחות, הוא הציע דיני משפחה, וזה עשה לי קליק. בדרך כלל אני מתלבטת אבל ההחלטה התקבלה ברגע. אולי זה יושב על המקום של ההורים שלו כי גם הם גרושים".
איך זה משפיע על החיים הזוגיים שלך?
"אני שומעת כל היום על הקושי שיש במערכות יחסים, ומבינה שהחיים מורכבים. אני חיה עם בן הזוג שלי כבר 17 שנים ויודעת מה לא לקחת מהמשרד הביתה כדי שזה לא יקרה לי. אני יכולה לשלוט רק בחלק שלי, והמוטו הגדול הוא לנסות להתעסק בעיקר כי החיים מלאים בתפל ואין טעם להיכנס למקומות של אגו. אני רואה הרבה פירוקי משפחות על רקע של בגרות ואגו, פצעים מהילדות, דפוסי התנהגות לא בריאים ועוד".
מי הלקוחות שמגיעים אלייך?
"אני מייצגת גברים וגם נשים, לחלקם יש הרבה מאוד כסף, לחלקם פחות אבל הם נמצאים בצומת מאוד מסובך בחייהם, מתעסקים להם בציפור הנפש: בילדים, ברכוש. להתגרש זה תהליך רגשי עד שאתה מגיע להסכם וחותם עליו. הסכמי ממון נפוצים יותר בסיבוב שני, כאשר אנשים היו מספיק מבוגרים לצבור ממון, אלו שנישאו והתעשרו בדרך אמורים לחלוק את הרכוש".
במאיון העליון יש מאבקים יותר מכוערים על רכוש?
"בסוף זה תלוי באופי האנשים ולא בכמות הכסף שיש להם. מי שיש לו יותר כסף לא בהכרח רב יותר. בדיני משפחה יש שני עניינים: כסף וילדים, שלהם אין מחיר. הרבה פעמים המחלוקות קשורות לילדים, כמו הסדרי שהייה, זרם חינוך. ברוב התיקים אפשר להגיע להסכם, ולפעמים אי אפשר וצריך ללכת את כל הדרך עד לפסק דין. אמנם זה נפוץ, ובהחלט ניתן להתגבר על זה, אבל אני לא חושבת שאם עושים את זה נכון לא גורמים לילדים נזק".
מה דעתך על מאבקם של האבות הגרושים וזכויות הגבר במשפחה?
"זה נושא בוער, מצד אחד יש אבות נהדרים שלא מקבלים מספיק זכויות ומצד שני הפרט משלם את המחיר על הכלל. בסופו של דבר, רוב הגברים לא מגדלים את הילדים, וגם אם יש כמה גברים שכן עושים את זה, אי אפשר לבחון כל מקרה לגופו. יש החלטות שניתנות בגלל מה שמשרת את הכלל. אם יהיה ביטול של חזקת הגיל הרך לגמרי והמשמורת המשותפת תהיה ברירת המחדל, הנשים יינזקו כי ברוב משקי הבית הנשים ימשיכו לגדל את הילדים, ולא יקבלו את המזונות הראויים".
"יש גברים שמקבלים משמורת משותפת ולא יכולים לעמוד בזה. השוויון צריך להתחיל מהחברה, ובתוך הבתים, ורק אחר כך צריך להיות שינוי בחקיקה, ולא להיפך. אין כאן שום הגיון. אם ישנו את החקיקה, מה אתם חושבים שיהיה, הגברים יתחלקו שווה בשווה עם הנשים בגידול הילדים? כמה משקי בית קיימים שבהם גברים מוציאים את הילדים כל יום בארבע? נכון שיש יותר נשים קרייריסטיות, אבל הן עושות קריירה למרות נטל הגידול, מה שאי אפשר לומר על הגברים. בקיצור, להפוך את החוק לשווה לפני שהחברה הפכה להיות שוויונית, זה מאוד בעייתי".
עדיין אובססיבית לכושר?
"לרכב על אופניים, לא נחשב ספורט. אני רצה פעם אחת בשבוע 8 ק"מ עם מאמן בים בשש בבוקר, ואני מתרגלת פילאטיס ואימוני כוח, ושיטת הבר. מתאמנת סה"כ ארבע פעמים בשבוע, לפני שהבנות קמות בבוקר".
תמיד היית כזו?
"הייתי פדלעה נוראית עד גיל 20 ומשהו. גדלתי בנהריה ובשיעורי ספורט הייתי מתחבאת מאחורי העצים כדי לא לעשות 2000 מטר. הייתי ילדה מלאה שלבשה בגיל ההתבגרות בגדים במידות גדולות. בגיל 20 ברק שכנע אותי לעשות ספורט, והתמכרתי לזה. היום אני לא רואה את החיים שלי ללא ספורט ותזונה בריאה".
ברק השפיע הרבה על חייך.
"אנחנו 17 שנים מגיל צעיר, וזה מעצב אישיות. הוא גדול ממני בעשור אבל נראה צעיר, גדלנו ביחד (הוא גדל קצת לפני). אנחנו זוג טוב ואני מאוד אוהבת אותו".
את עדיין חושבת ש"אוכל לא צריך להיות טעים"?
"לא מעניין אותי הטעם של האוכל אלא שהוא מזין ולא שמן. אני אוכלת בשביל לחיות ולשבוע, לא מעניין אותי להשקיע בזה ושיהיה טעים. אני בקושי יוצאת למסעדות. גם הבנות שלי לא אוכלות כי אין ריח של אוכל בבית. אני שונאת לבשל ואני שונאת להיות במטבח מעדיפה לעשות הכול חוץ מזה".
יושבת וסופרת קלוריות?
"לא, אני יודעת מה בריא ומה לא. לא אוכלת לחם קל וכן אוכלת שקדים ואגוזים. כשהאוכל לא בריא, לא בא לי לאכול אותו".
ומה עם סימני הזמן? עברת טיפולי אנטי אייג'ינג?
"לא עשיתי אף פעם, כי אין לי אומץ להכניס משהו כימי לגוף, משום שהגוף צריך לשרת אותי עד גיל מאוחר ואני רוצה לחיות כמה שיותר. אני אפילו לא עושה ניתוח לייזר בעיניים ויש לי מספר מינוס תשע בעין שמאל ומינוס ארבע בימין. הייתי רוצה לתקן קמט אבל אני מפחדת מזה, אני אפילו מפחדת מקרינה של סלולרי וגם לא עושה לק ג'ל בציפורניים כי אני לא יודעת איזה השלכות יהיו לזה בעוד עשור. יפה בעיניי שנשים נראות מטופחות, ולא שופטת את מי שכן עושה טיפולים, לא בצורה מוגזמת כמובן, אבל אני פשוט מפחדת מהפן הבריאותי".
איבדת לא מזמן את חברתך עו"ד קרן נהרי
"היא הייתה אישה מדהימה ועו"ד מעולה, זה אובדן גדול ועצוב לי מאוד. אני חברה של אבא שלה ואוהבת את המשפחה הזו. היא הייתה אישה רב גונית וזה ניכר באנשים שהיו בהלוויה, שהיו מכל כך הרבה מקומות שונים ורבדים שונים באוכלוסייה".
איך את מתמרנת בין הקריירה לחיים האישיים והמשפחה?
"צריך לדעת את המינונים של כל דבר. אני מתאבדת על תיקים ועושה את המקסימום שאני יכולה אבל לא הופכת את זה ל24/7. המשפחה שלי במקום גבוה וגם הקריירה אבל החיים החברתיים פחות מפותחים, ואני עושה את זה באהבה. אני לא יושבת בבתי קפה לא בגלל שאני נגד זה, פשוט כי אין לי זמן. אני עובדת 12 שעות ביום, כל יום ומבלה שלוש פעמים בשבוע עם הבנות משעה 16:00, וחוזרת לעבוד בערב אחרי שהן הולכות לישון, משמונה ועד חצות. בימים ארוכים אני חוזרת בעשר מהמשרד.
גם בסופי שבוע אני עובדת. אני לא יושבת מול הטלוויזיה, ואין לי מושג מה קורה שם. אין לי פייסבוק, וליד המיטה תמצאי את הספר " הדין והדיין". אני מנויה להארץ אבל קוראת ביום שישי את כל מה שהיה במהלך השבוע. אני מקפידה לצאת פעם בשבוע עם ברק באופן קבוע, ואנחנו נוסעים לחו"ל לפעמים, ומבלים עם הבנות ויש לנו חיי משפחה טובים. אנחנו לא צריכים להיות ביחד כל הזמן כדי שהזוגיות שלנו תהיה טובה".