נשים
מטופל הצית עובדת בקופת חולים בחולון (צילום: חדשות 2)
צילום: חדשות 2

תקיפה של צוות רפואי היא אלימות כלפי נשים

תושב העיר חולון שהצית למוות את טובה קררו מוגדר כאדם הלוקה בנפשו, אבל אין זה אומר שמדובר בטרגדיה יחודית או אירוע פרטי. בישראל של 2017, תקיפה של צוות רפואי היא כמעט בגדר מגיפה שהקורבנות העיקריים שלה הם נשים

נגה כהן | mako | פורסם 13:27 14.03.17 

שנה גודל אות

טובה קררו, אחות בקופת חולים כללית בחולון, נרצחה הבוקר אחרי שגבר שהיה מטופל שלה תקף אותה, שפך עליה חומר דליק ושרף אותה למוות. "היא הייתה מסורה, דאגה לנו", סיפרה עדת ראייה לחדשות 2. " הייתה סבלנית כלפי כל מטופל. תושבי השכונה מכירים אותה היא אחות וותיקה". הרוצח מתואר כאדם שידוע שהוא מעורער בנפשו, אבל אסור לנו לראות במקרה אירוע פרטי או טרגדיה יחודית, כי האמת היא שבישראל של 2017 תקיפה של צוות רפואי היא לא פחות ממגיפה.

דוגמאות, לצערנו, יש יותר מידי: ב-2015 אחות מבית החולים רמב״ם בחיפה הותקפה פיזית על-ידי מטופל שלא היה מרוצה מהטיפול במשפחתו; שנה לפני כן, ב-2014 רופאה מבית-החולים וולפסון הותקפה פיזית על-ידי מטופלת באמצעות מזרק; באותה שנה אחות מהמרכז הרפואי אסף הרופא הותקפה גם היא על-ידי מטופלת. בעקבות האירוע הקשה הבוקר, נפתח בפייסבוק שרשור שבו עובדי מערכת הבריאות משתפים בסיפורי האלימות שלהם, כשהמקרים מבטאים בצורה ברורה את המצב המורכב והרגיש בין מטפלים ומטופלים. 

צריך להגיד את זה באופן ברור: תקיפה של צוות רפואי היא אלימות כלפי נשים, מהסיבה הפשוטה שרפואה וסיעוד הם מקצועות נשיים. לפי נתונים של מרכז אדוה, 85% מהעובדים במעבדות רפואיות, כאחיות ובמקצועות פרא-רפואיים הם עובדות. מקצוע הרפואה גם הוא הופך לנשי, מספר הסטודנטיות לרופאה כבר עולה על מספר הסטודנטים, ובגילאים צעירים (מתחת ל-45) אחוז הרופאות עולה על אחוז הרופאים. כמובן שבהתאם אנו עדים לשיחקה בשכר של עובדות הרפואה, ירידה ביוקרה של המקצוע ועלייה בקריאה להפריט את השירותים הרפואיים.

שוטר מחזיק את המצית בו השתמש המטופל (צילום: דוברות המשטרה \ תיעוד מבצעי מד"א)
החשוד בהצתת עובדת קופ"ח חולון
|
צילום: דוברות המשטרה \ תיעוד מבצעי מד"א

אך אל תטעו: אחוז הנשים הגבוה במקצועות הרפואה היא לא הסיבה היחידה שבגללה אפשר להגדיר את האירועים האלה כ"אלימות מגדרית", יש סיבה נוספת. הנשים הללו מותקפות ונענשות כי הן לא התנהגו כמו שנשים אמורות להתנהג. בבתי החולים וקופות החולים מתקיימת מציאות לא פשוטה: החולים סובלים או נאבקים על חייהם, רבים מהם מגיעים מאוכלוסיות חלשות ופגיעות, רבים מהם מתוסכלים בגלל תורים, זמן המתנה ארוך, יחס קר או אפילו רשלנות רפואית. באווירה הזאת, מצופה מהנשים העובדות לטפל, לרפא, לרחם, לחמול, להכיל כאב ולהעניק תמיכה.

הציפייה הזו מגיעה כמובן מתוקף המקצוע שלהן - אבל עוד יותר מתוקף העובדה שהן נשים, והתפקיד של נשים הוא להכיל ולהיות רגישות. אמא טיפלה בנו כשהיינו חולים כילדים, ועכשיו אחות או רפואה צריכים לטפל בנו כשאנחנו חולים. אפילו האחיות מתייחסות לעצמן כאל כאלה. לדברי אחות בכירה באחד מבתי החולים בארץ, מדובר במקצוע של נתינה, טיפול וחמלה.

אז יש לנו מטופלים ומטופלות מתוסכלים, ויש לנו נשים שלתפיסת החולים לא מעניקות את העזרה שהן צריכות או יכולות. יחד עם לגיטימציה להיות אלימים כלפי נשים כי ככה רואים בפרסומות או בסרטי אימה או בפורנו במתן עונשים מגוחכים על מקרי אונס, היעדר טיפול במסורבות גט וחוסר טיפול ברצח עשרות נשים בידי בני משפחותיהן – אנחנו מקבלים מגיפה של תקיפה פיזית של נשים. כי הגוף של נשים נועד כדי לטפל, ואם הוא לא מטפל אז אפשר להשחית את הגוף, גם ככה הוא לא ממלא את תפקידו עבורי כמטופל.

הבעיה הזו היא לא בעיה נקודתית של אחות אחת או מטופל אחד לוקה בנפשו או של העיר חולון, זו בעיה של כולנו, שמגיעה מההתייחסות לנשים ונשיות כאל נחותות וכאל כאלה שנועדו לשרת אותנו. יותר מזה, היא מגיעה מהתפיסה של חמלה, רוך וטיפול כאל נשיים. לא סתם שתקיפת פקידי בנק, למשל, היא לא מגיפה, למרות שגם הבנקים פוגעים אנושות בלקוחות/מטופלים שלהם. יכול להיות שזה קשור לזה שבנקים וכלכלה נחשבים לתחומים ״גבריים״?

במצב הנוכחי, כל אשה וכל אדם במערכת הבריאות נמצאים בסיכון להיות מותקפים וזו בעיה של כולנו, כי בעצם הנשיות עצמה היא המסומנת. לכל אחד מאיתנו יש מה לעשות בעניין, אפילו ברמה של להתערב פעם הבאה שאתם רואים שצועקים על אשה באופן שלא היו צועקים על גבר. ברמה הגדולה יותר, מערכת הבריאות חייבת למצוא פתרונות שיגנו על הביטחון של העובדות שלהן, כי מערכת הבריאות הפכה להיות שדה קרב כשנשים הן האויב. 

בעקבות האירוע, ההסתדרות הודיעה על שביתת הזדהות במערכת הבריאות ברחבי הארץ שתתקיים מחר בין השעות 08:00-10:00 בבוקר. גם אם זה לא כל כך נוח לנו וגם אם לא כל כך מתאים - אנו חייבים לתמוך במאבק הזה, כי החיים של עובדות ועובדי הרפואה הציבורית הם גם החיים שלנו.