"רישיון נהיגה הוא רישיון להיות גבר. גבר שהולך לאן שהוא רוצה, מתי שהוא רוצה", כך אומר דני קסטלנו, הגבר השרמנטי בסדרה "הפרוייקט של מינדי" (The Mindy Project), בפרק שבו הוא הולך להוציא רישיון נהיגה. במשפט אחד, דני מצליח לתמצת לנו את הקשר בין מאצ'ואיזם לבין נהיגה: היא חלק בלתי נפרד מהגבריות כי היא מאפשרת לגברים לשלוט במרחב.

יכול להיות שזו גם המחשבה שהנחתה גם את מארגני תערוכת הרכב הישראלית אוטומטור, שהוצגה במהלך חול המועד, רק שהם לקחו אותה צעד קדימה. תהילה גבאי דויטש, בעלת המיזם אוטול'ה שמכשיר נשים להיכרות עם עולם הרכבים, ביקרה בתערוכה ונדהמה לגלות שאין בה נשים. תיקון, יש בה נשים, אבל הן משמשות כקישוטים לכלי הרכב. כן, לצד המכוניות שעמדו לתצוגה - עמדו גם נשים מאופרות בשמלות צמודות ובעקבים. כי הרי איזו דרך טובה יותר יש להעצים את תחושת הגבריות, מאשר להעמיד אשה יפה ומינית ליד חפץ ארוך ועוצמתי?

גם אם הקהל שהגיע לתערוכה התכוון באמת ובתמים לראות מכוניות, מהרגע שאוטומוטר העמידו נשים ליד המכוניות, הם יצרו אווירה שהמכוניות והנשים קשורות אלו באלו, ושעם אחת מגיעה השנייה. מבקרים צריכים להיות עם מודעות מגדרית מאוד גבוהה (וחלקם בוודאי היו) כדי להתמקד רק ביכולות של המכוניות. בגלל שבתוך עמי אני חיה, ברור לי שרוב המבקרים לא היו מודעים לבעייתיות, ושיתפו פעולה עם המניפולציה.

אוטומוטור 2016 (צילום: תהילה גבאי דויטש)
באיזה שנה אנחנו?|צילום: תהילה גבאי דויטש

גברים נוהגים, נשים מקשטות

בין המכוניות לנשים אי אפשר להפריד: המבטים שסרקו את המכוניות משמאל לימין, סרקו גם את גופן של הנשים מלמטה למעלה. המצלמות שצילמו את המכוניות צילמו גם את הנשים. הקהל שהסתובב סביב המכוניות הסתובב גם סביב הנשים. המבטים העורגים לקימורים ולעיצוב היפה, המחשבות על חווית הנסיעה החלקה והמספקת והבחינה של דגמים שונים - כבר הבנתן, גם למכוניות וגם לנשים. ההבדל היחיד הוא שלמכוניות הקהל יכול היה באמת להיכנס, ואילו לנשים - רק בדמיון.

כל הסיפור הזה התאפשר בחסות אוטומוטר, שלא ראו שום בעיה להשתמש בגוף של נשים לצרכים הקפיטליסטיים שלהם – יצירת אווירה נובורישית של גבריות, שבה יוצרים אצל המבקרים הגברים פנטזיה של מה הם היו יכולים לקבל אם היה להם המון כסף: מכוניות-על (כך לפי מארגני התערוכה), והנשים שמותאמות למכוניות הללו – נשים שנראות כמו דוגמניות-על.

לרוב המבקרים כמובן אין כסף כדי לקנות את המכוניות, אלא "רק" את הכרטיס. אבל הכרטיס מזכה גם הוא בחווית גבריות. בדומה לקניית כרטיס להרצאה של הזאב האמיתי מוול סטריט או רכישת מגזין כמו בלייזר, הרכישה מקנה זכאות להציץ, להביט ולדמיין מה הם היו יכולים לעשות. כמה נוח שהדוגמניות כבר עומדות כל-כך קרוב למושב האחורי.

המסר בסוג ההעמדה הזה מועבר בצורה חזקה וברורה גם לנשים: התפקיד שלך הוא לא לנהוג ברכב, אלא להיות חלק מהנוף, ואם את רוצה להגיע ממקום למקום, כדאי שתהיי יפה ושתהיי ומוכנה. כי הגבר שמגיע אלייך עם המכונית שמעניקה לו חווית נהיגה עוצמתית, מצפה לחווית נסיעה נוספת איתך. בפעם הזאת את דווקא כן יכולה לרכוב.

למען הסר ספק, התפקיד של הנשים שעמדו בתערוכה לא היה להסביר על המכוניות. הן לא שמרו על כלי הרכב מפני מגע ושריטות. הן אפילו לא הראו את החלקים השונים במנוע. לא בטוח שזה היה עדיף, ברגע שהעמידו והלבישו אותן כמו דוגמניות. אבל ההעמדה שלהן צורמת עוד יותר כשכל תפקידן היה לעמוד שם ולהיות חפץ יפה לשימוש גברי.


מי פרועה וזקוקה לעבור אילוף?

אוטומוטר לא המציאו את הגלגל מן הסתם. פרסומות למכוניות שמנוסחות בלשון זכר ומקושטות בנשים יפות הן דבר שבשגרה. אבל המסר מועבר גם בצורות סמויות יותר. ב"לילה כלכלי" מה-20.4, תכנית הכלכלית ה"גברית" (בטח יותר גברית מהתכניות הכלכליות ה"נשיות" כמו "הכל כלול" או "תכנית חיסכון"), הוצגה כתבה על מכוניות מיני קופר. המוסיקה של הכתבה הייתה השורות הראשונות של השיר "המשביר" של מרסדס בנד: "צעירה ויפה ויש לה אודם, וחטובה וגבוהה במחלקה להלבשה תחתונה במשביר, אולי הכי יפה בעיר". בהמשך, הכתב אומר על המכונית שהיא נראית "כאילו עשו ניתוח מוגזם מדי עם הרבה בוטוקס כמו אצל ג'ואן ריברס".

בין אם צעירה ויפה, ובין אם יש לה יותר מדי בוטוקס, זה די סטנדרטי לתאר מכוניות בצורה מגדרית. לדברי דרור כהנוביץ', חובב רכב שגם מנתח גבריות בבלוג שלו "אב במשרה מלאה", "רכב שטח תמיד יתואר כגברי וחזק, מכונית סופר מיני תמיד תתואר כנוחה, רכה וחסכונית, מכונית ספורט תמיד תוצג כאישה סוררת הדורשת אילוף. הפרסומת תתעכב על הקווים הנשיים של המכונית, על קו החמוקיים הנחשק ועל התנהגות הכביש שלה"

או במילים אחרות: המכונית הוא דרך להעצים את הגבריות, בין אם דרך הצגת המכונית כהמשך הגוף הגברי, ובין אם הפיכת המכונית עצמה לאשה. כך או כך, חווית הנהיגה מדומה לסקס. זה אולי מתוחכם יותר מלהעמיד אשה יפה ליד אוטו, אבל זה אותו המסר.

A photo posted by Laura Kálnoky (@laaukaal) on


עוד באותו הז'אנר, אנחנו יכולות לראות סקרים וכתבות בעיתונים על סוגי כלי הרכב שמושכים נשים, שבהצפת השאלה מעצימים את הקשר בין מכונית ליכולת לעשות סקס. או בדיחות על יכולות הנהיגה של נשים, כדי שחס וחלילה לא נתחיל לפתח מחשבות על עצמאות נשית - במרחב, בסקס ובכלל.

מי שקנה רכב זכאי לקבל אשה

כתוצאה מכל אלה, ממש לא מפתיע שגברים שנוסעים במכוניות משמיעים מוזיקה בקול רם או מצפצפים לנשים מתוך הרכב. הם בסך הכל מנסים לצעוק – תראו איזה גדול יש לי. הם הרי לא באמת מצפים שנרדוף אחרי המכונית עד הרמזור הבא כדי לתת להם את מספר הטלפון שלנו. מספיק להם שנהיה מודעות שהם קיימים, וכדי שחלילה לא נלך ברחוב בלי שהרכב (ה"רכב") שלהם איכשהו ישפיע עלייך.

בהליכה ברחובות העיר, אנחנו הופכות לנשים שעמדו ליד כלי הרכב בתערוכה. מי שקנה רכב זכאי לקבל אשה כאמור. את אשה, הוא ברכב, ולכן מגיע לו לקבל אותך, בין אם ליהנות מהמראה שלך או לקבל את תשומת הלב שלך.

אמנם, יש כבר כל-כך הרבה נשים שקונות רכב ונוהגות, והמצב באמת יותר טוב ממה שהוא היה. אבל עדיין, כשמדברים על כלי רכב מותאמים לנשים, מדברים על צבע, על מנוע פחות חזק ועל מכונית מותאמת לקניות ולילדים; עדיין, כשזוג הטרו-סקסואלי נוסע ביחד יש יותר סיכוי שהגבר ינהג מאשר האשה; עדיין, אנחנו מייצרים חוסר ביטחון אצל נשים בסוגיות מכאניות; עדיין, יש הרבה פחות נהגות מקצועיות מנהגים והרבה פחות כתבות רכב מכתבים; עדיין, רוב המשתמשים בתחבורה ציבורית הם משתמשות, בעיקר מהמעמדות הנמוכים.

התוצאה של כל אלה, היא חלקים נרחבים במרחב הציבורי שמופקעים מאיתנו, כי אנחנו נשים. להפקעה הזו יש השפעה על סוגי העבודות שנשים בוחרות, על המגורים באזורים מסוימים ואפילו על היכולת לעזוב זוגיות לא טובה. אז נכון, אנחנו ממש לא במצב של פעם כשאסור היה לנשים לצאת מהבית ומי ששהו בחוץ היו רק נשים בזנות. אבל אנחנו ממש לא במצב של שוויון, ושאף אחד לא ינסה למכור לנו שכן. כי בינתיים, מה שמוכרים זה אותנו.

A photo posted by Guy Zipory (@guy_zipory) on


לפני שאתם מגיבים, הנה כמה תשובות לשאלות שוודאי יישאלו:

ש: את רוצה שגברים יפסיקו לפנטז על נשים?

ת: אני ממש לא נגד מחשבות מיניות, להיפך. אבל כשמעמידים מולכם נשים מיניות ואומרים לכם: "קחו זה שלכם," זה מעורר דמיון מסוג מאוד מסוים, וכתוצאה ממנו יחס אלים בעולם האמיתי לנשים.

ש: מה את רוצה? הנשים בחרו לעמוד שם בעצמן.

ת: נכון, ואם תשימו לב, אין לי שום מילת ביקורת כלפיהן. אין לי מושג למה הן בחרו לעמוד שם, אם זה מסיבות כלכליות, אם זה כי הן חושבות שככה יצליחו להתפרסם כי מלמדים נשים שלהיות דוגמנות זה השיא, או מסיבה אחרת. הביקורת שלי היא על אוטומוטר שמעמידים נשים ומלמדים גברים שככה העולם מתנהל.

ש: אז למה יש מלא נשים לא מוכנות לצאת עם גבר שאין לו אוטו?

ת: זה באמת עצוב שאנחנו כולנו חיים בעולם שבו מוכתב לנו שאשה צריכה להיות יפה ושגבר צריך לפרנס כדי שיהיו ראויים זה לזה. המסקנה הבלתי נמנעת אם ככה היא שאתה צריך לתמוך במאבק הפמיניסטי.

ש: בדיוק אתמול ראיתי אשה שלא מצליחה להיכנס לחניה.

ת: תגובה: אז איך לא אמרת עד עכשיו? ברור שחווית החיים שלך היא המציאות המוחלטת. אני לוקחת חזרה את כל מה שאמרתי וחוזרת למטבח. תודה לך, גבר יקר, שתיקנת את כל הטעויות שלי. אהיה לעד אסירת תודה.