באופן לא מפתיע, גם כשמדובר על מסלולי הריצה, נשים הן שחקניות חדשות יחסית במקצוע. כמה חדשות? תאמינו או לא, אבל קריירת הריצה של נשות העולם קיבלה תוקף חוקי לפני כ-50 שנים בלבד.

עד שנת 1972 נאסר על נשים להשתתף במרתונים מחשש חסר בסיס שהריצה הארוכה תפגע בגופן הענוג והשברירי. תקרת הזכוכית הזו נופצה לרסיסים בשנת 1967 על ידי קתרין סוויצר, שנרשמה למרתון בוסטון תחת זהות ניטראלית. כשזהותה התגלתה, ניסו המארגנים להורידה בכוח מהמסלול. האירוע צולם, הגיע לכותרות העיתונים בעולם, והשאר? היסטוריה.

יחד עם זאת - אם היה נדמה לכן שמרגע בו ניתנה לנו האפשרות, עטו נשים על מסלולי הריצה, טעות בידכן. לקח לא מעט שנים לתקן את הנזק התדמיתי שנוצר לתחום. נשים העדיפו, בצדק או שלא, לקחת חלק בענפים שנתפסו "נשיים" יותר וחובבות הריצה טרם זכו לעדנה לה הן ראויות.

אז נכון, קיימים מחקרים המצביעים על יתרון פיזיולוגי לגברים על פני נשים, שמסייע להם להצטיין בריצות למרחקים ארוכים. נתונים כמו מסת שריר גבוהה לעומת אחוזי שומן נמוכים אמנם מסייעים בהתמודדות עם ריצות ארוכות, אבל למרבה הפלא דווקא נתונים אחרים יכולים להיזקף לטובתנו: 

1. מסת עצם

מסת העצם של נשים נמוכה יותר משל גברים ומשקל עצמותיהן קל יותר - ככל שהמשקל נמוך יותר, ניתן לרוץ מהר יותר.

2. שריפת קלוריות

בריצה לאותו מרחק, נשים שורפות בין 10 ל-15 אחוז פחות קלוריות ממספר הקלוריות ששורפים גברים. משמע, בריצה למרחקים ארוכים נשים זקוקות לפחות "השלמות" אנרגטיות.

רצות (יח``צ: adidas)
מסת עצם נמוכה יותר|יח``צ: adidas

3. ההיבט הפסיכולוגי

באופן ממש לא מפתיע, בהיבט של קושי נפשי, נשים מתמודדות עם אתגרים פיזיים טוב יותר מגברים. 

כמו לידה

אז השינוי קורה, ולפי לא מעט מחקרים זה רק עניין של זמן עד שהאבולוציה הגופנית תתאים את עצמה להתפתחות הנפשית והתודעתית בכל הנוגע לנשים וספורט. אבל עם כל הכבוד לשינוי, תרשו לנו להקדיש כמה מילים לנתון השלישי ואולי, החשוב ביותר.

ריצות ארוכות הן אתגר שאינו מסתכם בקשיים פיזיים וגופניים נטו. הקושי הגדול ביותר הוא ביצוע הכנה נפשית מספקת להתמודדות עם אתגר פיזי בעצימות כל כך גבוהה. אם הדוגמא הראשונה שעולה לכן לראש היא לידה, אתן לא לגמרי שוגות. גם פה מדובר בניצחון הרעיון על הגוף, בוויתור על הציפייה התחרותית מהגוף שלנו ובהתמקדות במסוגלות הרגעית. ציר ועוד ציר ואת אמא. קילומטר ועוד קילומטר ורצת מרתון.  

הציפייה הגברית לעצימות גבוהה ולתוצאות מהירות וחד משמעיות אולי יכולה לעמוד לטובתם בריצות למרחקים קצרים, בהרמת משקולות או בענפי ספורט אחרים המצריכים מאמץ ממוקד לפרק זמן קצר, אבל כשזה מגיע לסיבולת נפשית – אנחנו הנשים מנצחות בענק.

מושגים כמו "דמיון מודרך", "מוכנות נפשית" וכמובן "העצמה", הפכו למושגי מפתח בכל הנוגע להתמודדות עם קשיי היום יום ולא מעט נשים רותמות את המושגים הללו לטובת הכנה נפשית לפני ותוך כדי ריצות מרתון. בניגוד לגברים, המתארים מצב פיזי וקושי פיזי נתון, נשים רבות מספרות כי עבודת ההכנה וההתמודדות החשובה ביותר בעיניהן היא זו המאמנת אותן לצלוח את המרוץ בראש ולהאמין ביכולת הנפשית שלהן, מתוך ידיעה ואמונה כי היכולת הגופנית תתאים את עצמה בהצלחה.

דרך ההתמודדות הזו מצליחה לייחד את הרצות מהרצים ולתת לכל אחת, בין אם חובבנית או מקצועית, את נקודת האחיזה שלה ואת הביטחון למצוא את הדרך במרוץ הבא. אז למה את מחכה?