בית ספר לשוטר מתחיל

התחרות אמנם קשה, אבל השבוע האחרון היה כנראה אחד הסוערים במשטרת ישראל מאז הוצנח רב-ניצב רוני אלשיך לתפקיד המפכ"ל. לא בטוח בכלל שאלשיך מודע למימדי התסיסה בצמרת המשטרה, ואם כן, הוא כרגיל לא מסגיר דבר. הוא נפתח בביקורת חריפה שמתחו בכירים על דברים שנשא המפכ"ל בכנס של כל הקצינים בדרגת סגן-ניצב ומעלה ביום ראשון, בבית הספר לשוטרים בבית שמש: "עף על עצמו", "אין לו מושג", "לוקה בהתנשאות קשה" ו"מפגין בורות" היו רק חלק מהביטויים שהשמיעו קצינים באוזניי התקשורת לאחר הכינוס. הכינוס עצמו נולד לאחר שניצבים במשטרה ביקשו מהמפכ"ל לכנס מפגש דחוף עם הקצינים כדי לנסות להרגיע את הלהבות. זה לא עבד.

הקצינים החליטו שהם לא מסכימים למדיניות המינויים של אלשיך, שבמסגרתה קצינים שהורשעו בעבירות משמעות ובעבירות מין מקודמים. בשיחה פנימית אף הצהירו כמה מהם שאם המגמה תימשך, הם יתפטרו. "אני לא זוכר כזה זעם של קצינים במשטרת ישראל, שיצאו נגד מפכ"ל מכהן", אומר השבוע מפכ"ל לשעבר. "הם הבהירו שהם לא מוכנים יותר לסבול מינויי קומבינות. תשמע, הוא מנותק לגמרי מהשטח. לא ייתכן ששוטרים ששיקרו במח"ש או הורשעו בעבירות מין יקודמו וימשיכו לשרת במשטרה כאילו לא קרה כלום. אלשיך הוריד את רף המוסריות והערכיות של השוטרים לתחתית והכול כדי לרצות את הפקודים שלו ולשמור על שקט תעשייתי".

אבל התוצאה שהוא השיג הפוכה – במקום שקט תעשייתי, קצינים מתמרדים נגדו.
"הבעיה של אלשיך זה שהוא לא מבין שהוא הגיע למשטרת ישראל. מבחינתו הוא עדיין בשב"כ. הוא לא עשה את הסוויץ'. בשב"כ יש לך משימה אחת: לסכל פיגועים, כשכל הדרכים כמעט כשרות, וגם כשיש טעויות – הכול חשאי וסגור מפני התקשורת. אין כמעט הדלפות. במשטרה לעומת זאת הכול חשוף. אתה כל הזמן תחת זכוכית מגדלת. בינתיים הייתי מגדיר את הכהונה של אלשיך ככישלון אחד גדול".

שועל בקרנבל: "תפיסת העולם שלו צריכה להדיר שינה מעיני האזרחים"

חצי שנה עברה מאז מונה רוני אלשיך לתפקיד מפכ"ל המשטרה, והקדנציה שלו עד כה עושה רושם בעייתי. על אלשיך, בן 52, שכיהן לפני כן כסגן ראש השב"כ, הופעל לחץ רב מצד השר לביטחון פנים גלעד ארדן לעבור לשורות המשטרה. זה קרה רגע אחרי שהניסיון למנות את תא"ל (במיל') גל הירש לתפקיד הוכתר ככישלון מביך, ובהשוואה להירש – שנחשב כבחירה תמוהה גם לפני שנחקר בתחילת החודש תחת אזהרה בחשד לעבירות שוחד שביצעה החברה בבעלותו בגיאורגיה – המינוי של אלשיך נראה היה כהברקה.

ארדן התעקש אז על מועמד חיצוני, במטרה לשקם את התדמית החבולה של המשטרה אחרי שורת האשמות וחשדות נגד קצינים בכירים בעבירות מין, והמחדל החמור במוקד 100 בליל חטיפת שלושת הנערים מצומת גוש עציון בקיץ 2014. ראש הממשלה, שהעדיף תחילה מועמד מתוך המשטרה, יישר קו עם השר לביטחון פנים, והפעיל בשלב מסוים גם הוא את מלוא כובד משקלו לכיוון בחירת אלשיך.

ואכן, אלשיך נראה בעיני רבים כאיש הנכון במקום הנכון. ה"שועל", כפי שכונה בשב"כ בשל ערמומיותו ושיטות החקירה המתוחכמות שלו, נחשב בארגון לאיש מקצוע ממדרגה ראשוני, מתוחכם וקשוח. יש בשב"כ אף מי שייחסו לו את ריסון הטרור במחוז ירושלים בעת שכיהן כראש מרחב יהודה, שומרון וירושלים בשלהי העשור הקודם. נראה היה אם כן שאלשיך יעניק למשטרה את הניעור שכל כך הייתה זקוקה לו. אבל המפכ"ל הטרי, שיום לפני מעמד הענקת דרגות הרב-ניצב מעד במדרגות ביתו, שבר את הרגל והופיע לטקס הראשון במדי המשטרה בגבס – סצנה מעט קומית ויש אף שיגידו צופה את פני הבאות – מאכזב בינתיים, ודי בגדול.

באותו טקס מגובס אמר ראש הממשלה, בהתייחס למשטרה, ש"גוף בריא שיש לו מחלות יודע לרפא את המחלות – ואתה [אלשיך] תרפא אותן". אלא שהמציאות בשטח הפוכה: את חלק מהקצינים ששמם נקשר בעבירות מין אלשיך דווקא קידם (ועוד הוסיף חטא על פשע עם האמירה השערורייתית שתלונות אנונימיות של שוטרות למח"ש על עבירות מין לא יטופלו מעתה ואילך), ואת תנ"צ שי אזולאי, מי ששימש כקצין האג"מ במשטרת מחוז ש"י בעת מחדל מוקד 100 בליל חטיפת הנערים, קידם לתפקיד מפקד מרחב דן. רעה תחת רעה תחת רעה.

"אני מאוד מודאג מאופן ניהול המשטרה על ידו", אומר בכיר מאוד לשעבר בארגון. "מעבר למינויים השערורייתיים והאמירה השערורייתית בנוגע לטענות אנונימיות, תפיסת העולם שלו בכללותה צריכה להדיר שינה מעיני האזרחים. מפכ"ל שקובע למשטרה מדיניות שלפיה טיפול רעש – דבר שהוא ברמה של מוקד עירוני – בעדיפות עליונה על פני עבירות רכוש ופשיעה חמורה, הוא מפכ"ל שממש לא מחובר למה שקורה בשטח".

המחדלים שנמנו עד כה הם לא היחידים כמובן בקדנציה הקצרה של אלשיך – נדמה שאין שבוע ללא שערורייה חדשה. במלאת חצי שנה למפכ"לותו, עשינו מאמץ לאסוף את מכלול ההחלטות השנויות במחלוקת שביצע, לבחון את השאלה היכן זה שם אותו מול השר הממונה ארדן, ולברר מה בכל זאת סיכויי הצלחת הקדנציה שלו ומה דרוש כדי שזה יקרה.

מינויים שנויים במחלוקת: "במקום להראות לצ'יקו את הדרך החוצה, הוא קיבל פרס"

בכל הנוגע לתפקוד של אלשיך, ניכר שסוגיית המינויים מעוררת את הכעס הגדול ביותר, בעיקר בקרב קצינים מכהנים. אחד המינויים שעורר את התמיהה הגדולה ביותר הוא המינוי של ניצב צ'יקו אדרי למפקד מחוז תל אביב, חרף המחדל שהוביל לרצח שירה בנקי ז"ל במצעד הגאווה בירושלים בקיץ שעבר.

אדרי אמנם נחשב עד לא מכבר לאחד הקצינים המבטיחים במשטרה ובעבר אף סומן כמי שעתיד להתמנות למפכ"לות, אולם רצח שירה בנקי טרף את הקלפים, או לפחות אמור היה. ב-2005 דקר ישי שליסל שני משתתפים במצעד הגאווה בירושלים ופצע אותם באורח בינוני. הוא הורשע ונידון לעשר שנות מאסר, ואף על פי שבמהלך כל התקופה לא יצא לחופשה אחת בשל ההערכה שמסוכנותו גבוהה, לא הוטלה עליו תוכנית שיקום ולא פיקחו אחרי תנועותיו. חודש לאחר שיצא משערי הכלא – דקר למוות את שירה בנקי בת ה-15 ופצע שישה נוספים.

אדרי שימש כמפקד מחוז ירושלים בעת האירוע, ואף שנשא באחריות הפיקודית, ועדת הבדיקה שבחנה את אירועי מצעד הגאווה רשמה לו הערה פיקודית בלבד (מה שהפתיע אפילו את השר ארדן, שהעריך שיודח). קצינים שהודחו בגין האירוע התמרמרו על ההחלטה, ובחירתו של אלשיך אף לקדם את אדרי זמן קצר אחר כך, למחוז תל אביב היוקרתי רק הגדישה את הסאה. ניצב בדימוס אריה עמית, מי שפיקד בעבר על מחוז ירושלים, כתב בעקבות הרצח בעמוד הפייסבוק שלו: "המחדל זועק לשמים והוא רשום על שמו של אדרי... במקום להראות לאדרי את הדרך החוצה או לתת לו תפקיד זוטר הוא קיבל פרס... אני רואה בזה זלזול בציבור". באופן מעט דומה, אלשיך קידם כאמור גם את תנ"צ שי אזולאי חרף אחריותו הפיקודית על מחדל מוקד 100 בליל חטיפת שלושת הנערים, גיל-עד שער, יעקב נפתלי פרנקל ואייל יפרח.

תת-התמחות במינוי מטרידנים: "להוציא את המינויים במשטרה מהידיים של המפכ"ל" 

בתוך תחום המינויים הבעייתיים, אלשיך, כך נראה, מחזיק בתת-התמחות של מינויי קצינים חרף חשדות לעבירות מין. המפכ"ל הקודם רנ"צ בדימוס יוחנן דנינו קבע סטנדרט קשיח לפיו שוטרים, ועל אחת כמה וכמה קצינים, שמעורבים בפרשות של הטרדות מיניות יושעו משירות. דנינו נאלץ לספוג בשל כך זעזועים רבים בשרשרת הפיקוד, כמעט על בסיס חודשי. אלשיך, המבקש כנראה לקנות לעצמו שקט תעשייתי  במחיר ערכי ואתי לא קטן, שינה כיוון ב-180 מעלות.

כך, החליט למנות את ניצב-משנה אילן מור, לשעבר ראש מחלק תנועה, לתפקיד היוקרתי של נציג משטרת ישראל בארצות הברית, אף על פי שהורשע לפני כשלוש שנים בהטרדה מינית של שתי שוטרות שהיו תחת פיקודו, בעת ששרת במחוז תל אביב. החקירה נגד מור על סעיפי ההטרדה התנהלה בתחילה במח"ש ולאחר שנחתם הסדר טיעון, הועבר התיק לבית הדין המשמעתי במשטרה. מור נקנס בסכום של 4,000 שקל וננזף בחומרה: "התנהגות... הנושאת אופי של הטרדה וגרימת מבוכה של מפקד כלפי פקודה, במיוחד בשים לב לפער הגילים, הדרגות והמעמד שבין השניים, אינה ראויה ומקומה לא יכירנה במסגרת המשטרתית", נכתב עליו. לאלשיך, מתברר, זה לא הפריע.

"אם המפכ"ל ימשיך באותה מדיניות, של למנות קצינים שסרחו, אני לא נשאר במשטרה", אומר קצין בכיר במשטרה, ומוסיף ש"כמוני יש לא מעט קצינים בכירים. הוא פשוט ירק לנו בפרצוף ורוצה שנחשוב שזה גשם. מה המסר שהמפכ"ל מעביר לשוטרות ואזרחיות שהוטרדו מינית על ידי קצינים? זה נראה רע מאוד. זה בטח לא יחזיר את אמון הציבור במשטרה". קצין אחר, בדימוס הפעם, מציע להוציא את המינויים מידי המפכ"ל ולמנות ועדה חיצונית בלתי תלויה בראשות שופט בדימוס, קצין בכיר בדימוס ונציג ציבור שיבחנו את המועמדים באופן עצמאי ויחליטו על כשירותם.

והחלטה אחת שלא התקבלה: "בראש לה"ב 433 צריך לעמוד אדם זך וטהור – וזה לא המקרה"

החלטה אחרת שמעוררת תהיות לא מעטות, ומדגימה גם היא את שינוי המדיניות החריף של אלשיך לעומת דנינו, היא אחת שדווקא לא התקבלה, כלומר השארתו של ניצב רוני ריטמן בתפקידו כמפקד לה"ב 433, היחידה שמנהלת את החקירות הרגישות ביותר במשטרה. נגד ריטמן התנהלה בחודשים האחרונים חקירה במח"ש בחשד להטרדת קצינה שהייתה כפופה לו. הקצינה התלוננה שהטריד אותה מינית באופן שיטתי, ועל פי עדותה במח"ש, הוא אמר לה בהזדמנויות שונות: "תרקדי שאני אראה שאת מנענעת את התחת", "מה הייתי עושה לך", "נזכה לראות אותך בבקיני?". "את ממש צדיקה. לא שותה, לא משחקת סנוקר. אני מקווה שאת עושה סקס", ואף ניסה באחת הפעמים לנשק אותה בכוח.

על אף שמח"ש האמינה לגרסת המתלוננת והמליצה על הגשת כתב אישום נגד ריטמן, החליט היועץ המשפטי לממשלה דאז, יהודה ויינשטיין, לסגור את התיק כיוון שנסיבות המקרה, לדבריו, "אינן מתאימות לניהול הליך פלילי", בין השאר בשל התיישנות (האירועים עליהם התלוננה הקצינה התרחשו בשנים 2010 ו-2011). בפועל, היה בהחלטתו של ויינשטיין משום זריקת הכדור למגרש של אלשיך, שהחליט מצדו להשאיר את ריטמן בתפקידו ולא לנקוט שום צעדים נוספים. "אני לא צריך להקריב אותו למולך", אמר אלשיך.

"התפקיד של ריטמן הוא הרגיש ביותר במשטרה", טוען קצין ותיק במשטרה, "שהעומד בראשו צריך להיות אדם זך וטהור – וזה לא המקרה כאן. גם אם הוחלט שלא להעמיד את ריטמן לדין, הוא בכל זאת לא ראוי לעמוד בראש יחידה כזאת, לאור עדותה של הקצינה והתנהלותו".

להשתיק את המתלוננות: "בין הקשר בין תלונות מוצדקות לבין חיסול חשבונות?"

בהעדפה העקבית של אלשיך, פעם אחר פעם, שלא להדיח קצינים שהוכתמו בהאשמות על עבירות מין (אפשר להוסיף לרשימה הזאת גם את נצ"מ קובי דוידיאן, שנחלץ בעור שיניו מפרשת הטרדה של שוטרת ומונה באחרונה על ידי אלשיך לתפקיד ראש מערך בטיחות בלשכת המפכ"ל), ישנו, כך נראה, גם מרכיב חזק של תפיסת עולם, לא רק של תועלת ארגונית. הוא עצמו ביטא אותה בעיתוי האומלל ביותר שיכול היה למצוא לשם כך – בכנס שנערך במשטרה לציון יום האישה הבינלאומי.

אלשיך אמר שם שתלונות אנונימיות של שוטרות על הטרדות מיניות לא יטופלו בידי מח"ש, משום ש"המכתבים האנונימיים הפכו לתרבות של חיסול חשבונות במשטרה. לכן מעתה המשטרה לא תטפל עוד במכתבים אנונימיים שמעלים חשד לעבירות שביצעו שוטרים. בארגון שבו חלה חובת דיווח על שוטרים אין שום צורך במכתבים אנונימיים".

האמירה של אלשיך הייתה לא רק מרגיזה, אלא גם טיפשית, שכן היא קוממה עליו מיד את מח"ש וכבר למחרת נשמעו קולות מתוך היחידה שקראו לשוטרות להמשיך ולהגיש תלונות, גם אנונימיות אם צריך (לאורך השנים תלונות אנונימיות סייעו למח"ש לחשוף פרשיות רבות של הטרדות ומעשים מגונים שביצעו קצינים בשוטרות). הביקורת על אלשיך לא נגמרה במח"ש. על פי פרסום של גידי וייץ ב"הארץ", אפילו היועץ למשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, ביקר במסגרת שיחות סגורות שניהל עם בכירים במשרד המשפטים את המדיניות המקלה של אלשיך כלפי עבירות מין. "זה לא יכול להימשך כך", אמר מנדלבליט והוסיף שהוא מתכוון ליזום שינוי בצורה שבה מטופלות עבירות אלה במסגרת המשטרה.

"בשיחות סגורות המפכ"ל נשמע אחרת מאשר בנאומים שלו", מסנגר קצין לשעבר על אלשיך. "הוא לא הנואם הכי טוב, לפעמים מפרשים אותו אחרת ממה שהוא מתכוון אליו". עם זאת, הקצין בדימוס סבור שאלשיך "טועה בגישה שלו. יש את מח"ש, והיא זו שתחליט אם יש ראיות נגד אותם שוטרים או לא. מה הקשר בין חיסולי חשבונות בארגון לבין תלונות שיש בהן אמת או חשד שמצדיק פתיחת חקירה?". לבסוף, מוסיף הקצין, שגם לדעתו הגישה של אלשיך נובעת מרצון למנוע זעזועים במשטרה ולהותיר את שרשרת הפיקוד יציבה.

שאלת השאלות היא איך השר ארדן, שחתום על המינויים, אישר אותם, למרות הבעייתיות הכרוכה בהם. לדברי גורם בכיר במשטרה, ארדן מגבה בינתיים את המפכ"ל ונמנע מעימותים במערכת המוכה והחבולה ממילא, בדגש על המלה "בינתיים". לאורך זמן, אומר הקצין, לא בטוח שהגיבוי יישאר על כנו.

אגב, אם אכן מתפתח קונפליקט בין אלשיך לארדן, אז עקבות אפשריים שלו טמונים אולי בפרשה אחרת של עבירות מין שחשף לפני מספר שבועות הערוץ הראשון. על פי הדיווח, ארדן פיטר קצין שנחשד בעבירות מין בשוטרת בשירות חובה במהלך מבצע "צוק איתן", על אף שתיק החקירה נגדו נסגר תחילה מחוסר עניין לציבור. רק זמן מה לאחר סגירת התיק, ואחרי שאלשיך אפשר לו לחזור לשירות, קבעה מח"ש כי ישנן ראיות חדשות לפיהן הקצין ביצע מעשה מגונה בשוטרת הצעירה ובעקבות כך החליט ארדן  לפטרו – כנראה מעל לראשו של אלשיך.

"שב"כיזציה" של המשטרה: "אלפי אזרחים היו בפאניקה, והמפכ"ל שותק"

סאגת המינויים, ההטרדות והתלונות אינה נקודת התורפה היחידה של הקדנציה הקצרה של אלשיך. למעשה, כבר פחות מחודש לתוך הקדנציה שלו התרחש אירוע שהעלה שאלות לגבי מידת התאמתו לתפקיד: המרדף אחר המחבל נשאת מלחם, שביצע את פיגוע הירי בפאב הסימטא בדיזנגוף בינואר השנה, בו נרצחו אלון בקל ושמעון רואימי.

מלחם נמלט מהזירה – במנוסתו רצח גם את נהג המונית שהסיע אותו, אמין שבעאן – והמצור אחריו נמשך שבוע שלם. במהלך ימיו הראשונים, המפכ"ל הטרי ודוברות המשטרה כולה שמרו על שתיקה רועמת וסרבו לעדכן את מאות אלפי תושבי גוש דן בתמונת המצב הידועה להם, אפילו לאור האפשרות שמחבל חמוש מסתובב בסמוך לבתיהם. ההיסטריה השתוללה וילדים נשארו בבתים במקום ללכת לגנים. בהמשך התברר שהמשטרה אף התעלמה מדיווח של שתי צעירות שראו את מלחם באוטובוס בתל אביב, זמן קצר לאחר הפיגוע – הפרטים נלקחו מהן, אך איש מעולם לא חזר אליהן. אגב, עד היום לא ננקטו שום צעדים פיקודיים או משמעתיים נגד הקצינים והשוטרים שלא התייחסו לתלונות האזרחים.

"זו הייתה נקודת השבר הראשונה", טוען קצין במשטרה, "המפכ"ל שותק ואלפי אנשים בפאניקה כשמחבל מסתובב חופשי. הוא כנראה חשב שהוא בשב"כ, אבל במשטרה אתה מחויב לתת דין וחשבון לציבור". ראש אגף החקירות לשעבר וח"כ לשעבר משה מזרחי טוען שיש קושי ממשי במעבר של אלשיך מהשב"כ, שמתנהל במחשכים, למשטרה. "את המשטרה, בניגוד לשב"כ, אי אפשר לאטום בפני הציבור והתקשורת. כמפכ"ל אתה חשוף 24 שעות ביממה".

הסימפטום החמור ביותר עד כה ל"שב"כיזציה" של המשטרה תחת אלשיך היה זימונו החסר תקדים לחקירה במשטרת מחוז ירושלים של כתב גל"צ החרדי מיכאל שמש. בעקבות ידיעה ששידר שמש על חבר מועצת העיר, מאיר תורג'מן, התלונן האחרון במשטרה כי היא הייתה שקרית ושהכתב הטריד אותו. שמש הוזמן בעקבות כך עוד באותו היום (!) לחקירה תחת אזהרה. ההחלטה לא הייתה רק חריגה, אלא גם מנוגדת לנהלים: במקרה של חקירת עיתונאי, יש להעביר את העניין באמצעות בקשה רשמית לראש אגף חקירות במשטרה כדי שיכריע האם לחקור בהתייעצות עם פרקליט המדינה, פרקליט המחוז או ראש מועצת העיתונות. המשטרה החליטה לעשות דין לעצמה. שמש מצדו סרב להגיע לחקירה, גם לאחר שחוקר במשטרת מחוז ירושלים איים לעצור אותו. מדוע בכלל לזמן עיתונאי לחקירה בשל ידיעה שפרסם – על פניו תחום שאמור להיות מטופל במסגרת תביעות אזרחיות של לשון הרע או דיבה?

כסממן נוסף המעיד על קשייו של אלשיך להסתגל בשל הרגליו משב"כ, מציינים במשטרה את הכרזתו זמן קצר אחרי הכניסה לתפקיד, כי יערוך בדיקות פוליגרף תקופתיות לשוטרים על ידי גורם חיצוני (כלומר שב"כ), בניסיון לאתר הדלפות, עבירות שחיתות, קרבה לעבריינים ועוד. אחרי שהבין שמדובר בתוכנית יומרנית וסופר-יקרה, אלשיך החליט לרדת ממנה, כשהוא ממיר אותה לשאלונים בני מאות שאלות שאמורים להישלח לשוטרים אחת לתקופה, כפי שנהוג בשב"כ. שוטרים שכבר השיבו עליהם טענו שקשה להם לאתר את התועלת שבהם. אלשיך מצדו התגאה רק לאחרונה שהאיום בפוליגרף והשאלונים שנשלחו במייל גרמו לקצינים מסוימים לפרוש – כנראה כאלה שהיה להם מה להסתיר לשיטתו (למשל יחסים עם עיתונאים שכללו הדלפות), או לחילופין, כאלה שמיאנו לענות על שאלות חודרניות.

שקט, אוכפים: "המשטרה צריכה לטפל במה שמטריד את הציבור". ברעש

מדיניות אחרת שהתווה אלשיך וגררה יחס של ביטול מצד לא מעט גורמים במשטרה, הוצגה לפני מספר שבועות בכנס לשכת עורכי הדין באילת: "אם המשטרה רוצה שהציבור ירגיש שאנחנו שם בשבילו", אמר שם המפכ"ל, "היא צריכה לטפל במה שמטריד אותו במקום בו הוא חי". מה אם כך לפי אלשיך הדבר שמטריד את הציבור? "המטרה היא להעלות את נורמת הציות לחוק ולקבוע שאת זה לא עושים יותר, גם אם זה מקובל בחברה הישראלית – לחסום מעבר, לתפוס חניה ולעשות רעש בשעה 11 בלילה". המפכ"ל הורה על תכנית שנקראת "אמון" ומטרתה לאפשר לכל תחנה להגדיר 10 בעיות של אזרח בתחום איכות החיים: הקמת רעש, תפיסת חנייה, ועוד. "זו תכנית לגמרי מנותקת מהמציאות שהופכת אותנו לפקחים עירוניים ולא לשוטרים שאמורים להילחם בפשיעה", אומר קצין בכיר.

קצין בכיר טוען ש"למשטרה אין יכולת לטפל בהקמת רעש בלילה, זה קשקוש אחד גדול". אחרים מסבים את תשומת הלב לכך שפתרון לבעיה כמו מטרד הרעש כרוך בשיקום מערך שוטרי הסיור של המשטרה – מהלך שאלשיך מסרב כרגע לעשות. "יש מחסור חמור של שוטרי סיור ומאות ניידות, בעיקר בשעות הלילה", טוען קצין סיור בכיר. "בקושי אנחנו מטפלים בסכסוכי שכנים וקטטות בפאבים. יש ערים גדולות שבהן פועלות ארבע-חמש ניידות לכל היותר בלילה. הן לא מסוגלות לתת מענה לטיפול באנשים שהתלוננו על רעש. אולי המפכ"ל רוצה למצוא חן בעיני הציבור, אז הוא יוצא בהצהרות חסרות כיסוי".

"זה הטריד אותי מאוד שהמפכ"ל לא התייחס בכלל בתוכניותיו למערך הסיור, שהוזנח במשך שנים רבות", אומר ניצב בדימוס משה מזרחי. "פעם הוא היה עמוד השדרה של המשטרה. צריך לשקם את המערך הזה בהקדם ולשדרג את רמת שוטרי הסיור – זה יסייע במתן תגובה מהירה לאזרח ויסייע בסיכול הפשיעה. אם הייתי מפכ"ל, זה היה היעד החשוב ביותר שלי".

כשלים בדברור: עיינו ערך הכתבה שאתם קוראים

קצינים בהווה ובעבר מבקרים את המשטרה של אלשיך גם על הצנחתה של מירב לפידות לתפקיד הדוברת, במקום למנות אדם מתוך המערכת. לפידות כבר הספיקה לפשל קלות, כששלחה בטעות הודעה לקבוצת וואטסאפ של עיתונאים ובה כינתה את פעילי הר הבית "הזויים". בכלל מערך הדוברות במשטרה הוא עניין רגיש – הוא מונה לא פחות ממאה עובדים, מה שלא מונע מהמשטרה להוציא מדי שנה 800 אלף שקל על יחסי ציבור, אותם היא משלמת למשרדים חיצוניים, "סכום שאפשר לקנות בו שש ניידות משטרה או לממן עשרה שוטרי סיור", כפי שאומר גורם במטה הארצי. ועוד לא דיברנו על זה שלמרות ההוצאות הגדולות וכוח האדם העצום, הדימוי הציבורי של הארגון עדיין בקאנטים. המשטרה, כך נראה, מתקשה מאוד לדברר את עצמה. עדות לקושי הזה ניתנה רק בשבוע שעבר, כאשר תא כתבי המשטרה החרים בצעד חריג את סיקור טקס ההעלאות בדרגה, במעמד המפכ"ל. אחד הכתבים מספר שהצעד הגיע בתגובה למדיניות האיפול בנוסח שב"כ שנוקט אלשיך.

ביקורת נוספת על אלשיך נוגעת להחלטה מהעת האחרונה שלא לנקוט בצעדים משמעתיים נגד שוטרים שהתרשלו בטיפול ביוסף סלמסה, הצעיר ממוצא אתיופי ששקע בדכאון והתאבד כמה חודשים לאחר ששוטרים תקפו אותו באקדח לייזר וגרמו לו כוויות בזמן שהוא שוכב אזוק ברגליו ובידיו במשך שעות מחוץ לתחנת משטרה. בדיקת מח"ש קבעה שמעשי השוטרים לא עברו את הרף הפלילי, אך עם זאת נקבע שהם שיקרו בחקירתם ולכן התחייב טיפול בהם ברמה המשמעתית. אלא שבפועל, השוטרים שמסרו עדויות סותרות או שקריות לא הועמדו לדין, והמפכ"ל לא טרח לנקוט נגדם בשום צעד משמעתי. למה? תשאלו את אלשיך. כנראה שלא תיענו.