התמונה בהחלט יפה: ראש הממשלה בנימין נתניהו במרכז, שלושה עולים טריים מתימן לצדו ולפניהם ספר תורה עתיק שהביאו עמם בגאווה. הסיפור שמאחוריה עוד יותר יפה: 17 עולים חדשים הוברחו לישראל לפני כחודש באישון לילה מגבול ערב הסעודית לירדן, בעיצומה של מלחמה במדינתם השסועה, והוטסו למרכז הקליטה נורית בבאר שבע. תמונות העולים פורסמו בתקשורת, הם התראיינו בהתרגשות וסיפרו שהם שמחים להגיע לארץ הקודש, אפילו שנאלצו למכור את רכושם בחצי ממחירו. "היו לנו בתים טובים וגדולים בתימן", התגאה אחד העולים, "מכוניות, עבודות מסודרות, טלפונים - אבל פה זו מדינה של היהודים, המדינה שלנו".

הפרצופים מחייכים, הכותרות פטריוטיות וכולם מרגישים טוב עם עצמם. כמעט כולם. "בעוד כמה חודשים, אולי עוד לפני, הם יתפכחו ויגלו שארץ ישראל היא לא זבת חלב ודבש, ושבתימן היה להם יותר טוב", אומר שמעון קרני, שעלה לישראל מתימן לפני כחמש שנים, "הם לא יודעים מה מחכה להם פה".

נבואת הזעם הזו לא מבוססת על פסימיות אלא על עובדות בשטח. 35 משפחות שעלו מתימן לפני כשש שנים עדיין לא התאקלמו כראוי בארץ ולא התערו בחברה הישראלית. הן נאלצות לחיות בדירות קטנות בנות חדר עד שני חדרים במרכז הקליטה יעלים בבאר שבע, בצפיפות קשה מאוד. חלקם קשישים, רובם מובטלים, והגברים שכן עובדים מסתפקים בעבודות מזדמנות כמו שיפוצים, ניקיון, סידור סחורות במרכולי מזון וכדומה. "הבטיחו לנו הבטחות ותראה מה קרה? שש שנים אנשים תקועים במרכז הקליטה", טוען קרני, שמשמש כאחד ממנהיגי הקהילה. "אנשים פה חיים בחרדות קיומיות. רמסו את הזכויות שלנו, אנחנו עולים סוג ב' ואפילו גרוע מזה. המטבח קטן והסלון מטר על מטר, אי אפשר אפילו להכניס טלוויזיה, אתה מרגיש שאתה חי בתוך קופסת גפרורים".

תימנים שעלו לארץ בפברואר 2009, צילום (צילום: רוני שוצר לפלאש 90)
תימנים שעלו לארץ בפברואר 2009. מה קורה אחרי שהצלמים הולכים?|צילום: רוני שוצר לפלאש 90

יוסף (שם בדוי), אב לשלושה ילדים קטנים ואשה מובטלת, פורץ בבכי כשהוא נזכר מה השאיר אחריו בכפר עמראן שבתימן: וילה רחבת ידיים, נגריה גדולה, שדות, טנדר גדול וחדש, סמארטפונים ומחשבים. "חיינו שם כמו מלכים, באמת לא היה חסר לנו כלום", הוא מספר. "אפילו היחסים עם השכנים הערבים שלנו היו טובים. אבל אז החלה מלחמה בתימן והתחלנו לקבל טלפונים ממשפחות בארץ שדאגו לנו וחששו לחיינו. קיבלנו מסרים מהסוכנות היהודית שהם רוצים להעלות אותנו לארץ בגלל חשש שהמורדים יפגעו בנו, אז עלינו לישראל מהר, בלי כלום, רק עם הבגדים שעל הגוף, ממש כמו ביציאת מצרים. לא הספקנו אפילו למכור את הרכוש שלנו, איבדנו הכל רק כדי לחיות בארץ הקודש ועכשיו, אחרי חמש שנים בישראל, אני מאוכזב. הבטיחו שנקבל בתים ושיסדרו לנו עבודה, ופשוט עבדו עלינו בעיניים. יש פה עולים שרוצים לחזור לתימן כי נמאס להם שדופקים אותם". 

"חטפנו סטירות בפרצוף, מצטערים בכלל שהגענו"

זה מתחיל בשכירות. משפחות העולים מתימן נאלצות לשלם כל חודש לסוכנות היהודית עבור שהותם במרכז הקליטה סכום שנע בין 1,000 ל-1,300 שקלים, בהתאם לגודל הדירה, לא כולל תשלומי גז, חשמל ומים שעומדים על 800 שקלים בחודש. לעומת זאת, כפי שנחשף שבוע שעבר בדיון חשאי מיוחד של ועדת העלייה והקליטה, עולים מאתיופיה שמתגוררים במרכזי קליטה ברחבי הארץ משלמים סכום נמוך בהרבה של 500 שקלים בלבד. "זה המון כסף כשכל המשכורת שאני מרוויח שבקושי מגיעה ל-2500 שקל" טוען יוסף. "מה עם אוכל, מים, חשמל, ביגוד? אנחנו נאלצים לחסוך על עצמנו כדי שלילדים שלנו יהיה מה לאכול. רוצים שנצא משם ונקנה בית, אבל איך בדיוק אנחנו אמורים לעשות את זה? הבנק לא מוכן לתת לנו שום משכנתא, אין לנו ליווי ומדריך צמוד כמו שנתנו לעולים מאתיופיה - אנחנו פשוט לא קיימים מבחינת הממשלה. מה יעשו העולים הקשישים שמתקיימים מקצבת זקנה? מי יסכים לתת להם הלוואות?".

זה ממשיך בפרנסה: העולים מתימן שעבדו כמורים בחדר, במכירת וייצור מחרשות וכלי חקלאות, כנגרים ורפדים ובגידולים חקלאים, מצאו את עצמם מהר מאוד מול שוקת שבורה ותנאי אבטלה קשים. "אני לא יכול להסתכל לאשתי ולילדים שלי בעיניים, הכבוד שלי כאדם מפרנס נרמס בארץ וזו ההשפלה הכי גדולה", אומר יוסף. "התפללנו להגיע לארץ הקודש ובסוף חטפנו סטירות בפרצוף, אנחנו מצטערים בכלל שהגענו".

ראש הממשלה עם העולים התימנים שעלו לארץ במרץ 2016 (צילום: חיים צח/GPO לפלאש 90)
ראש הממשלה עם העולים האחרונים מתימן. האם משרדי הממשלה מעדיפים לשכוח?|צילום: חיים צח/GPO לפלאש 90

אפרים נהרי, פעיל למען העולים מתימן שמסייע להם מול משרדי הממשלה, טוען כי הסוכנות היהודית ומשרד הקליטה לא מהססים להעלות לעולים את שכר הדירה בידיעה ברורה שהדבר יוביל אותם לעזוב את מרכזי הקליטה. "הם נאלצים לשלוח את ילדיהם ללמוד בפנימיות כדי לחסוך עליהם בעלויות של ביגוד ואוכל, ואני יודע על עולים שצברו כבר חובות של עשרות אלפי שקלים ואין להם ממה לחיות", הוא מספר. נהרי, אגב, טוען כי זו הייתה טעות גדולה לפרסם את דבר העלייה האחרונה, בטח שלא לקחת את העולים להצטלם עם נתניהו ועם ספר התורה העתיק שהבריחו: "ביקשתי להשקיט את העניין מחשש שהדבר ייפגע ביהודים שנותרו מאחור, אבל אף אחד לא הקשיב לי. הם עשו לעצמם יחסי ציבור בתקשורת על חשבון היהודים המסכנים שנותרו בתימן בזמן שמתנכלים להם ופוגעים בהם. אני יודע לפחות על שני יהודים שנעלמו מאז באופן מסתורי". 

"מנצלים את זה שהם אנשים שקטים"

האמת המרה בכל הסיפור הזה טמונה בכך שהחברה הישראלית והיישוב היהודי בארץ התבססו מראשית דרכם על עולים מתימן, שקשיים כלכליים לא היו זרים להם כבר אז. העלייה המשמעותית הראשונה הייתה ב-1882 ("אעלה בתמר"), אשר למעשה הקדימה את עליית הבילויים. העולים התימנים עבדו אז בחקלאות ובבניין והיוו כוח עבודה גדול בבניית הארץ, למרות שרובם לא קיבלו טיפולים רפואיים ואף ויתרו על תשלום מס קופת חולים כדי לשרוד כלכלית. העלייה המוכרת הגדולה יותר, "מרבד הקסמים" (מבצע "כנפי נשרים"), התרחשה לאחר מלחמת העצמאות במסגרתה עלו לישראל כ-50 אלף אנשים, וגם לאורך שנות התשעים הובאו עשרות משפחות בחשאי לישראל ועברו להתגורר בבאר שבע, רחובות ואשקלון.

העולים הוותיקים מתימן אמנם אימצו אותם לחיקם כדי לזרז את קליטתם, אבל חריקות רבות גרמו לכמה משפחות לעזוב את הארץ ולחזור בחזרה לתימן. הסיבה: החלטת משרד הקליטה לפנות את העולים ממרכז הקליטה יעלים כעבור חצי שנה בלבד, בצירוף מצב כלכלי קשה שגרם להם להותיר חובות רבים בבנקים ולקחת הלוואות מאנשים פרטיים. "אם אינכם רוצים לעזור לנו לקבל דירה ולגדל את הילדים שלנו בכבוד", כתבו העולים לראש הממשלה דאז אריאל שרון, "אנו מבקשים מכם לדאוג לנו לכרטיסי טיסה להחזיר אותנו לתימן. הבטיחו לנו ארץ זבת חלב ודבש, ושום דבר מההבטחות הללו לא קוים".

מרכז קליטה יעלים בבאר שבע (צילום: דיאגו מיטלברג)
מרכז הקליטה יעלים בבאר שבע. הצפיפות לטענת העולים קשה מאוד|צילום: דיאגו מיטלברג

לא מעט מהם אכן מימשו את האיום וחזרו לתימן כלעומת שבאו. "הייתי בישראל שבע שנים, עשיתי צבא כמו כל אחד אבל החלטתי לחזור לתימן בשנת 95", נזכר קרני. "גלגלו אותנו ממשרד אחד לשני, התחמקו מלעזור לנו ובסוף עוד זרקו אותנו ממרכזי קליטה, אז חזרתי למקום שהיה לי בו טוב. שם יש שקט ושלווה, פה אין מנוחה. כל הזמן אתה בריצות לקבל את מה שמגיע לך, ובסוף יורקים עליך בפרצוף". קרני נישא לאישה בתימן ונולד להם ילד, אך כשנה וחצי לאחר מבצע עפרת יצוקה הועלו לישראל עשרות משפחות מתימן שהיו חשופות לאיומים מצד מוסלמים בעקבות פעילות צה"ל ברצועת עזה. בין העולים היה גם הוא, שקיבל הבטחות לסיוע בדיור ומציאת עבודה, ושוב גילה שהבטחות לחוד ומעשים לחוד.

גם יצחק (שם בדוי), שחזר לתימן דרך ירדן יחד עם אשתו, ולאחר מכן שב לישראל באחת העליות האחרונות, זכה פעמיים למצגי שווא. "אני לא מבין למה הממשלה לא למדה את הלקח", הוא תוהה, "המצב אפילו גרוע יותר. עולים מרוויחים בעבודות דחק פחות ממשכורת מינימום, מחירי הדירות עלו במאות אחוזים והסיכוי שלנו לקנות בית שואף לאפס. הממשלה שכחה אותנו וזה עצוב. יש פה כאלה שהחליטו להגר לארצות הברית, אל משפחות שהבטיחו לעזור להם, כי בארץ אין להם מה לחפש".

ציון אחרק, פעיל חברתי מבאר שבע שמלווה ומסייע לעולים החדשים מתימן, טוען שהמציאות הנוכחית אפילו עגומה יותר ממה שמתארים העולים: "אתה רואה בעיניים שלהם שהם עצובים, שבורים. חלקם מתקיים רק מתרומות ונדבות - אנחנו עוזרים להם בסלי מזון, בבגדים לילדים ובחבילות לקראת פסח. בלי העזרה שלנו ושל אחרים הם היו מגיעים לפת לחם. פשוט מנצלים את זה שהם אנשים שקטים שלא עושים רעש ובלאגנים, אז דורכים עליהם עוד יותר". "האמת שהייתה כבר החלטה לצאת להפגנות מול משרד הקליטה והסוכנות היהודית", מגלה קרני, "אבל ברגע האחרון החליטו לנסות ולפעול בדרכי נועם ולא לצאת לרחובות. כל הזמן מושכים אותנו ואני כבר לא מאמין לאף אחד. כבר שש שנים אני שומע ש'אחרי החגים' יעזרו לנו".

יהודיות תימניות שהגיעו לארץ ביוני 2012 (צילום: משה שי לפלאש 90)
יהודיות תימניות בנתב"ג, 2012. "למה שיבואו לפה? כדי לסבול?"|צילום: משה שי לפלאש 90

"יש צדק בדבריהם ואני יכול להבין אותם", אומר גורם במרכז הקליטה, "אבל הכל עניין של ביורוקרטיה, הכל נתקע במשרדי הממשלה. בגלל שהם שקטים, נחמדים ולא הופכים שולחנות או עורכים הפגנות, אז היחס כלפיהם מצד פקידי ממשלה הוא על גבול האדישות וזה מה שמקומם. סף השבירה של חלקם די נמוך, ואני ממש חושש שכמה מהם עוד יתאבדו בגלל המצב הכלכלי".

לא ראו אפילו את ירושלים

בשבוע שעבר נערכה בכנסת ישיבת סגורה בנוגע למצבם של העולים מתימן שתקועים ביעלים. נציגי העולים חשפו את מצוקותיהם, את האפליה בשכר הדירה והמענקים שקוצצו, ואת הזלזול שהם מקבלים ממשרדי הממשלה. "הייתי בהלם", אומר סגן השר לשיתוף פעולה אזורי איוב קרא, אשר יזם את הדיון הדחוף ואף סייע מאחורי הקלעים להעלאת העולים האחרונים. "המדינה פישלה, היו מחדלים ותקלות רבות והגיע הזמן שיתוקנו. צריך להשוות את הזכויות שלהם לאלה של העולים מאתיופיה. דרשתי שהסוכנות היהודית ומשרד הקליטה יחזירו לעולים מתימן רטרואקטיבית את הפרשי שכר הדירה שהם שילמו ויותר מזה, תבעתי לבטל את תשלום שכר הדירה ולהחזיר לכל משפחה את עשרות אלפי השקלים ששילמה במשך שש שנים. עולים במצוקה כלכלית כזו קשה לא צריכים לשלם שום שכר דירה, זה מסוג הדברים שמשרד האוצר והממשלה יכולים לספוג". גם יו"ר ועדת העלייה והקליטה, ח"כ אברהם נגוסה, ציין בדף הפייסבוק שלו כי יש לשפר את תנאי קליטתם של העולים מתימן ולשלבם בחברה הישראלית.

נכון להיום נותרו בתימן כ-100 יהודים, רובם מבוגרים, שסירבו לעלות לארץ בעלייה האחרונה. "למה שיבואו לפה? כדי לסבול? יותר טוב שיישארו שם", אומר יוסף בעיניים דומעות. "אתה יודע מה הכי כואב לי? אני גר פה כבר חמש שנים ואפילו פעם אחת לא נסעתי עם האישה והילדים לטייל בארץ, לראות את הים, את צפת, את ירושלים. אין לנו כסף לבזבז על אוטובוסים אז אנחנו נשארים במרכז הקליטה כמו פליטים חסרי בית, ומקווים שהקדוש ברוך הוא ירחם עלינו וידאג לנו. הוא התקווה שלנו, כי על הפוליטיקאים אני כבר לא סומך יותר".

_OBJ

ממשרד הקליטה טרם נתקבלה תגובה.

 

תגובת הסוכנות היהודית

"ראשית, כל נושא השיבוץ במגורי קבע של העולים הוא באחריות משרד הקליטה. הוצע לעולים בעבר דיור ציבורי - חלקם קיבלו את ההצעות וחלק סירבו, מסיבות השמורות עמם. גובה מענקי הדיור והמשכנתאות נקבע על ידי משרד הקליטה, והמענקים לעולי תימן הם הגבוהים ביותר המוצעים לעולים מכל מדינה שהיא. אם יש צורך להגדילם - רק משרד הקליטה יכול לקבוע.

תמיד עמדו לרשות העולים מלווים ומדריכים, וכן צוות קבוע של מרכז הקליטה, כולל עובדים סוציאליים. כיום עומד לרשותם מדריך מלווה צמוד בשם יחיא מרחבי, שעובד אתם כבר זמן רב. כל מי שנקלע לבעיות מטופל על ידי הצוות ואיש לא הגיע לפת לחם. הטענות על הזנחה והפקרה הן פשוט לא נכונות באופן מוחלט.

שכר הדירה הוא פונקציה של רמת מתקן המגורים והוא משתנה בהתאם לרמת הסבסוד (מטעם הסוכנות או משרד הקליטה) ובהתאם לתקופת השהות שמעבר לתקופת הזכאות. יש לזכור כי הם פטורים מארנונה, והם מקבלים תכניות העשרה ומענקים שאינם מוקצבים לעולים אחרים. מרכז הקליטה גם דואג להביא בפניהם הצעות תעסוקה שוטפות מטעם מעסיקים באזור.

לגבי החזרה לתימן: יש כאלה שחזרו כדי להתחתן או לבקר את המשפחה. לא מתגורר כיום בתימן אף יהודי אחד המחזיק באזרחות ישראלית, והטענות על חזרה לתימן בגלל אכזבה אינן נתמכות בעובדות. בנוסף, הסוכנות סייעה לתימנים שהיגרו לארה"ב בחסות חסידי סאטמר לבוא ארצה כעולים לכל דבר, לאחר שהתאכזבו מתנאי החיים שהוצעו להם בארה"ב.

ומילה אחרונה לגבי הפרסום: ההחלטה לפרסם את הגעתה של הקבוצה האחרונה נעשתה בתיאום מלא ומדוקדק עם הגורמים הביטחוניים הרלבנטיים, ועל דעת העולים עצמם. לא התקבלה אצלנו כל בקשה בנושא מצד עולים ותיקים. הטענות נגד הפרסום נובעות מחוסר ידיעה או נגועות בחוסר תום לב, ומפאת כבודם של הנוגעים בדבר נמנע מלפרט. אשר למידע על המתרחש בתימן: הסוכנות עומדת בקשר הדוק עם היהודים שבחרו להישאר במקום. לא כל המידע המתפרסם בתקשורת בעניינם הוא מאומת ומדויק, ומיותר לציין שגורמים שונים המעורבים במלחמת האזרחים בתימן מפרסמים מידע מגמתי שדורש התייחסות זהירה ביותר".

 

 תגובת משרד העליה והקליטה:

לעולים מתימן הנמצאים במרכזי קליטה הוצעו הצעות נדיבות, הן במענקים לרכישת דירה והן דיור ציבורי וההחלטה נתונה בידם. העולים מתגוררים במרכז קליטה ומלווים על ידי אנשי צוות ובאפשרותם גם לפנות בשאלות והתייעצויות בכל נושא מול יועצי משרד העלייה והקליטה. גובה התשלום נקבע על ידי הסוכנות היהודית, שהיא אחראית על ניהול מרכזי הקליטה. משרד הקליטה יחד עם הסוכנות ונציגי העולים ימשיכו לתאם ביניהם על מנת לסייע לעולים בקליטתם המיטבית בארץ.