אני שמנה. השומן בידיים שלי מתפרץ מהגופייה. יש לי, כמו שאומרים, "רגליים של כדורגלן". הירכיים שלי מתחככות אחת בשנייה כשאני לובשת שמלה. יש לי שפשפות. אני צריכה ללבוש טייץ או למרוח שמן, ויש שממליצות על דאודורנט בין הירכיים כדי שהן לא ישרפו. הנה עוד משהו לקחת בחשבון כשאלך לים עם ביקיני, ותבהו לי בבטן ובתחת ובצלוליט, ותחשבו לעצמכם: "איזו מסכנה", או "איזו אמיצה".
אני לא מסכנה. אני לא אמיצה. אני שמנה.
אני יודעת מה אני בשבילכם, הגברים. אני השמנה הזאת שמתאמנים עליה. השמנה שאתם לא מוציאים מגבולות המיטה. השמנה שלא תביאו לאמא, בטח שלא לחברים. השמנה שאתם קוראים לה "סטייה" או "פטיש", כאילו אני קטגוריה בפורנו.
בשבילך, אני השמנה שתלטף לה את הבטן ותמלמל "אלוהים איך אני חולה על זה", אבל שלא תרצה שהילד שלך יגדל בבטן הזו. השמנה שבחדרי חדרים תגיד לה שככה נראית אישה אמיתית - עסיסית, סקסית, שופעת. השמנה שתנסה לנחם אותה כשתאמר לה שהרבה יותר כיף ונעים להיות איתה מאשר עם בחורה רזה, כי "יש מה לתפוס". זה בטח יגרום לה להרגיש טוב.
אני השמנה שאתה חושב שצריכה לפצות אותך בגלל שהיא שמנה. איך לפצות? אתה יודע בדיוק איך. כי מה יש לי לתת לך חוץ מזה? בשבילך אני לא יותר מגוף. רק שמנה.
ומה שיותר פוגע – גם אתן לא רואות בי יותר מזה.
אני השמנה שתעשי לה לייק בפייסבוק כשהיא תצטלם בביקיני אבל תפחדי להיות היא. שתכתבי לה "איזה מהממת" אבל תחשבי "איך היא יוצאת ככה מהבית". השמנה שתפרגני לה על החבר החתיך אבל תהיי בטוחה שהוא איתה כי אף אחת לא רצתה אותו. השמנה שתגידי לה "כל הכבוד שאת מדברת על זה, שלא אכפת לך מה חושבים", אבל תחשבי שאין לה מודעות עצמית.
ואם מישהו יחשוב בטעות שאת שמנה, את תיעלבי ותיפגעי ותרגישי נורא. אין דבר יותר מעליב מזה. אף אחת לא רוצה להיות שמנה.
אף אחת לא רוצה להוכיח כל הזמן שהיא יותר מעשרות קילוגרמים עודפים. אף אחת לא רוצה להיות אישה סוג ב'. זאת שהולכת מאחור, זאת שמסתכלים לה בצלחת, זו שמותר להעיר לה על המראה, זו שחייבים לעזור לה כי היא "בסכנת חיים". זו שאיבדה שליטה.
אתם חושבים שזה עובר לידי? שזה לא פוגע? שזה קל לצאת כל יום ולזקוף את הגב כשאני נתונה לביקורת בלתי פוסקת מכל מי שסביבי? להאמין שאני יכולה באמת לעשות כל מה שאני רוצה כשאתם מזכירים לי יום-יום שהגוף שלי לא טוב מספיק, שאני פגומה?
זה לא עובר לידי. זה פוגע. וכל בוקר, כשאני מסתכלת במראה, אני מזכירה לעצמי שזה רק שומן. שכרגע יש לי קצת יותר ממנו. ושזה לא הדבר היחיד שמגדיר אותי.
כן, אני שמנה. אבל אני לומדת לקבל את זה. אולי תלמדו גם אתם?
***
בימוי: יעל רפופורט
צילום: דניאל בינסטד
עריכה: נעמה דעוס
הפקה: ליהי פיין
עורך BOLD ודעות: ניב שטנדל
יש לכם דעה מעניינת, בווידאו או בטקסט? שלחו לנו: opinions@mako.co.il