את ההרצאה "קירות שקופים", שלי ושל רועי, קובעות שתי פעילות. שתי פעילות שחשוב להן מאוד שקולם של בעלי החיים יישמע בכל מקום. לפעמים אין לי מושג איך נסגרה ההרצאה וכך יצא שהגענו להרצאת חובה במכללת נתניה. אמרו לי שיהיה גם מישהו מערוץ 2, שאלתי מי, אמרו לי ערד ניר ופה הייתה הנפילה הראשונה שלי. לרוב אני עושה שיעורי בית, חשוב לי לדעת מול מי אני עומדת, לא בדקתי, לא ידעתי שערד ניר הוא שמאלן קיצוני שעומד ומזדעק לנוכח אי צדק של בני אדם (פלסטינים במקרה הספציפי שלו) אבל מלא בדיסוננסים, כי מסתבר שהצדק שלו נעצר בצלחת.
אני עוסקת ב"עבודה" מול קהל שנים, כמעט 20 ליתר דיוק ומעולם לא נתקלתי בתופעה כזו, התחלנו.
אני מתחילה, רועי ממשיך, אני שומעת את רועי מפסיק 3 פעמים ומעיר לאנשים: "משהו מצחיק אותך?". אמור להתחיל החלק שלי ואני אומרת לרועי שאני רוצה את "הסרטון", הסרטון המרכזי בהרצאה שלנו מאוד לא קל, נותן בריף על כל התעשיות בחמש דק' וחצי שעבורי לפחות מרגישות כמו נצח, שונאת לצפות בו, מרגישה שלא אני צריכה להיות זו ששוב צופה במה שבני אדם עושים להם, הלץ התורן יוצא מההרצאה.
אחרי שהסרטון מסתיים אני אומרת "היחידים שיש להם את הזכות לא לצפות בסרטון הזה הם מי שלא לוקחים חלק בזה". אני מספרת שתמיד יש כאלה שיוצאים, אלה שרגישים מאוד, ופשוט לא מסוגלים להכיל את זה, ויש כמובן את האידיוט שחושב שמשהו מבדח ובכל זאת הוא לא נשאר להתעמת מול מעשיו.
ההרצאה ממשיכה. משהו שם לא עובד כמו שצריך, אני המומה מיכולת העדר הדפוקה, המטומטמת של דאחקיאדה - כמו בספסל האחורי באוטובוס בטיול שנתי בבי"ס.
ערד ניר עולה לבמה. קלטתי אותו בזמן שדיברתי על משק העזים שהיינו בו, השתמשתי במילים "אימהות שכולות" ושמעתי אותו מתפוצץ מצחוק. רציתי להאמין ששמעתי לא נכון, אבל אז ערד, שבמקום להנחות פאנל התחיל לקטול אותנו, את ההרצאה, ואת המסר. "האדם כן נועד לאכול חיות", הוא אומר. הוא וטרינר, הוא יודע. שמעתם פעם על רופא שאוכל את הפציינטים שלו? זה קנה מידה למוסר? ואני גם בטוחה שהוא מבין יותר מנשיא הקולג' לרפואת לב בארה"ב, טבעוני כמובן. ערד דיבר על המילים בהן אני בוחרת להשתמש כמו "אונס נקבות" (בואו נחשוב מה ההגדרה ללקחת יצורה נקבה, להזריע אותה תוך שראשה מוחזק בברזלים ונאנסת בגניבת צאצאיה פעם אחר פעם). וקינח כמובן בזה שהוא אמר שהוא לא מבין איך אני מדברת על בריאות כשאני מעשנת. זה היה כל כך צפוי. טיעון קרניסטי אחד אחרי השני. "ואיך הגעת לפה? ברכב?". הכי איכס אבר שיש.
ערד, מי שאוהב בעלי חיים, בטח מי שנשבע את שבועת הוטרינרים לא מכאיב להם. אינטלקטואל עלק. הרגשתי שאני נמצאת בסיוט. מישהו קם ואמר לי "שלושה חודשים שמענו אותך צועקת, סתמי כבר". הסתומים האלה הכי הורסים אותי, מישהו אמר לך לצפות באח הגדול כפרה?
קרניסטים אינטלקטואלים הכי מפחידים אותי. יושבים להם, מבושמים מעצמם, יהירים, מסבירים באופן הכי "אינטליגנטי" למה זה בסדר להכאיב למישהו שלא לצורך (כי א-נ-י מעשנת, כי א-נ-י נוסעת ברכב, הטיעונים הכי אינפנטיליים בעולם). כשאני מעשנת אני מזיקה ל-ע-צ-מ-י, סיגריות אינן ממותגות כמשהו בריא, זה כבר ידוע, מזון מן החי ממותג ע"י גופי הון כשיא הבריאות, מזון על.
נעים מאוד, טל גלבוע, חיה במרכז כפ"ס, נוהגת על רכב גרמני, לא יצאתי משום מערה, אני לא צדה שום בעל חיים, לא בחנית ולא בעזרת כרטיס אשראי, התעוררתי מהשקר שחייתי בו שחשבתי שאפשר לאהוב בעלי חיים ובמקביל לממן את הרצח שלהם.
מגיבה אחרת כתבה שהם ציפו לטל החייכנית מהאח הגדול ולא חייכתי. שוב, הגיוני נורא .
אחריות אישית זה שם המשחק, אין טיפת כבוד בסבל בר שינוי, שום כבוד.