פאלמר היא אחת הפרפורמריות המתחוכמות והרהוטות של ימינו, ותעיד על כך הרצאתה המרתקת בטד על תחילת דרכה כאמנית רחוב. כשחברת התקליטים בה הייתה חתומה ניסתה למתן למשבצת יותר מסחרית, היא בעטה להם בתחת וגייסה לדרכה העצמאית מעל מיליון דולר בקיקסטארט, בקמפיין שהסכום שביקש לגייס הסתכם במאה אלף ומכר למעריצים את האפשרות לצייר על גופה בהופעה. זאת לא הבחורה איתה מעוניין הדיילי מייל לשחק תופסת פפראצי, אבל את זה הבינו במערכת שלהם קצת מאוחר מדי.
אין צורך להציג את הצהובונים הבריטיים, שיחד עם חוליגני הכדורגל מהווה אופוזיציה לוחמת לעידון האנגלי הגוסס. הדיילי מייל הוא מסוג העיתונים שמאמינים שתמונה שווה אלף מילים ואם יש בה פטמה מדובר בהיקף של נובלה קצרה. למעשה, לא לגמרי ברור האם בכלל מחזיקים שם כתבים.
למה אין בולבולים בעיתון?
מה עושה האישה המוכרת שמגלה שתועדה בלא ידיעתה והושפלה בשביל רווח? מסורתית, כלום. זה קורה כל יום ומגיע עם התפקיד. לא לגברים כמובן, אבל בוודאי לנשים – תהיינה פוליטיקאיות או שחקניות, מדעניות או מוזיקאיות. כולן מגלגלות עיניים, בולעות את העלבון וממשיכות בשגרת יומן, כי ככה זה. הן לא, נניח, עולות על הבמה, מתפשטות וצועקות "איפה כל הבולבולים הראויים לסיקור חדשותי?".
דווקא בתור מי שמעולם לא נתרעה מחשיפה בעירום, פאלמר הוכיחה שמה שמשפיל איננו החשיפה אלא מי שולטת בה ואיך היא נעשית. בואלס שנון, המבוסס בחלקו על זה מאוויטה, היא מחזירה את הקול, ולא רק אותו, למי שניסו לעשות ממנה פלקט מתפדח.
הסרטון הגיע להיסטריית שיתופים ונכון לעכשיו כבר חצה את רף החצי מיליון צפיות וים של תגובות שטנה נגד הצהובון הבריטי, ששומר מצדו על שתיקה, בין השאר כי, כאמור, לא ברור שהוא יודע לדבר. אז נכון, סביר להניח שלא תהיה לסרטון פגיעה ממש במייל, אבל מבחינה תודעתית פאלמר עשתה את הבלתי יאמן – היא הצליחה להשפיל את מי שביקשו להשפיל אותה.
אפשר לזלזל בגודל המאורע, אבל בעולם שבו להיות מוחפצת נחשב הישג, "אחלה כוסית" זאת מחמאה מכל הלב, דוגמנות היא המקצוע השני הכי מבוקש בקרב מתבגרות והבטן של מרינה מקסימילאן בלומין מסוקרת יותר מהחרם האירופי, פאלמר הוכיחה שאפשר לקחת את העירום המקטין הזה ולהפוך אותו לעוצמתי ורווי קוליות; לא סתם היא קוראת לעצמה אמנדה פאקינג פאלמר.