הטלפון צלצל. מהצד השני היה הרב ושר החינוך לשעבר שי פירון. הוא ביקש לספר לי על "פנימה", המיזם החדש שלו לאיחוד עם ישראל. הקשבתי לו, אבל תוך כדי שהוא התחיל להפציץ אותי בפרטים, היד החלה לחפש במחשב. הוא הבטיח לי ש-300 ישראלים כבר העלו לפייסבוק פוסט תחת הכותרת "מה מחבר בינינו". העניין הוא שבפיד שלי לא ראיתי אף אחד מהם. מיד חשבתי לעצמי אם פירון וחבריו, שממילא לא סופרים את "תל אביב", שוב פנו רק לרבנים וראשי ערים, אבל לא לאנשים שאני מכיר. התחלתי לגלול כלפי מטה ומצאתי רק התייחסות אחת, של אופיר טובול, שקיבל הצעה לפרסם ובחר להסביר למה הוא לא מצטרף ליוזמה, שנראית לו שאינה מכילה אותו.
אחר כך שמתי בחיפוש של פייסבוק את המילים "מה מחבר בינינו" ומצאתי את כל הפוסטים שהעלו אותם אנשים שפירון ביקש מהם להשתתף ודווקא כן הסכימו. בינתיים פירון סיים את הנאום שלו, והבטיח לשלוח לי במייל את כל הפרטים על התנועה, שהיא תנועה פוליטית/לא פוליטית. הוא גם הבטיח שלפעילות שלו יש כמה שלבים. באחד מהם נצא כולנו ביחד נגד אנשים כמו הרב יגאל לוינשטיין, שקרא לי ולקהילה שלי "סוטים" ומתנגד לשרות של נשים במקצועות קרביים. מי לא רוצה לצאת נגד האדם הדוחה הזה, הממומן בכספי ציבור וממשיך להפיץ רעיונות ריאקציוניים?
פירון הוא איש מאוד נאיבי. אם אני מבין נכון, הוא איש נאיבי כטקטיקה. למרות שהוא יוזם, מנהל, משתתף ובוחש, ואף הגיע לכהן תקופה קצרה כשר החינוך של מדינת ישראל, הוא מביט על עצמו בראי ורואה נער תמים, שחולם לתקן את העולם. אולי בגלל זה אני זוכר לו מתקופת כהונתו שני דברים: האחד, שהוא הופיע לטקס האזכרה הראשון לשירה בנקי, בלי שאף אחד ידע שהוא שם, בלי לבקש לנאום או להיות מכובד בכיבודים. ולעומת זאת, אני זוכר שהוא הסביר בזמן כהונתו שמשפחה גאה היא לא ממש משפחה, ואחר כך מיד התנצל ואמר שאלה היו דברים "אומללים". ואלה באמת היו דברים אומללים.
בתהליך שהוא מתכון להוביל עכשיו יימצאו בסוף "האשמים", אלה שמפריעים לעם ישראל להיות מאוחד. בשיחת הטלפון איתי הוא הבטיח שזה יהיה רב מתועב, אבל לא הבטיח להגיע גם לרב צבי טאו, שמשפיע עליו, ובעצם מגדל את כל הלווינשטינים הסוטים. ובכלל, לך תדע לאן תוביל המציאות. בישראל החדשה של "חוק המואזין" ייתכן שהאנשים שמעודדים חיבור ולכידות יבקשו לגרש מעליהם קודם כל את אנשי "בצלם" או "שוברים שתיקה" או "הקרן החדשה לישראל". לא צריך להיות חשדן גדול כדי להבין שבעידן החדש, שהוא פופוליסטי בהרבה מכל קודמיו ונשלט על ידי זעם ההמונים ברשתות החברתיות, יש סיכוי לא רע שהרב הגבר יגאל יתברר בסוף כשולתת!!1, הוא ולא אנחנו. ועוד לא דיברנו בכלל על השאלה אין ישתלבו ערבים במיזם הזה.
מכנה משותף שאפשר לחיות איתו
קראתי גם את נייר העמדה שהכינו הפרסומאים והאסטרטגים לפירון, שהצליח לגייס לתנועה גם את הרמטכ"לים לשעבר בני גנץ וגבי אשכנזי, ולכלול בקמפיין אישים מתחומים שונים כמו רונה רמון, פרופ' דן שכטמן, מירי מסיקה, אריק זאבי ורבים אחרים.
ככל ניירות העמדה מסוגו, הוא כללי ואין בו דברים אמיתיים שאפשר להיאחז בהם. יותר מזה, את הנייר הזה היתה בקלות יכולה לנסח מועצת תלמידים בבית ספר תיכון, כחלק מפרויקט סוף שנה. הוא מעט ילדותי, ולא מצליח להגיע ולו פעם אחת מעבר לקלישאות שאין בהן דבר. לא פלא שאופיר טובול לא הרגיש שייך. טובול, כמו פעילים חברתיים רבים בקבוצות שמרגישות מוחלשות, קורא טקסטים כאלה ומרגיש שכותביהם לא באמת מתעניינים בו, אלא רק בעצמם ובלכידות שתהיה נעימה להם.
ובכל זאת הרגשתי שאני לא יכול סתם ככה לבטל את המיזם הזה. אולי בגלל שבשנה האחרונה אני מסתובב בתחושה שהעולם כולו מתפרק. זו תחושה שהתחזקה מאוד בשבועיים שבהם ביקרתי בארצות הברית, שם אנשים רבים מרגישים עכשיו כאילו הם לקראת איזה סוף העולם, ושהמדינה שלהם הולכת קאפוט. הדיבור שלהם מזכיר לי אותי בתקופת מלחמת לבנון הראשונה, לפני 35 שנה.
ודווקא בגלל התחושות האלה הרהרתי שוב ביוזמה הזאת של פירון, שגם אם היא לא מתוחכמת, ולא פיצחה באופן חכם את הנתיב שבו צריכים ללכת כדי להגיע לאיזו הרגעה, היא מקפלת בתוכה זעקה אמיתית וצורך אמיתי לנסות ולעצור את הרכבת הדוהרת אל התהום. כי ברור שהעולם כולו, וישראל בפרט, נמצאים כרגע במין סחרור גדול של מלחמת אסכולות ושנאה בין קבוצות. וזה הולך ונהיה יותר אגרסיבי ויותר טעון מרגע לרגע. ולא ברור מתי זה באמת יתפוצץ ואיך. באיזה פינוי בהתנחלות? בהפגנה של ערביי ישראל? של אתיופים? של הקהילה הטרנסית? הרצון הנאיבי, הקצת ילדותי, לחזור אחורה לעולם מלוכד יותר, או לפחות לישראל מלוכדת יותר, הוא אמיתי. גם אם לפירון וחבריו אין עדיין ביד שום כלי אמיתי שיכול להוליך את המציאות לכיוון הזה.
תרבות הרשתות החברתיות הדגישה מאוד את פערי הדעות. אין כמעט דעה שתתפרסם בפייסבוק שלא תהיה לה מיד דעה הפוכה, שתצא באגרסיביות כנגדה. גם אם זו קריאה נאיבית לשלום עולמי או שמירה על כדור הארץ, כמעט בלתי אפשרי להגיע לקונצנזוס. אפילו בקהילות יותר קטנות, כמו הקהילה שלי הלהט"בית, כשמנסים להוביל מהלך מאחד תמיד יקום מי שיסביר שזה לא מתאים לו.
כבר הצעתי כאן לפני כמה שבועות, ברוב ייאוש, להמליך את מארק צוקרברג כדיקטטור נבחר, וככה להיפטר במכה מטראמפ, ביבי ומארין לה פן. אז אולי גם זה לא פתרון ישים, אבל לפחות כיוון המחשבה שמציע פירון, הרצון לראות עולם שמסתכל יותר על מה שמאחד ופחות על מה שמפלג, הוא ראוי. צריך לזכור כל הזמן שהמטרה היא בסך הכל להגיע לאיזה מכנה משותף שאפשר לחיות איתו. כן, גם אם זאת קלישאה.