ההפקה כנראה לקחה השראה ממאי ומשה של העונה הקודמת, שערכו לעצמם אי אז מסיבת סיום פרטית: בעונה הנוכחית כל הזוגות זוכים לציין את סוף התהליך יחד – מעין סופ"ש זוגות מקוצר. אין לי מושג מאיפה הגיעה התוספת הזו לתוכנית, אבל זה חיובי בעיניי; גם ככה זה השלב הזה בעונה שבו הכל חסר משמעות, ובין כה וכה כולנו מחכים לפרק ההחלטות (חסרות המשמעות גם כן). בואו נודה על האמת – הדבר הבאמת מעניין שנותר לפנינו הוא פרק ה"מה קורה איתם היום", כל השאר הבל הבלים.

אבל בואו, האירוע המרכזי של הפרק הזה הוא לא המסיבה. מור ושניר נפרדו בשעה טובה ומוצלחת. חתום, סגור, נעול, פרידה_סופי_אחרון_בהחלט1.PDF לא עוד "עזיבות דרמטיות" שיסתיימו אחרי שעתיים, לא עוד קאמבקים, לא עוד ניסיונות חסרי סיכוי. ברוך שפטרנו מעונשם של אלו.

הייתי בטוחה שמור תהיה זו שתפרק את החבילה, בוודאי אחרי השיחה הדרמטית של הפרק הקודם. כי למה לעזאזל שהיא תרצה להישאר? מה זו ההערכה העצמית הנמוכה הזו? זה לא מתאים לה. אבל מור כבר חשבה על קו הסיום שבאופק, ולא ראתה בעיניים – העיקר להגיע לנקודת ההחלטות (חוץ מזה שהיא לא אחת שתוותר על מסיבה טובה. בכל זאת, הד אוף פאן). היא הבהירה לשניר שהיא רוצה להמשיך, גם אם בתור ידידים בלי שום אופק רומנטי, אבל ניכר שלשניר נמאס מהלימבו הזה שהוא נמצא בו – לא בזוגיות, אבל גם לא-לא בזוגיות, איזה יצור כלאיים משונה שלתחושתו דופק אותו מכל הכיוונים. והוא מחליט שהגיעה העת להיפרד, אז מה אם כבר הוא כבר עבר 98% מהתהליך. יש שאומרים שעדיף מאוחר מאשר אף פעם; במקרה הזה, הביטוי המדויק יותר הוא "מעט מדי ומאוחר מדי", או בשפה שמור מבינה – טו ליטל, טו לייט.

שניר שלו  (צילום: מתוך
שניר. טו ליטל, טו לייט|צילום: מתוך "חתונה ממבט ראשון", קשת 12

תני לו להיפרד ממך

הם יושבים לקפה של בוקר ושניר מציע צ'ייסר, העיקר לא להיות פיכח בסביבתה של זוגתו לתוכנית. לעת ערב הוא כבר מחליט ליזום את שיחת "יחסינו לאן" (איך יודעים ששניר בכל זאת עבר תהליך בתוכנית? אחרי ארבעים יום הוא כבר חושב על זה שהמצלמות בסביבה לפני שהוא מוציא מילים מהפה. זוכרים מה קרה אחרי החופה?). אם הוא היה יוזם את שיחת הפרידה שלושה ימים קודם, הדברים היו נראים אחרת; עכשיו זה סתם נראה שהוא נפרד ממור פשוט כי הוא לא מעוניין ללכת למסיבת הסיום. רילייטבל, אבל לא מגניב.

אבל שיחת הפרידה מגיעה, ומור עדיין לא מבינה את הרמז עד הסוף. כלומר, לא מבינה, לא רוצה להבין, תקראו לזה איך שתרצו. בימים אלה צופי חתונמי מתאחדים כולם סביב האהבה למור, צופים לה קריירה של מגישת טלוויזיה (במקרה הטוב) או משפיענית (במקרה הרע), וכמובן מאחלים לה גבר שיעוף על האיכויות שלה. הכל מוצדק - אבל עם שידור הפרק הנוכחי, יש עוד דיון שמתבקש לנהל: לא רק על מה מגיע למור, אלא גם על מה מגיע לשניר. כלומר, טבעי לומר לה "אחותי, מגיע לך יותר", אבל עכשיו בוער גם לבקש - "אחותי, תני לו להיפרד ממך". 

מור רדמי ושניר שלו  (צילום: מתוך
שניר ומור. שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה|צילום: מתוך "חתונה ממבט ראשון", קשת 12

מור עברה את גבול הטעם הטוב. היא שומעת את המילים של שניר, והן ברורות מתמיד, אבל היא לא מקשיבה. היא נשארת לישון בדירה שלו, ולמחרת עוד שוקלת ברצינות ללכת למסיבה. בעצם, "שוקלת" זה אנדרסטייטמנט; היא מתקלחת, מתארגנת, מתגנדרת, מתאפרת, מיתכשטת. כמה התארגנויות בשביל מסיבה שלא הולכים אליה, אלוהים, אני לא משקיעה ככה בשביל מסיבות שאני כן הולכת אליהן. מור שולחת גם את שניר להתקלח ולהתלבש, עד שמגיעה ההכרעה להבריז בכל זאת - מהמסיבה, וגם מהזוגיות - ואז היא נדפקת עם לארוז כשהיא בעקבים ושסע שמגיע עד למטולה.

הרגשתם במקרה איזו רוח קרירה בעורף? זו כנראה אנחת הרווחה של שניר שהגיעה לכל בית ובית בישראל ברגע שמור יצאה מפתח הדלת. אפשר להבין אותו. אפשר להבין גם את מור: מיואשת מעולם הדייטינג האכזרי, היא לא רצתה לסיים את התוכנית עם תחושת פספוס. היא רצתה להיות מסוגלת להגיד לעצמה שהיא עשתה הכל, אבל ה-כ-ל, כדי לגרום לזה לעבוד, ואם זה לא הלך – זה לא בגלל שהיא לא ניסתה. וזה מובן, אבל מה עם קצת פאסון? בכל זאת, כשמישהו בייסיקלי אומר לך "אני לא נמשך אלייך ובואי נסיים את זה כבר", אין יותר על מה להילחם. ואגב, נראה לי שאני מתחילה להבין מה שניר עשה במערכות יחסים כל כך ארוכות שלא היו לו מספיק טובות. הוא פשוט אדם שמתקשה מאוד לסיים דברים, ומתקשה במיוחד להיות נחרץ מספיק בשביל שהצד השני יבין גם הוא שזה נגמר. הוא מנסה לרפד בצמר גפן כל משפט שיוצא לו מהפה, ומרוב הצעות למרק מור כבר חושבת שהוא רוצה שהיא תישאר. תודה רבה על ההצעה, אבל לא תודה.

יואנה בויב ותומר בדוג  (צילום: מתוך
תומר ויואנה. היא התקשתה להרים את הלסת מהרצפה|צילום: מתוך "חתונה ממבט ראשון", קשת 12

יש שני לרושם ראשוני

קבלו אותו במחיאות כפיים - מצעד הרגעים הכי קשים לצפייה בפרק:

במקום השלישי: רון נשאל מה הקושי הכי גדול שלו בזוגיות, והתשובה לא מאחרת לבוא – מקום המגורים. תיראו מופתעים. אני די בטוחה שהוא פשוט שינן את תסריט השיחה שניתן לו טרם תחילת התוכנית ולא ריפרש מאז, אז הוא נתקע עם אותם המשפטים.

במקום השני והמכובד: יוסי מתפנק על האלכוהול החינמי במסיבה, כמו שצריך לעשות כשמציעים לך בר חופשי, וחן מודיעה לו מיד שהיא לא רוצה שהוא ישתה הרבה. הוא שואל למה, היא מיד עונה "ככהההע!!/11!!!*". איזו דינמיקה, קשה מנשוא.

כולן יפות, כולן חכמות, אבל רק אחת זוכה. למקום הראשון בהחלט הגיע לא אחר מאשר הרגע בו נעם מבקשת ממשה שייתן לה נשיקה קטנה, מול כולם, והוא עונה ב"וואו וואו", עוצם עיניים בתסכול ניכר. היא מתעקשת, "אבל תביא נשיקה!", והוא נאלץ לתת לה בוסה קטנה – אבל "מפספס" את השפתיים ומתפשר על האיזור שבין הלחי לשפתיים. אוח, כמה קרינג'.

ומה עוד? ובכן, רון מוכיח פעם נוספת שאין לו באמת כוח לטל, והוא מעדיף לשחק בטלפון במקום לדבר איתה; עינב ורז ממשיכים להיות יצורים שחביבים עליי; שושי – סליחה, יואנה – מחפשת ברמנים רווקים (הרגלים ישנים מתים לאט, כמו שאומרים); ורונן? הוא משתמש בדימוי הדוחה "קשורים אחד לשני בקשר טבורי", ורותם סוחטת ממנו מחמאות. בכל פעם שהוא אומר לה משהו יפה היא עונה ש"היא צריכה יותר מזה", אבל לא נותנת שום דבר בעצמה. האמת היא שהיא פשוט רוצה שהוא יגיד לה "אני אוהב אותך", ככה פשוט, כי היא מרגישה את זה בעצמה אבל קשה לה להיות ראשונה. 

רונן מיימון  (צילום: מתוך
רונן. תגיד לה כבר!|צילום: מתוך "חתונה ממבט ראשון", קשת 12

אבל הרגע האהוב עליי בפרק היה, ללא ספק, הפרצוף של יואנה כשהיא צפתה בסצנת החתונה שלה ושל תומר. זו חוויה מוזרה, לראות את עצמך על המסך; מצד שני, זו חוויה קצת רפטטיבית עבורנו הצופים, שכבר ראינו את הקטעים האלה בתחילת העונה. כך או כך, בשביל יואנה זו הייתה הפעם הראשונה, וזה ניכר. היא לא מצליחה להרים את הלסת שלה מהרצפה, וזה עוד בלי שהיא צפתה בהתחרפנות ההיא של אחרי החופה. נדמה שיואנה קולטת פתאום שהחתונה שלה אשכרה צולמה ותשודר בפריים טיים – ושהתקף החרדה שלה מהגובה של תומר ישודר בטלוויזיות בכל המדינה, ולא נעים לה. גם לתומר המחזות לא נעימים, כי מה לעשות, זה לא היה נעים. אבל יש בזה גם משהו יפה: לא רבים המקרים בתולדות "חתונה ממבט ראשון" בהם זוג שנעדר ניצוץ בחופה מצא את עצמו מאוהב עד מעל לראש רק ימים ספורים לאחר מכן. אולי בכל זאת יש שני לרושם ראשוני, עבדו עלינו כל הזמן הזה.

הראש עוד מתחבט, אבל הלב יודע

עוד לא *לגמרי* השתכנעתי לגבי מה רונן יגיד ביום ההחלטות, אבל בואו נודה על האמת – הוא כנראה יגיד כן, מקסימום הם ייפרדו אחר כך. באשר לכל שאר הזוגות, התשובה ברורה – הם ימשיכו ביחד. כלומר, כולם מלבד זוג אחד, היחיד שעוד נשאר לגביו ספק, ועל כן גם היחיד שנשאר לגביו שמץ של עניין בשלב הזה.

וכדי שנוכל לדבר עליהם בהרחבה, הרשו לי לחזור אחורה. הפרק נפתח בשיחה בוגרת ויפהפייה בדירה של נעם. העו"סית שואלת את בעלה לתוכנית איך יהיו לו היומיים הקרובים, בהם הם ינתקו מגע לחלוטין, והוא עונה בכנות שקשה לו עם אי הוודאות – ומודה שהוא לא יודע האם הוא יגיד כן או לא. נעם החכמה מבקשת בקשה פשוטה, כמעט טריוויאלית, אבל חשובה מאין כמוה: היא מפצירה במשה שלא לפעול מתוך פחד לפגוע בה. היא אומרת שהיא יותר מפחדת מה'כן' בשביל ריצוי מאשר מה'לא' - וזו אחת השיחות הכי בוגרות ששמעתי מזה הרבה זמן. שיחה אחת כזאת לפני שבוע וחצי הייתה יכולה להציל את הכבוד המרוסק של מור, למשל.

משה בן דוד ונעם כהן  (צילום: חתונה ממבט ראשון 6, קשת 12)
נעם ומשה. היא שמה את כל הכוח בידיים שלו|צילום: חתונה ממבט ראשון 6, קשת 12

אבל עם כמה שהבקשה של נעם ממשה בוגרת, היא גם בעייתית. נדמה שנעם בכלל לא שוקלת את האופציה להגיד 'לא' בעצמה במעמד ההחלטות; היא בעצם שמה את כל הכוח בידיים של משה, שנמצא גם הוא – כמו שניר – במלכוד ה"לא מספיק רע לי כדי לעשות עם זה משהו". הם מתקשרים טוב ביחד, הם מצליחים להגיע לאינטימיות פיזית, בסך הכל נוח להם ומצחיק להם. על הנייר – זוגיות לכל דבר. אבל משה מרגיש שהוא מחפש משהו מעבר, והוא תוהה האם הדבר הזה יכול להתפתח או שמדובר בקרב אבוד מראש. 

בדרך חזור ממסיבת הסיום, נעם ומשה מודים שהם שמחים על החוויה הזו שעברו אחד עם השני, ומספרים בכנות שהם נכנסו אחד לשני ללב. אבל הרגע הרומנטי מנותץ לרסיסים כשמשה אומר לנעם שהתשובה שלו במעמד ההכרעות לא תעיד עליה כבנאדם. התרגום לעברית הוא כמובן "סורי ממי, זה לא ילך בינינו, זה לא את זה אני". נעם קולטת את הניואנס ומעמתת את משה עם האמת, והוא רק חופר לעצמו בור עוד יותר עמוק כשהוא משיב שהוא "לא יודע כמה הזדמנויות אמיתיות לדבר עוד יהיו", ולמעשה מודה שפג תוקפה של האינטימיות ביניהם. הוא כל הזמן חוזר על כך שאין לו החלטה מגובשת, אבל נדמה לי שהלב שלו יודע יותר טוב ממנו. לפחות מבחוץ, נדמה שזו ההחלטה הנכונה.

ועוד כמה נקודות:

*אני לא יודעת מה איתכם, אבל הדבר שהכי יחסר לי באופן אישי אלה שוטים דרמטיים של שניר נשען על אדן החלון, מתבונן אל הרחוב עם מבט נוגה בעיניים ועשן סיגריות מיתמר, כאילו הוא נשלף מתוך סרט פילם נואר

*סליחה יוסי, אבל הקשר בין השיער של חן לבין "זינה הנסיכה הלוחמת" מקרי בהחלט

*אני מתחילה לחשוב שלשניר יש את אותם רגשות כלפי מרק כמו שיש לו כלפי כביסה. זו פרשיית האהבים המעניינת באמת של התוכנית

*מישהו ספר כמה פעמים נעם פרצה בבכי בזמן התארגנות לפני יציאה? כי נראה לי שזה תכף עובר את כמות הפעמים שעינב ורז דיברו על ריקוד הרובוט

*פליטת פה, קווים לדמותה: משה שואל את תומר ורונן האם הם לחוצים (לקראת סוף התהליך). התשובה של רונן: לידה או בכלל?. פרייסלס

*למה זה נראה שלאף אחד במסיבה לא באמת אכפת ממור ושניר?