שמעו סיפור: לפני 20 שנה, הייתי לוחם ב-669, חודשים ספורים לפני סיום השירות הצבאי. ב-28 באוגוסט 97', חוויתי את אירוע החילוץ הכי משמעותי בשירות שלי: אסון השריפה בסלוקי, בו נספו חמישה לוחמי גולני. סיפרתי את אירועי אותו צהריים נורא בסרט שהכנתי ב"עובדה" לפני כמה שנים.

באותם חודשים היינו קצרים בלוחמים ביחידה, ועשינו "חצאים": שבת בבית, שבת בבסיס. אסון הסלוקי קרה בחמישי בצהריים, בלילה כבר יצאתי, וכך יצא שאת השבת הבאה היה עלי להישאר בבסיס. ואז, ביום חמישי בבוקר, ה-4 בספטמבר, הודיעו לנו שיש מבצע לילי של שייטת 13, הקומנדו הימי, ושחוליית חילוץ מאצלנו תצטרך לטוס לחיפה לתפוס כוננות חילוץ. כבר היינו על הרכב בדרך לטייסת המסוקים, בדרך צפונה, כשגרוסמן, חבר טוב מהצוות, ביקש לעצור את הרכב. "אסנהיים", הוא אמר לי, "יש לי הצעה שלא תוכל לסרב לה. במבצעים האלה של השייטת הרי אף פעם לא קורה שום דבר. אני גר בקריות. במקום לתפוס טרמפים, אני אטוס עכשיו, אתפוס כוננות בלילה בחיפה, ובבוקר חברה שלי תבוא לאסוף אותי הביתה. אתה הרי 'אכלת סרטים' בשבוע שעבר באסון השריפה. סע הביתה ותנוח מחמישי עד שישי". לא היה צריך להמשיך ולשכנע. הורדתי את האפוד והציוד שלי מהרכב, וגרוסמן העלה את שלו וקפץ במקומי פנימה. הוא טס לחיפה, אני נסעתי, שמח, הביתה.



באותה תקופה גרתי לבד. הוריי היו בשליחות בהולנד. בבוקר העירה אותי אמא שלי בהיסטריה. "אתה לא בכוננות?", שאלה. "לא", עניתי, "החליפו אותי. מה קרה?". "תפתח טלוויזיה", היא אמרה.

על המרקע שידר יעקב אילון הודעה מיוחדת על אסון השייטת. 11 לוחמים ורופא חילוץ נהרגו במהלך פעולת חיסול מיוחדת אליה יצאו השייטים. התקשרתי לגרוסמן. "מה קרה? אתם בסדר?", שאלתי. "אחי, אל תשאל מה היה שם", ענה קצרות.

מאז, סיקרן אותי לדעת מה קרה שם. איך נקלעה יחידת העילית הזאת לתופת, באירוע הזה שאולי בטובתי יצא לי לפספס. בקיץ האחרון החלטתי לצאת למסע הזה. למבצע, ידעתי, יצאו 16 לוחמי שייטת. 11 נהרגו, חמישה שרדו. המטרה שלי הייתה לשכנע את חמשת השורדים להתראיין, להיפתח, וגם להיחשף לראשונה בפנים גלויות. לספר על מה שעברו שם בלילה הזה, ואולי גם אחריו.

עמרי אסנהיים (צילום: מתוך עובדה)
עמרי אסנהיים|צילום: מתוך עובדה

אחרי שכנועים רבים חמישתם לבסוף הסכימו. פגשתי אותם בארץ ובחו"ל. אצל חלקם נשארנו גלעד טוקטלי ואני ללון. זה היה מהפרויקטים המרתקים והמרגשים ביותר שיצא לי לעבוד עליהם. אולי בגלל שהאנשים האלה הם בגיל שלי ממש, חווינו חוויות דומות, באותה תקופה של מלחמה בוצית ומסובכת בלבנון שלא מרבים לדבר בה היום. אני חושב שהאנשים האלה הם היום חברים שלי. אני מקווה שהם מרגישים אותו דבר כלפי.

סרטו של עמרי אסנהיים "לילה אחד באנצריה" ישודר בשלישי אחרי החדשות בקשת ,ערוץ 2